"טירוף לחשוב שלקח לבית המשפט העליון הישראלי עשרות שנים כדי לזכות במוניטין הרב שלו בעולם – ומספיק חוק אחד ורוב פשוט כדי להרוס אותו".
הדובר הוא רובר בדנטר, שאם תשאלו כל ילד בצרפת, הוא יאמר לכם שהוא האיש שאחראי לביטול עונש המוות במדינה. הנאום שנשא באסיפה הלאומית ב־1981 כדי לשכנע בכך את חברי הפרלמנט, נלמד בכל בתי הספר במדינה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
רובר בדנטר חצה את כל הצמתים החשובים של המאה ה־20, ובהרבה מהם גם שיחק תפקיד מהותי בשמירה על שלטון החוק מפני הכאוס. הילד ששכל את אביו ודודו האהוב בשואה, הפך לאחד מעורכי הדין המבריקים בצרפת ובארצות־הברית, והוא מייצג לקוחות במשפטים פליליים סבוכים ומסוקרים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
הוא כיהן כשר המשפטים תחת הנשיא פרנסואה מיטראן בשנות ה־80, היה נשיא המועצה החוקתית, המקבילה הצרפתית לבג"ץ, ונשא בתפקיד הקשה של יו"ר ועדת הפיוס בין מדינות יוגוסלביה לשעבר. בדנטר, שהוא גם סופר מוערך, ייעץ לרומניה בניסוח החוקה שלה ופתח את בית המשפט הבינלאומי בהאג לתביעות אזרחים.
בכישרונו לתאר את נבכי הנפש האנושית באופן ייחודי וחסר סנטימנטליות, בדנטר סיקר את תשעת החודשים המטלטלים של משפט אייכמן ב־1961 עבור השבועון הצרפתי "ל'אקספרס", חוויה שהותירה חותם משמעותי בחייו. ב־1983, כשהיה שר המשפטים, ניצב מול רוצח אביו, קלאוס ברבי, שנודע בכינוי "הקצב מליון". ב־30 במארס חגג את יום הולדתו ה־95 והוא עדיין חד כתער.
בדנטר, הנשוי לפילוסופית ואשת העסקים הידועה אליזבת בדנטר, מקבל את פניי בכניסה לדירתו הממוקמת מול גני לוקסמבורג בפריז. הוא מוביל אותי בחיוך רחב לחדר העבודה שלו, שבו תלויות יצירות אמנות של מיטב הציירים הצרפתים העכשוויים, בהם אחת המתארת את מאבקו נגד עונש המוות. הספרים והמסמכים נערמים באי־סדר אלגנטי מהתקרה עד לרצפה. הוא מצביע על שתי אבנים אדומות המונחות על מדף. "בפעם הראשונה שביקרתי בוורשה ידיד שלי הרים אותן מהרצפה והגיש לי אותן. 'הן מהחומה של גטו ורשה, קח אותן איתך לפריז', הוא אמר".
הוא שמח לתבל את שיחתנו בהומור יהודי בריא, אבל כשהוא מדבר על חשיבות החוק, נעלם הצעיר הנצחי עם העיניים הממזריות ומתגלה איש ברזל שמעיניו ניתזים ניצוצות של תשוקה לחוק, לצדק ולהומניות.
זו הפעם הראשונה שבדנטר מתראיין לעיתון ישראלי. הוא ביקר בארץ עשרות פעמים ומכיר את מערכת המשפט הישראלית היטב. בימים אלה הוא מתבונן על המתרחש אצלנו ודואג מאוד. באותו היום ובאותה השעה שבהם הכריז ראש הממשלה נתניהו על דחיית ההחלטה בנושא המהפכה המשפטית, השתתף בדנטר באמצעות נאום וידיאו שהקליט בכנס שאורגן בפרלמנט האירופי בבריסל, על ידי ארגון JCALL והמרכז לקהילה יהודית וחילונית, תחת הכותרת "להציל את הדמוקרטיה הישראלית".
