שחיקה מאסיבית בשל תנאי עבודה קשים, שכר נמוך ולא מתגמל, פערים מגדריים ומחסור בכוח אדם: לקראת יום האישה פרסמה הבוקר (שני) תנועת ויצו את מדד "הצווארון הוורוד" שמעדכן על נטישה המונית של מקצועות שרוב העוסקות בהם הן נשים: אחיות, עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, קלינאיות תקשורת, מורות, גננות, סייעות, מטפלות, פיזיותרפיסטיות ומרפאות בעיסוק.
לפי נתוני המדד, נשים אלה נוטשות בהמוניהן את תחומי עיסוקיהן, ובארגון מתריעים: "משבר הקורונה החריף את המצב, הביא את המערכות לקצה גבול יכולתן ומעמיד את חוסן החברה בסכנה מיידית".
70% מהנשים שעזבו ציינו כי הסיבה העיקרית לכך נבעה משכר נמוך או שיקולים כלכליים; 34% ציינו כי הסיבה היא עומס ושעות תובעניות ו-42% טענו לשחיקה או לחץ נפשי. 41% מהעוסקות במקצועות אלה טוענות שנשים העובדות במקצועות "הצווארון הוורוד" נשחקות מהר יותר, ו-40% מסכימות במידה רבה שתנאי השכר של נשים פחות טובים משל גברים במקצועות אלה.
"מדינת ישראל לא מחסנת את החברה אלא מחסלת אותה", נטען בדו"ח. "במצב הנוכחי – הנשים, העובדות במקצועות המהווים תנאי ובסיס לחוסן החברתי של המדינה ובסיסנו כחברה, נחנקות מהמחיר שגובה המקצוע שבחרו. מי יעבוד במקצועות הללו? זוהי נורת אזהרה לעתיד - הנטישה ושחיקת המערכות פוגעת בכולנו".
אפרת רותם, עובדת סוציאלית ועורכת דין באיגוד העו"סיות אומרת שקשה לגייס עובדות מאז פרוץ מגפת הקורונה שהקצינה את הקושי. לדבריה, העבודה הפכה קשה יותר משום שהמצוקות של המטופלים החריפו וכך גם והעומסים. את הביטוי לתחושות מהשטח שהיא מבטאת ניתן לראות בנתוני הלמ"ס, המצביעים על גידול של כ-200 משרות לא מאוישות בין שנת 2019 ל-2021 - קפיצה של 50%.
"אם בעבר עיקר המצוקות של נוער בסיכון נגעו לשימוש בסמים ועבירות על החוק, כעת יש גידול במצוקות נפשיות ורגשיות, ויש הרחבה לאוכלוסייה חדשה", מוסבר בדו"ח. "הרבה מהעומס והשחיקה נצפה בעבר בעיקר במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות. היום יש זליגה של המחסור לכמעט כל התחומים של עבודה סוציאלית".
הקריסה ניכרת גם במקצועות הבריאות. ב-2019, השכר החודשי של מרפאה בעיסוק בעלת חמש שנות ניסיון, אחרי שלוש שנות לימודים אקדמאים, עמד על 9,000 שקל - 17% פחות מהשכר הממוצע במשק באותה השנה. השכר החודשי הממוצע של קלינאית תקשורת היה 8,857 שקל - 18% פחות מהשכר הממוצע במשק. השכר החודשי הממוצע של פיזיותרפיסטיות היה 11,090 שקל - 3% מעל השכר החודשי הממוצע.
"שכר נמוך, חלקיות משרה ועומס גדול בגלל הקורונה. אני עובדת הרבה שעות כדי להגיע למשכורת שרק מקיימת אותי", מספרת ל', מרפאה בעיסוק. "אני חשה שאין קשר בין המטלות והמשמעות בעבודה לבין התלוש בסוף החודש".
א', מרפאה בעיסוק שעסקה שבע שנים בתחום השיקום ועזבה את עבודתה, סיפרה שהסיבה העיקרית לכך הייתה תנאי השכר: "זה שכר רעב. אי אפשר לחיות על משכורת שיותר מזכירה 'דמי כיס'".
