"לא שמעתי את האזעקה, אבא התקשר אליי להגיד לי להיכנס לממ"ד", שחזרה דקל גורן את בוקר יום שבת של לפני שבועיים וחצי, אז טבחו מחבלי חמאס בתושבי קיבוץ ניר עוז. היא הייתה בדירה עם בן זוגה דין, כשבדירה הסמוכה אליהם חי אחיה, בר גורן. "לא חשבתי שהאזעקות הן משהו חריג. כבר כמה שבועות היה שקט, אז הנחנו שזו 'שגרה'. ראינו את ההפגנות על הגדר, היה לנו ברור שזה יזלוג לירי מתישהו", סיפר בר. שני אחים נוספים במשפחה, אסיף (25) וגל (21), חיים בקיבוץ, אך לא היו בו באותה השבת.
בסביבות השעה 7:00 הגיע דיווח ראשון באפליקציה מחבר כיתת כוננות. הוא דיווח על שני מחבלים שחדרו, מחופשים לחיילי צה"ל. מאותו רגע המשיכו להתקבל אינספור הודעות שדיווחו על חדירות מחבלים נוספים. "ראינו הודעות על אנשים חנוקים, פצועים, מחבלים שפוצצו ושרפו לתושבים את הבתים. שמענו כל הזמן יריות, במקביל להודעות של חברי הקיבוץ שזועקים לסיוע. כבר הבנו שחברי כיתת הכוננות לא יוכלו להתמודד עם כמות המחבלים שמדווחים עליה", הסביר בר.
בהתכתבויות בין האחים נודע להם שהוריהם לא שוהים יחד. אביהם אבנר נשאר בביתו, ואימם מיה הייתה בבית הילדים שבו היא עובדת. "אבא סיפר שמחבלים נכנסו הביתה", הוסיפה דקל, "הוא נאבק בהם בדלת הממ"ד, הם ניסו לפרוץ אותה. ב-10:42 הוא נראה לאחרונה בווטסאפ. השיחה האחרונה שלי עם אמא היא בערך ב-9:45. היא אמרה שנכנסו לבית הילדים מחבלים ושהיא מסתתרת מתחת למיטה. עשר דקות אחר כך היא הפסיקה לענות - והטלפון נותק", שחזר בר.
אף שהדירות של השניים צמודות, האחים נותרו נצורים בממ"ד מהרגע שנכנסו אליו, שומרים על דממה מוחלטת במשך שעות. בסביבות השעה 17:30 הגיע כוח צבאי לחלץ אותם. "יצאנו מהדירות והרחנו ריח שרוף, עשן כבד בכל הקיבוץ. ריכזו את כל המפונים במקלט באזור, ראינו שם אנשים פצועים עם כוויות רציניות משריפות", סיפר בר. "חיכינו לראות אם ההורים שלנו יגיעו, קיווינו שאולי הפסיקו לענות כי אין קליטה או שהסוללה שלהם נגמרה. עבר הזמן והם לא הגיעו", תיארה דקל את רגעי ההמתנה הקשים.
ב-16.10, כשבוע לאחר הטבח, גורם רשמי בישר לאחים שהניידים של הוריהם אוכנו ברצועת עזה, והם מוגדרים חטופים. יומיים מאוחר יותר הגיעה קצינת נפגעים להודיע שגופת אביהם אבנר זוהתה, ושהוא נרצח. אתמול נערך טקס ההלוויה של אבנר בקיבוץ להב, והוא נקבר בקיבוץ ניר עוז. "זה המקום שבו אבא גדל, הוריו הקימו את הקיבוץ. ידענו שנעשה הכול כדי שאבא ייקבר בניר עוז, וכך היה", שיתפה דקל.
"מה שהמדינה לא עושה - הקהילה עושה. כל העטיפה והדאגה לנו בימים האלו, אלה אנשים מהקיבוץ. כולם התגייסו בצורה מדהימה. עוזרים לנו בכל התחומים, תומכים בכל מי שעבר את התופת הזו", סיפרו שני האחים. "המחבלים רצחו גם את הכלב שלנו סקאר. החתול ג'ורג' נעלם מאותה שבת, מקווה שעוד יחזור ושנזכה לראות אותו", ציינה דקל.
"כרגע אנחנו רוצים לדעת שאמא בחיים, בסדר, שהיא לא לבד. רוצים שהיא ושאר החטופים יחזרו הביתה. אנחנו מחכים לחדשות טובות", אמרה דקל. "עם כל הצער, אנחנו מודים על זה שאנחנו יחד, ומבקשים שעניין הנעדרים והחטופים יהיה בראש סדר העדיפויות של הממשלה", הוסיפה. לשאלה אם יחזרו לניר עוז, השיבה דקל: "זו שאלה רחוקה וכל כך קשה. מקווים שנשאר משהו מהבית, שהמחבלים בזזו את רובו. מקווים שיחד נצליח לשקם אותו".