אתה סבור שהעובדה שאין בישראל חוקה היא בעייתית לאיזון בין הרשויות?
"כולם יודעים שהמבנה החוקתי הישראלי לא גמור. לצערנו ככה זה אצל היהודים. כמו שאומר תמיד אחד מידידיי: שים שני יהודים בחדר ותקבל לפחות שלוש חוות דעת. תפקידו של בית המשפט העליון לקבל החלטות שאין להן תשובה בחוקה כתובה, כמובן תוך כבוד לכנסת. בג"ץ מעולם לא שימש כתחליף לחוקה, כיוון שאין לו סמכות בנושאים פוליטיים או בינלאומיים, אבל הוא משרת כערב וכשומר סף של זכויות היסוד של האזרחים. לבית המשפט העליון בישראל יש מוניטין חיובי שאין עליו מחלוקת, הוא מוסיף כבוד רב לישראל בעולם כולו".
לדבריו, קיים קשר הדוק בין העם היהודי לבין כיבוד שלטון החוק. "היהודים ובכללם הישראלים הם עם החוק. זו מילה קדושה עבור היהודים ומה שהופך אותם ליוצאי דופן בהיסטוריה של האנושות. אנחנו גדלים על כיבוד החוק לא רק בתרבותנו אלא אפילו בנשמתנו כיהודים. אם נהפוך לעם שרירותי שמתנהג כמו שמתחשק לו, יהיה זה באמת סופה של היהדות, כולל סופה של ישראל. לפגוע בבג"ץ משמעו לפגוע במהות היהדות. הסיפור היהודי מגולם באכזבתו של המצביא הרומי גנאיוס פומפיוס מגנוס, שנכנס לבית המקדש לפני הקיסר טיטוס. הרומאים היו בטוחים שמוסתרים שם אוצרות. בקודש הקודשים לא היה שום דבר כזה. החוק הוא מופשט. היום המקדש של ישראל הוא בית המשפט העליון. זו אחריותו של עם החוק לשמור עליו ואסור לו לפגוע בשומרי החוק".
5 צפייה בגלריה
''לפגוע בבג''ץ משמעו לפגוע במהות היהדות''. הפגנה בעד המהפכה המשפטית בירושלים
(צילום: יריב כץ)
לדבריו, אם החוקים שעומדים כרגע על הפרק ייכנסו לתוקף, "בג"ץ ירוסן וחוות דעתו לא תהיה בגדר החלטה שהכנסת צריכה לקחת בחשבון אלא דעה, כאילו שהוא היועץ המשפטי שלה". הוא מסביר כי המצב יהפוך את מעמדו של בג"ץ לגוף "שצריך להודיע לו (מה הוחלט) ולראות אם יש לו מה להגיד בנושא. זו הסחת דעת כדי לא לומר מפורשות ש'אני מבטל את היכולת של בג"ץ לבקר את החוקים'.
"התוצאה תהיה חיסול בית המשפט העליון. יש כמה דרכים לעשות זאת. הראשונה היא הקיצונית ביותר, ובה פשוט מבטלים אותו. דרך אחרת היא ערמומית יותר: מקצצים בסמכויותיו אחת אחר השנייה בתהליך הדרגתי של 'רפורמות' עד שנשאר למוסד הזה תפקיד שהוא רשמי או סמלי בלבד. זהו תהליך הפוגע בזכויות הפרט ובכל מה שמבטיח את זכויות האזרח של הישראלים".
