פרופ' דן איתן, מחשובי האדריכלים בישראל, הלך לעולמו בגיל 91. איתן, שתכנן בין היתר את הבניין המרכזי בכור בדימונה ואת מוזיאון תל אביב, קיבל את פרס ישראל לאדריכלות ועיצוב ב-2019. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים, שבעה נכדים וחמישה נינים.
במוזיאון תל אביב לאמנות פרסמו הודעת אבל בעקבות מותו וכתבו כי המוזיאון "מרכין ראש בהוקרה ונפרד בכאב עמוק מחתן פרס ישראל לאדריכלות פרופ׳ דן איתן, אדריכל, מחנך ואיש תרבות".
במוזיאון ציינו כי "החל ממחצית שנות החמישים, איתן העמיד פרויקטים אדריכליים רבים שתרמו לפיתוח המדינה וגיבוש דפוסי המגורים שלה כמו גם מוסדות התרבות. במקביל איתן תרם לגיבוש המרחב על ידי תכנון ערים בישראל ובאיראן. איתן לימד שנים רבות בטכניון והוביל פעילות ומאבקים ציבוריים. איתן היה בן בית במוזיאון תל אביב לאמנות שמודה לו על כך שיחד עם יצחק ישר תכננו את בניינו הראשי. הבניין, שנחנך ב-1971, מהווה מופת לתכנון אדריכלי והפך עם חנוכתו לאייקון אדריכלי. הוא זיכה את איתן וישר בפרס רכטר".
את פרס ישראלי לאדריכלות קיבל איתן מנפתלי בנט, שר החינוך באותה עת. בנט כתב אז כי "איתן הוא אינטלקטואל של התרבות האדריכלית, שעבודותיו מאפשרות להבין את התהוות הישראליות משנות ה-50 ואילך. הוא לימד כ-60 שנה, נשא בתפקידים ציבוריים מובילים, והוביל מאבקים ציבוריים מרכזיים".
איתן, שנולד בעין שמר כילד השלישי בקיבוץ, עזב עם משפחתו את הקיבוץ לתל אביב בגיל 4. הוא למד אדריכלות בטכניון ובריאיון ל-xnet סיפר על תחילת פועלו: "הבניינים הראשונים שתכננו נבנו ב-1959 בקצה שכונת שפירא בדרום תל אביב, עבור חברת 'רסקו'. אחר כך קיבלנו לתכנן את השכונה ביפו, שבה בנינו את מגדל המגורים הראשון בארץ שהיה של 14 קומות. כולו בנוי מבטון, עם מילואות מפריקסט עם חלוקי נחל גדולים. זה בניין שהיה מהפכני בזמנו ונשמר במידה רבה בצורתו עד היום".
6 צפייה בגלריה
בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב
(צילום: אלי איתן, אדריכלים: דן איתן יצחק ישר אדריכלים)
יחד עם יצחק ישר תכנן איתן גם את בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב, שעליו זכה בפרס רוקח, וכן את "שכונת הניצחון" בדימונה. איתן תכנן גם את התחנה המרכזית בחדרה ואת "בניין כלל" בירושלים.
על הקמת המבנה המרכזי בכור בדימונה סיפר ל-xnet: "ב-1960 הייתה תחרות סגורה לתכנון הכור, והכול בשקט מוחלט. הכור עצמו תוכנן על ידי צרפתים, שגם גרו פה וחלקם עבדו בו. היה גם אדריכל צרפתי שתכנן קודם לכן כור בצרפת, והיה זה שערך פרוגרמה והצעה רעיונית לתכנון. יצחק ואני שינינו את ההצעה שלו, ובכל זאת זכינו בתחרות".
הוא אמר באותו ריאיון: "הכור מחולק לשני אזורים נפרדים - אזור אחד ובו מעבדות והכור עצמו, שאותו תכננו הצרפתים והוא העתק של הכור הראשון שהצרפתים בנו בצרפת אחרי המלחמה. אזור שני הוא אזרחי, ואותו זכינו לתכנן. הוא כולל פונקציות של תמיכה – מבנה שער, מגדל מים, מבנה מרפאה שכללה בדיקות קרינה, בית ספר טכני עם בתי מלאכה, מבנה למגורי משתלמים, מבנה משרדים ומבנה עם חדר אוכל, ספרייה, כיתות, אודיטוריום, אגף צילום ומתקני מחשוב".
על המבנים שתכנן פירט: "שנות ה-60 היו השנים הגדולות של הבטון. כל הפרויקטים שלי מאותן שנים עשויים ממנו – השיכונים, המגדל ביפו, בניין מקסיקו, מוזיאון תל אביב. בבטון יש עוצמה, ישירות, פשטות ורגישות. כשאתה יוצק אותו בתבניות, הוא מעביר לך את הטקסטורה של החומר שבו הוא נוצק - תבניות של עץ, למשל. בטון הוא חומר פלסטי שאפשר לעשות איתו הרבה דברים. הוא יכול להיות חלק או מחוספס, חשוף או צבוע. כיוון שלמדתי פיסול, הייתה לי אתו תחושה של חומר. לשתי אותו ונתתי לו צורה, ממש כחומר ביד היוצר".
