השבוע, כאשר הודח ד"ר גדי טאוב מכתיבה ב"הארץ", הושמע שוב ושוב הנימוק שטאוב לא מדייק בעובדות. טענה מעניינת. אלא שצריך לשאול: האם היא תקפה גם לעוד הרבה מאוד מאמרים בעיתון? מישהו בודק? העיתון, כעניין של קבע, מציג את ישראל כסרבנית שלום. ובכלל, באופן קבוע ושיטתי ממשיך העיתון לפרסם כל כתב פלסתר או שקר נגד ישראל. האם ה"עובדות" שמציג העיתון מדויקות? נבדוק.
פרופ' דוד אוחנה הוא לא הגרוע שבחבורה. אבל כמצוות העדר הנאור, הוא פרסם לפני שבוע מאמר, עוד אחד בסדרה, על הכיוונים המשיחיים־לאומניים שאליהם צועדת ישראל. אחד מתחומי ההתמחות של אוחנה הוא עליית הפשיזם בגרמניה. וכנהוג אצל לא מעט אינטלקטואלים, כל התבוננות במצב מובילה אותם למציאת קווי דמיון לתחום ההתמחות שלהם. לא תמיד יש קשר. אל דאגה. הם מוצאים אותו. זה לא שאין מה לבקר בישראל. בוודאי שיש. אבל יש קצת בעיה כאשר אחת ההוכחות היא, למשל, הרב ישראל צבי טאו, שאפילו בציונות הדתית הכוח שלו בטל בשישים.
אוחנה ממשיך ומספק "הוכחות" בעניין הפשיזם. "ישראל עדיין אינה מכירה, בשנת ה־75 לקיומה, באסון הלאומי שהמיטה על קהילה של 700 אלף פלסטינים". סליחה?! ישראל המיטה אסון? עד מתי היסטוריונים יתעלמו מהעובדה שזה היה הצד הערבי שפתח במלחמה נגד היישוב היהודי? עד מתי הם יטמנו ראשם בחול לנוכח העובדה שהייתה פלישה ערבית מיד לאחר הכרזה העצמאות, והפלישה הזו הצליחה בשלביה הראשונים להשתלט על חלק לא קטן מהשטח שהוקצה למדינה יהודית? ועד מתי הם יתעלמו מהעובדה שעשרות מיליונים עברו את חוויית העקירה והגירוש, בעקבות התמוטטות האימפריות והקמת מדינות לאום? ועד מתי הם יתעלמו מהעובדה שבעקבות פרעות ופוגרומים נגד יהודים בארצות מוסלמיות – התחוללה נכבה יהודית, שגרמה לבריחה וגירוש של כ־850 אלף יהודים?
אוחנה עצמו הוא יליד העיר אוג'דה במרוקו. גם שם התחולל ביוני 1948 פוגרום נגד יהודים, שהתפשט לג'ראדה הסמוכה. 42 יהודים נרצחו, ביניהם 10 ילדים ו־10 נשים. איך זה, לעזאזל, שאין אינטלקטואלים שיציגו את השאלה: עד מתי יתעלמו הערבים מהאחריות הכפולה שלהם, גם לנכבה הפלסטינית וגם לנכבה היהודית?
ישראל, טוען אוחנה, "עומדת על סירובה להכיר בזכות צאצאיהם לקיום מדיני עצמאי". ישראל סירבה? הוא רציני? הערבים סירבו להצעת החלוקה של ועדת פיל ב־1937. והם סירבו להצעת החלוקה של האו"ם ב־1947. והם סירבו להצעת אהוד ברק בקמפ־דיוויד בקיץ 2000. והם סירבו להצעת קלינטון בתחילת 2001. והם סירבו להצעת אולמרט ב־2008. והם סירבו להצעת ג'ון קרי ואובמה ב־2014. אוחנה היסטוריון או תועמלן?
אוחנה לא מסתפק בשרלטנות בעניין המדיני. הוא גם טוען שישראל "מגרשת כמנהג של קבע את מרבית המהגרים המידפקים על דלתה". מעשה פלאים, יש בישראל עשרות אלפי מסתננים. כמה גורשו? מעטים. הרבה פחות, גם יחסית, לעומת מדינה כמו שוודיה, שמגרשת ללא הפסקה. גם ילדים. או דנמרק, שאימצה מדיניות של "אפס מבקשי מקלט". אבל ישראל.
ישראל לא פטורה מביקורת. יש בעיה עם החלומות המשיחיים של בצלאל סמוטריץ' ודומיו. ועדיין, ככל הידוע, לפילוסופים ולהיסטוריונים אין פטור מעובדות. כאשר אוחנה מתעקש להשתמש בשקרים אנטי־ציוניים – הוא גם פוגע בטענות הרציניות שאולי יש לו והוא גם הופך את עצמו למגוחך. זו משיחיות פרוגרסיבית במלוא עליבותה. יש סיבות טובות לביקורת ולתוכחה. אין צורך לספק עוד חומרים לתעשיית השקרים.