היבט נוסף שמעורר הרבה מחלוקות ברפורמה המשפטית הוא הרכב הוועדה לבחירת שופטים. "יש לי עמית אמריקני שאמר לי פעם: 'אין תהליך באמת מוצלח, יש רק שופטים טובים'. הוא לא טועה. בכל סוג של הליך בחירה יש הפתעות. הרבה פעמים השופטים מתגלים, בשל מזגם או ההיבריס שלהם, כעצמאים מהרשות שבחרה אותם. כשהייתי נשיא מועצת החוקה אמרתי לשופטים: 'יש לכם חובה ליושרכם', אבל תמיד הוספתי: 'יש לכם גם חובה להיות כפויי טובה. לא צריכה להיות לכם הכרת תודה כלפי הרשות שמינתה אתכם'. ההערה הזו תמיד עבדה טוב כי כל אחד רוצה להרגיש שהמינוי שלו הוא הכרה מאוחרת בכישוריו המבריקים ושזו הסיבה האמיתית שבגללה הוא נבחר. תמיד הייתי נגד פרסום חוות דעת המיעוט בפסק הדין כי זו דרך לתת דין וחשבון לידידיך על הגישה שנקטת. זה לא טוב לעצמאות השופטים, שרק טובת כלל הציבור צריכה להנחות אותם בהחלטות".
אתה חושב שהחלשת בית המשפט העליון עלולה לסכן את הישראלים בבית המשפט הבינלאומי בהאג או בערכאות בינלאומיות אחרות?
"אני לא חושב שזה הסיכון האמיתי. אהיה ישיר וברוטלי: הסכנה האמיתית היא שסוף קיומו של בית המשפט העליון מאיים על חופש הזכויות החוקתי של כל אזרח ישראלי".
רובר בדנטר מכיר את שני צידי המטבע. הוא כיהן כשר המשפטים תחת הנשיא הסוציאליסטי פרנסואה מיטראן ואחר כך כנשיא מועצת החוקה, המקבילה הצרפתית לבג"ץ. במועצה חברים תשעה נבחרי ציבור או שופטים לשעבר הממונים על ידי נשיא צרפת ונשיאי האסיפה הלאומית והסנאט וכן נשיאי צרפת לשעבר המעוניינים בכך. זהו המוסד שאליו מגישים עתירות כדי לבטל או לשנות חוקים שכבר אושרו בבתי הנבחרים אך עדיין לא נכנסו לתוקף רשמי. לאחרונה, למשל, אישרה מועצת החוקה את רפורמת הגמלאות שמטלטלת את צרפת, אך פסלה ארבעה סעיפים.
בדנטר מסביר כיצד הצליח להימנע מהתנגשות בין שתי הרשויות הללו: "דגלתי באופן מוחלט בהחלטת קודמיי כתקדים. שינוי של תקדים משפטי צריך להיעשות בזהירות המרבית. לא עולה על הדעת שכל שינוי פוליטי בבחירות או של הרכב חברי המועצה יהפוך לחלוטין את הפרשנות של החוק. בית המחוקקים צריך לקבל השראה ממועצת החוקה ולא המועצה מהרוב בפרלמנט. אחרת אין בה תועלת. זה בדיוק לב הסכסוך שבו נתונה כרגע ישראל".
חייו של רובר בדנטר הם רומן מרתק. הוא מגולל אותם בכמה ספרים, ואת המרגש בהם הקדיש לסבתו מצד אימו, אידיס, שהייתה הציר שסביבו תיפקדה המשפחה.
הוא נולד בפריז ב־1928 למשפחה שהיגרה מבסרביה (היום במולדובה). הוריו הקימו מפעל פרוות משגשג. אחרי שביתת הנשק בין גרמניה לצרפת וכינון משטר וישי, הגיעו הגרמנים לפריז. "הייתי בן 12 כשראיתי אותם בפעם הראשונה. כשנגמר הכיבוש הייתי בן 16. זוהי תקופה בחייך שבו אתה סופר־רגיש וגם מזדקן מהר. זהו גיל מפתח בחיים".
הוא מספר לי שהוא מצטער עד היום שאינו קורא עברית. "אבא שלי, שהיה חילוני, שאל את הרבי אם לערוך לי בר מצווה. הרבי אמר לו: 'זה לא הזמן. אם תרצו אז אחרי המלחמה'. אחרי המלחמה כבר לא היה לי אבא".
