בבוקר שאחרי הפיגוע שבו נרצחו שבעה בני אדם, יפו חזרה לשגרה. החנויות בשדרות ירושלים נפתחו, הרכבת הקלה פועלת כסדרה. בחנות הפרחים שסמוכה לזירה קונים שני זרים - אחד לערב ראש השנה, השני כדי להניח בתחנה שבה אירע הטבח. לפתע פורצת צעקה מאחת החנויות: "זה הבחור שנטרל את המחבל, הוא הציל לי את החיים". תוך זמן קצר מתאספים תושבים שרוצים להודות ללב קרייטמן, שבקור רוח חיסל את את אחד משני המחבלים שביצעו את הפיגוע.
"בדיוק חזרתי מעדות שנתתי במשטרה. הראו לי צילומים וניסינו להבין את לוח הזמנים", סיפר גיבור היום אחרי שמנע אסון גדול יותר. התושבים שהתאספו סביבו ביקשו ללחוץ לו יד ולחבק אותו. "חזרתי מטיפול רפואי הביתה כדי לקחת את הנשק ולצאת לסיבוב לקנות משהו לאכול", שחזר לב. "הייתי בשניצלייה בשדרה ופתאום אני שומע צרורות חבל על הזמן".
בשלב זה לב חתר למגע עם המחבלים. "דילגתי בין הרכבת למסגד, הצטרף אליי עוד בחור עם כובע משטרה", סיפר. "חיפשתי את המחבלים כי הירי עצר לכמה רגעים. כשהם ירו שוב, ראיתי אותם בתחנה ליד אנשים ששכבו מדממים. המחבלים התמהמהו, התפצלו, נכנסו למספרה ברחוב ואז יצאו שוב לתחנה". במקביל לב שלח הודעה לצוות שלו בצבא: "חבר'ה, אני בפיגוע ביפו בתחנת ארליך עם נשק שלוף. תחנת ארליך ביפו, אני בפיגוע, אני פה עם אנשים שעלו".
הוא המשיך לתאר: "ראיתי את הבחור שהיה עם כובע משטרה יורה לעבר המחבל שרץ לכיוון שלו, ואני יריתי על המחבל מהצד. הוא קיבל כדור, ברח ונפל. חזרתי למחסה כי פחדתי מהמחבל השני. אחרי זה המשכנו לבדוק דופק לכמה פצועים, ורק אחד מהם היה חי. אני לא יודע אם הוא שרד, חשבתי עליו כל הלילה. זו הייתה זירה מאוד קשה. אחר כך הגיעו עוד שוטרים ווידאו הריגה במחבל שיריתי עליו ראשון".
ההקלטה של לב מדווח לצוות שלו שהוא בזירה
המחבל השני נורה על-ידי אנשי יחידת סל"ע של העירייה ושוטרים ונפצע קשה. לב, מנהל עמותת "מידברן", סיפר כי ב-7 באוקטובר הוא היה עם צוות ההפקה שלו במפגש שנערך בסמוך לשטח שבו התקיים פסטיבל ה"נובה". לדבריו, "במסיבה שלנו היו 120 אנשים שלא נפגעו פיזית, אבל הם נמלטו וגם הם מתמודדים עם הקשיים מאז. חילצנו פצועים קשים מה'נובה'".
יום לאחר פלישת מחבלי חמאס, לב נסע למילואים ובמקביל הגיש בקשה לקבל רישיון נשק. "אחרי חמישה חודשי לחימה בעזה אישרו לי את הבקשה לרישיון", הוא מספר בגאווה. את הלילה האחרון הוא העביר אצל חברים. "לא נרדמתי עד 6:00 בבוקר. נסעתי למשטרה לתת עדות, ובאתי לכאן לסידורים ולהניח פרחים בזירה. חשוב לי לשלוח תנחומים למשפחות הנרצחים והחלמה לפצועים. בסוף, האויבים שלנו מפחדים כשאנחנו יחד".
דבריו של ד"ר אדם לי גולדשטיין, מנהל מחלקת טראומה בבית החולים וולפסון
(צילום: שאול גולן)
ד"ר אדם לי גולדשטיין, מנהל מערך הטראומה בבית החולים וולפסון בחולון, טיפל בכמה מהפצועים בפיגוע. לפני כן הוא הספיק לבלות בארוחת ערב עם רופאים עמיתים אמריקנים בשוק הפשפשים הסמוך לזירה. "כשהכול התחיל, רצנו לכיוון", סיפר הרופא שעלה לארץ לבדו מארה"ב בגיל 18. "ברגע שחלפנו על פני גופה אחת וראיתי את אופי הפציעות, הבנתי שיש שם כבר מספיק חובשים ושיצטרכו אותי יותר בבית החולים, אז עליתי על האופניים ורכבתי לכאן".
ד"ר גולדשטיין, שמתגורר מול זירת הפיגוע, קלט בבית החולים 12 נפגעים בדרגות פציעה שונות. היום כבר נותרו בוולפסון ארבעה פצועים בלבד, וכולם יצאו מכלל סכנה. בעודו רוכב על האופניים, הוא התקשר לאחות האחראית. "אמרתי לה להקפיץ את כל צוותי חדרי הניתוח מהבית, ולהתכונן למספר רב שלנפגעים. תוך דקות כל בית החולים היה על הרגליים, אנשים הגיעו מהבית לעזור".
הבוקר הוא כבר הספיק לחזור לזמן קצר לביתו. סמוך לדלת הכניסה לבניין שבו הוא מתגורר הונח זר פרחים. "זה מצב סוריאליסטי ומוזר", סיפר ד"ר גולדשטיין. "כשזה נוחת אצלך קרוב זה פתאום לא משנה מי אתה ומה אתה עושה, זה מרגיש אחרת".
