הפיגועים האחרונים בבני ברק, בבאר שבע ובחדרה מאופיינים באובדן פחד מצד המחבלים, בחקיינות של פיגועים קודמים, בתעוזה בפעולה בתוך הערים ובשימוש בנשק חם. מה שמחבר בין המחבלים - פרט לכך ששלושתם בעלי רקע של קשר לטרור - הוא לא התשתית הפיזית ולא התשתית הפיקודית, אלא הרשתות החברתיות - שם נמצאת ההסתה שמתדלקת את הקיצונים ומחברת ביניהם. מה שמצייצים בעזה, רואים באום אל פחם ובעיירה יעבד בצפון השומרון.
עבר הרבה מאוד זמן מאז שראינו טרור כזה בלב הערים. שלושת הפיגועים האחרונים מזכירים את הימים הקשים של האינתיפאדה השנייה. גם במהלך אינתיפאדת הסכינים לא ראינו אירועים כאלה. וגם בשל כך, צריך להודות: לגל טרור כזה אין פתרון קסם. אין כתובת שאפשר לתקוף בעוצמה בחזרה, כמו עזה או מחנות הפליטים בשטחים. קשה מאוד לגבות מחיר. אין מנופי לחץ על האויב, כי קשה להגדיר אותו.
מה כן צריך לעשות? בשלב הראשון, כלקח מגלי טרור קודמים, יש סט של פעולות שמטרתן היא האתגר של בידול הטרור מהאוכלוסייה. באופן מיידי, צה"ל מתגבר את כוחו ביהודה ושומרון בעוד ארבעה גדודים, בנוסף לארבעה שכבר הוצבו שם לאחר הפיגוע בחדרה. המשימה כעת כפולה: גם לחץ התקפי על אזור צפון השומרון, משם יצא המחבל, וגם על אזורים נוספים עם פוטנציאל לטרור.
למשטרה ולמג"ב אין את היכולת להתמודד עם אירועים כאלו. צריך להגדיל את כוחם, ומהר. במג"ב צריך לגייס פלוגות מילואים בהיקפים גדולים. הלוחמים הללו צריכים להיות פרוסים ברחובות
המהלך הזה נועד גם לשם הגברת תחושת הביטחון של הישראלים על הצירים הללו וגם לשם חיזוק קו התפר שממנו עוברים השוהים הבלתי חוקיים. הגדר הזו פרוצה במודע בכמה מוקדים בדרום הר חברון, באזור ירושלים, בגוש עציון ובצפון השומרון - צה"ל לרוב לא סוגר אותה ולא מציב שם כוחות, משום שהמדיניות היא לאפשר ליותר פלסטינים לעבוד בישראל ולהכניס כסף, מה שאמור להקטין את המוטיבציה לבצע פעולות טרור. אם גל הפיגועים הרצחני הזה יימשך, תידרש חשיבה מחדש על המדיניות הזו.
המסקנה מכל זה היא שאל מול הפיתוי המובן לצאת בענישה קולקטיבית צריך לפעול בכובד ראש ולראות איך פורסים את השמיכה הכי גדולה על האש שהוצתה - ולא שופכים עליה דלק. מהבחינה הזו, האתגר הגדול הוא שמירה על עזה מחוץ למשוואה, משום שהשקט שם נשמר כבר עשרה חודשים.
יוסי יהושועמה הבעיה ביישום של כל אלו? בעיקר, כפי שנכתב כאן כמה פעמים - ביטחון הפנים. למשטרה ולמג"ב אין את היכולת להתמודד עם אירועים כאלו. צריך להגדיל את כוחם, ומהר. במג"ב, למשל, אפשר וצריך לגייס פלוגות מילואים בהיקפים גדולים, בטווח זמן מיידי - אמנם אין מסגרת גדולה של "משמר לאומי", אבל יש מספיק עתודות למג"ב, והלוחמים הללו צריכים להיות פרוסים ברחובות.
ואחרי כל זה, ישנו גם האתגר המנהיגותי: גל הטרור הזה הוא האתגר הגדול ביותר שניצב עד כה לפתחו של ראש הממשלה נפתלי בנט. בינתיים, הוא נתקל בתגובות זועמות מצד הציבור - שגובלות בהסתה - בעודו מתמודד במקביל עם קואליציה שכמעט בלתי אפשרי לקבל במסגרתה החלטות דרמטיות מבלי להביא לפירוקה. על כתפיו גם מונחת המשימה לשקם, לצד הביטחון הפיזי, גם את תחושת הביטחון של האזרחים - וזה לא יקרה כל כך מהר.
- יוסי יהושוע הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