משפחת בדנטר עברה לשטחי משטר וישי, אולם בפברואר 1943 נעצר אביו סימון על ידי הגסטפו והובל למחנה הריכוז דראנסי. הוא מת במחנה סוביבור זמן קצר לאחר מכן. רובר ניצל כיוון שיצא מהבית. הוא חי בצרפת אבל ביקר פעמים רבות בישראל. ב־2018 קיבל תואר ד"ר כבוד בפילוסופיה מאוניברסיטת הנגב.
"הגאונות של מייסדי המדינה הייתה לחבר בין הקמת ישראל להחייאת השפה העברית הקדושה ולהפוך אותה לשפה הרשמית והמדוברת בישראל", הוא אומר. "היה זה הימור מטורף, והם כיוונו למטרה מאוד גבוהה ורחוקת טווח. ממרום גילי אני רואה עד כמה הם צדקו. היום יש לכם ספרות ענקית, שירה, קולנוע. העברית היא המרכיב החשוב ביותר בזהות הישראלית".
מי הסופר הישראלי המועדף עליך?
"יש סופר נפלא... גרוסמן".
"תל־אביב של היום היא אחת הערים הכי עליזות בעולם, בכל המובנים", הוא אומר. "זה מקום יוצא דופן, מרתק ומלא חיים. ירושלים כל כך יפה, ויש בה כמובן את האוניברסיטה ואת יד ושם".
לא בכדי מתלהב רובר בדנטר מתל־אביב העליזה. ב־1981 החליט שר המשפטים של הנשיא מיטראן לתקן עוול שעימו לא השלים מעולם, ולבטל את היותה של ההומוסקסואליות עבירה פלילית.
אתה מסכים שזכויות להט"ב הן סמן למצב הדמוקרטיה?
"זה סמן של הדמוקרטיה במובן שזו זכות אישית שאסור למדינה להתערב או להגביל אותה".
חייו של בדנטר השתנו ב־1972, בתקופה שבה היה עורך דין פרטי, ביום שבו הוצא להורג רוז'ה בונטם, הלקוח שעליו הגן. בספר שכתב על המשפט הוא מוביל אותנו במסע הזה, מהרגע שבו פגש בבונטם עד שזה הובל אל הגיליוטינה, שעדיין הייתה בשימוש בשנות ה־70 בצרפת. הוא מתאר באופן קורע לב את הפרידה ממנו, רגע לפני שהוצא להורג. "סובבתי את ראשי. שמענו את הנקישה היבשה של הסכין. זהו".
מאז אותו יום נאבק עד שהצליח להביא להצבעה את ביטול חוק המוות, כולל אפשרות להחליפו בעינויים. כל זאת לפני 41 שנים בלבד. "חמש פעמים הגנתי על נידונים למוות וחמש פעמים הצלתי את ראשם", הוא מספר.
אחת מהצעות החוק בישראל היא עונש מוות למחבלים. מה דעתך על כך?
"כבודה של הדמוקרטיה הישראלית והממד ההומני שלה הם בהיעדר עונש מוות. הדמוקרטיה ועונש המוות אינם תואמים.
"לטרוריסטים מערכת יחסים חשאית ונוירוטית עם המוות. הם אוהבים לרצוח. מותם מגשים את משאלת המוות הסודית שלהם. אבסורד לחשוב שעונש מוות יניע מחבלים מלבצע פיגועים. לעומת זאת, עבורנו, העונש הזה פוגע בכל מה שהוא קדוש לנו ביותר.
"זה דבר אחד כשאתה הורג מחבל בחילופי אש כשהוא מאיים על חייך או על חייו של מישהו אחר. זה שונה לגמרי כשנערך משפט, שישמש לעורכי הדין ולנאשם כטריבונה להפצת עמדתם. הם ישתמשו בטיעון של הדיכוי בישראל וידגישו את חוסר הצדק המכביד על העולם הערבי. שוב יצוץ הדימוי של ישראל כמדינה מתנחלת ומשפילה. משה דיין אמר לי פעם: 'למחרת ההוצאה להורג של מחבל מתקבץ כוח חדש על שמו, והצעירים הללו יבצעו עוד פיגועים כדי לנקום את דמו'".
