בוז. זה הסנטימנט העמוק והמרכזי שחשים בנימין נתניהו, מקורביו ובני בריתו, כלפי הישראלים כולם. הבוז הוא שמניע אותם לפטר שר ביטחון פופולרי, מקצועי, עם ניסיון בטחוני עשיר - ולהחליף אותו בישראל כץ. הבוז הוא שהוביל לתזמון הפיטורים, בין פרשיית זיוף הפרוטוקולים בלשכת ראש הממשלה - ובין תוצאות הבחירות בארה"ב. אלה אנשים שמאמינים שעם ישראל לא יזכור דבר; שאפשר ליהנות ממחזור חדשות אינטנסיבי כדי לגנוב מהלך דרמטי, חסר תקדים. מעולם לא פוטר שר ביטחון בעת מלחמה, בטח שלא רגע לפני התקפה איראנית.
הבוז הזה ממש לא חדש. נתניהו בז לכולנו. זה אותו הבוז שגורם לכך שהממשלה, שגוזרת גזירות ענק על הציבור הנאנק תחת מלחמה, מקצה למעלה מ-4 מיליארד שקל (!) לכספים קואליציוניים. זה אותו הבוז שהיה הזרז לניסיון לפטר את גלנט בפעם הקודמת - הרצון לחסל את הדמוקרטיה הישראלית בהפיכה משפטית חפוזה, מחולטרת ועלובה. אז, גלנט התייצב באומץ והזהיר מפגיעה בבטחון ישראל. פיטוריו הובילו להתקוממות עממית חסרת תקדים, הגדולה ביותר שישראל ידעה. ההפיכה המשפטית, לפחות אז, נבלמה.
עכשיו, הזרז לפיטורי גלנט הוא ניסיון לתת לגיטימציה מוחלטת להשתמטות משירות בצה"ל. מבחינת נתניהו, הפור נפל כאשר התברר ששר הביטחון לא ישתף פעולה באורח מלא עם חוקי ההשתמטות. זה חטא בלתי נסלח, משום שהוא פוגע בעיקרון המקודש העליון של נתניהו, העיקרון היחיד: שימור השלטון בכל מחיר. ואם צריך להדליף לעיתון גרמני מסמך סודי שיגרום נזק לחיי החטופים, לעזאזל איתם. ואם צריך לשפץ פרוטוקולים, שישופצו. ואם אתה, המילואימניק האמיץ ששירת 230 יום השנה, והילדים שלך לא ישנים בלילה, והעסק שלך נפגע, והזוגיות גם, אם אתה צריך לשלם מחיר כדי שנתניהו יסגור עם החרדים - אתה תשלם. ואם הוא צריך לפטר אלוף במיל' ולמנות את כץ? יעשה זאת ברצון. כי הוא בז לך, למשפחה שלך; כי השלטון מעל הכל. שהמדינה תישרף, אם להזכיר ציטוט משפחתי.
עזבו את כל הסיבות האחרות, הנה המרכזית: אומות זקוקות ללגיטימציה ציבורית כדי לנצח במלחמה. המנהיגות נבחנת ביצירת אמון בין האזרחים, למען אחדות מטרה. הדרך לעשות זאת היא לא לפטר את השר הכי אהוד בממשלה
זה מעשה של טירוף. עזבו את כל הסיבות האחרות, הנה המרכזית: אומות זקוקות ללגיטימציה ציבורית כדי לנצח במלחמה. המנהיגות נבחנת ביצירת אמון בין האזרחים, למען אחדות מטרה. הדרך לעשות זאת היא לא לפטר את השר הכי אהוד בממשלה. ועוד על רקע כוונה להוביל להשתמטות המונית.
אל מול האין-ערכים האלה, מזדהרת דמותו של גלנט. הוא נושא באחריות ל-7 באוקטובר, כשר הביטחון. ומהרגע שהבין זאת, ונפתחה מלחמה, גלנט הניח בצד כל שיקול פוליטי. ההפך הגמור מנתניהו. הוא אומר את דעתו, ופועל, לפי עולם ערכיו: חטופים במקום הראשון. הגנה על צה"ל. תיאום במערכת הביטחון. גיוס יותר שוויוני. נתניהו עשה כל מאמץ שלא לפגוש משפחות ונפגעים; גלנט נפגש אתם בקביעות מראשית המלחמה. ספג את האש בשקט. מלחכי הפנכה של נתניהו ינסו לצייר זאת כימין מול שמאל. אבל גלנט היה אגרסיבי והתקפי בהרבה מנתניהו במלחמה. ובכל זאת, האמריקנים רצו לעבוד איתו. מדוע? כי הוא סובל מתכונה בלתי נסבלת בעיני נתניהו: הוא אדם אמין. "אנחנו מאוד מתלהבים מזה שהוא לא שקרן", אמר לי גורם אמריקני. אמר ולא יסף. לא היה צריך.
פיטוריו של גלנט הם יצירת אליבי גמור; כל גרסה שתצא ממנו תוצג כגרסה כבושה, כ"נקמה" על כך שפוטר. ולכן, בין היתר, נתניהו היה חייב לפטר אותו. הוא רוצה להשמיד את הראיות
ויש עוד סיבה לפיטורי גלנט. סיבה אפלה. בניגוד לנתניהו, שהעניק ריאיונות לרוב מראשית המלחמה, הוא מעולם לא סיפק גרסה רחבה ולציטוט על נסיבות האסון שאנחנו חווים. גלנט יודע דברים על נתניהו, על תפקודו בראשית המלחמה, על הליכי קבלת ההחלטות, על תעדוף או אי תעדוף החטופים. פיטוריו הם יצירת אליבי גמור; כל גרסה שתצא ממנו תוצג כגרסה כבושה, כ"נקמה" על כך שפוטר. ולכן, בין היתר, נתניהו היה חייב לפטר אותו. הוא רוצה להשמיד את הראיות; בין אם אלה כתובות בפרוטוקולים, ובין אם אלה עדויות של בכירים.
אלה רגעים קשים לישראל. טוענים שבהמשך נתניהו מתכוון לפטר את ראשי זרועות הביטחון. אם הממשלה, תוך כדי מלחמה, בעודה מסרבת לחקירה, תדיח את ראשי הצבא והשב"כ, לא יישאר הרבה מהדמוקרטיה הישראלית. זו השתלטות כוחנית שתכליתה ברורה: לקטול את המרכיב היחיד ברשות המבצעת שנתניהו טרם הצליח להשחית לגמרי.
רק הציבור הישראלי ורסיסי מצפון של חברי כנסת בקואליציה יכולים להציל את שלטון העם. ואת ביטחון כולנו.