"אין בארץ כוח אדם"
בתחום הפסיכולוגיה החינוכית קיימים כ-2,326 תקנים בשירות הציבורי, הפרוסים בכ-261 שירותים פסיכולוגים חינוכיים (שפ"חים) בארץ. כבר לפני הקורונה, 30% מהתקנים הללו לא היו מאוישים (וממילא מפתח התקינה עודכן בפעם האחרונה לפני עשרות שנים, כך שהוא נמוך משמעותית מהצורך בפועל). המשמעות של תת-תקינה היא עומסים כבדים על הפסיכולוגיות החינוכיות, העובדות במתכונת "כיבוי שרפות" שכוללת מתן מענה מאוחר, חלקי ונקודתי בלבד.
רכזת שירות הציבור בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל, ד"ר ירדן מנדלסון, מסבירה כי המחסור המתואר העמיק, ו-15% מהפסיכולוגיות החינוכיות עזבו את עבודתן בתקופת הקורונה. לפי יעדי הטיפול שמשרד הבריאות מציג בתחום בריאות הנפש, ההערכה היא שיש מחסור של לפחות 50% תקנים.
"בתחום הרפואי שיקומי והתפתחותי יש רק 10% מהתקנים הדרושים", היא אומרת. "במקצועות האלו, כמו גם בתחום התעסוקתי, אין בארץ די כח אדם עם המומחיות הרלוונטית. גם לא בשוק הפרטי".
הנטישה ניכרת גם במשרד החינוך. לפי נתוני הלמ"ס מ-2019 עמד שיעור המורים החדשים שעזבו את ההוראה בשלוש השנים הראשונות על 20%. מדובר היה על עלייה של 2% ביחס ל-2018.
12% מהמורים החדשים עזבו תוך שנה אחת בלבד, עלייה של 1% לעומת 2018. שוב, מדובר בנתונים מהתקופה שלפני המשבר הגדול שעברה המערכת בשנתיים תחת הקורונה.
בגיל הרך המצב אף חמור יותר, שם מטפלת בילדים מרוויחה 5,148 שקל בממוצע בחודש, 52% פחות מהשכר הממוצע במשק. "גובה השכר אינו משתנה משמעותית לפי רמת ההשכלה של המטפלת", נטען בד"וח. "לכן, אין זה מפתיע כי הקשיים שהקורונה הביאה איתה, אי הוודאות והסיכון, דחקו רבות מעבודתן כמטפלות. ניתוח נתוני הלמ"ס מראה כי שיעור המשרות הפנויות גדל ואף נסק בשנה האחרונה".
מנהלת האגף קידום מעמד האישה ב"ויצו", רבקה נוימן, אומרת ש"נשים מאז ומתמיד היוו רוב במקצועות המאופיינים בטיפול באחר. כך הוסללנו מראשית חיינו, מתוך תפיסה חברתית שבכל דור יהיו מי ששומרות על החוסן החברתי הבא לידי ביטוי בחינוך, הבריאות והבריאות הנפשית. מזה יותר מעשור יש תנועה של נשים הנוטשות את מקצועות הצווארון הוורוד - מגמה שהואצה מראשית הקורונה ומעוררת דאגה רבה בשל סדקים הנפערים במערכות האמונות על בריאותינו הפיזית והרגשית וחינוך הדור הבא".
"נשים מדור ה-Y וה-Z אומרות 'לא עוד' לתנאי העסקה בלתי נסבלים, לשחיקת תקציבים, לשכר נצלני. אנחנו על סף המשבר החברתי הגדול ביותר שידעה ישראל. זו קריאת השכמה לראש הממשלה ולשר האוצר - זוהי שעת חירום חברתית ויש לעצור את תהליך נטישת המערכות באופן שימנע האיום הגדול ביותר שידענו על חוסן החברה הישראלית".
