יש משהו מאוד מתסכל במצב הנוכחי: אף אחד, באף צד, לא לוקח אחריות. שמחה רוטמן ויריב לוין מתעקשים על רפורמה מלאה־מלאה. מרב מיכאלי, מנגד, מתעקשת שלא להיכנס אפילו למו"מ על הרפורמה. שני הצדדים חפורים עד צוואר בעמדותיהם, ומבוגר אחראי אין.
כל זה מביא לקריאה שעשויה להיראות לחלק מהאנשים קצת הזויה, אבל זאת יכולה להיות שעתו הגדולה של בנימין נתניהו. קח אחריות לאומית. תהפוך אתה למבוגר האחראי. זה לא אומר שאתה צריך להתפשר על כל פרטי הרפורמה, או על כל אג'נדה הקשורה לממשלה שאתה עומד בראשה, ובכל זאת המצב הנוכחי הוא בלתי אפשרי. לא ייתכן שזה עתה נבחרת כדי לממש תפיסת עולם כל כך מובהקת וזו תימחק בגלל הפגנות. מצד שני, לא סביר שהמונים ירגישו שמבצעים שינוי כל כך מהותי בשיטת המשטר בישראל בלי לתת פתחון פה למחצית העם.
התרחשויות הימים האחרונים מייצרות הרגשה לפיה העולם ממשיך להשתגע. אחרי שנות הקורונה שבהן נקלענו לשלל אירועים שרק לפני כמה שנים היו נראים לנו כהזיה מוחלטת, גם הפוליטיקה הישראלית ממשיכה לאבד את זה. צבר אירועים שפעם היה מתרחש על פני כמה עשורים, מתנפץ פה בבת אחת. חמש מערכות בחירות שאחריהן רפורמה משפטית מרחיקת לכת שמביאה ממשלה חדשה, שרגע אחרי שהושבעה נאלצת להיפרד מאחד השרים הבכירים בה בהוראת בית המשפט העליון.
ואם כל זה לא מספיק, ממשלה ראשונה אי פעם שמורכבת כולה רק ממפלגות ימין מפנה ביום שישי מאחז די שולי בשומרון, וגם הפינוי הזה מביא לכאוס פנימי. נוצר פה מאבק כוחות בין יואב גלנט, שר הביטחון ממפלגת השלטון, לבין בצלאל סמוטריץ' שדרש להיות גם שר במשרד הביטחון מתוך מחשבה שכך יוכל להיות זה שינהל אירועים מסוג זה. בשורה התחתונה, פחות מחודש אחרי השבעת הממשלה שרי הציונות הדתית מתכננים להחרים היום את ישיבת הממשלה במחאה על הפינוי הזה.
התחלה לא ממש מזהירה לעת עתה
אז יש לנו ממשלה חדשה, סופר־הומוגנית לכאורה, אבל ההתחלה שלה לא ממש מזהירה לעת עתה. תומכי הממשלה יאשימו את האליטות שנלחמות על חייהן. הם יאמרו שהכל שגרתי והרעש הוא רעשה של התקשורת שמגבירה את התבהלה מפני הרפורמה המשפטית ומספקת סיקור־יתר למחאות. במקביל תואשם האליטה המשפטית שפוסלת את דרעי המזרחי הנרדף. אבל במבחן המציאות, בזמן כהונת הממשלה הקודמת לא יצאו כל כך הרבה אנשים לרחוב. ואת החיכוכים בין גלנט לסמוטריץ' לא השמאל הוא זה שיצר.
דרוש מבוגר אחראי. הלוואי שיהיה זה נתניהו, שיקום ויאמר שיש צורך עז ברפורמה משפטית, אבל לא נחוקק אותה בבליץ
עוצמתה של הרפורמה שמובילים לוין ורוטמן - העברת הכוח לרשות המבצעת על פני השופטת - היא מובהקת. היעדר הבלמים שיוצבו מול הממשלה, גם זה די ברור. וגם בסוגיית דרעי, הוא זה שבישל לעצמו את הדייסה. שאלת הסבירות של כהונתו היא פחות רלוונטית. מה שעמד לו לרועץ הוא הניסיון שלו להונות את בית המשפט ולייצר מצג שווא של פרישה מהחיים הפוליטיים.
לכן, בהינתן כל אלה, דרוש מבוגר אחראי. הלוואי שיהיה זה נתניהו, שיקום ויאמר שיש צורך עז ברפורמה משפטית, אבל לא נחוקק אותה בבליץ. אפשר להקים ועדת הסכמות, שגם בה יהיה ברור ומובהק יתרונה של הקואליציה. אפשר לשתף בה חברים בעלי רקע משפטי שמדברים על צורך מדוד יותר ברפורמה, כמו רז נזרי, פרופ' דניאל פרידמן ואחרים. הם ייתנו משקל רב לשינויים הנדרשים, לצד הליך שקוף ומסודר למניעת אובדן הבלמים.
זו יכולה להיות שעתו היפה של נתניהו. אחרי יותר מ־30 שנה בפוליטיקה, אחרי ששבר את שיא הכהונה לראש ממשלה, הלוואי שהמורשת שישאיר לנו תהיה ביכולתו להכניס את הצדדים לחדר אחד, להבהיר היטב מהי תפיסת העולם שלו ולתת לה במה נרחבת, אבל להוציא ממנו את כולם רק אחרי שהבינו זה את זה. הלוואי.
