ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג קו אדום ברור לצוות המו"מ – שישראל לא תסכים לסוף המלחמה. אך בצה"ל סבורים שסיום המלחמה בדרום, בהתחשב באיומים מהזירה האיראנית, כמו גם האתגר החריף בצפון, הוא אינטרס ישראלי. ראוי לבחון את הגישות ההפוכות הללו לאור מסמך יוצא דופן שחיברו והפיצו קבוצת אקדמאים ישראלים לפני כ-4 חודשים. המסמך הגיע למל"ל ולחברי קבינט המלחמה, ופרטיו מובאים פה לראשונה. כותרתו היא "ממשטר רצחני לחברה מתונה: התמרה ושיקום עזה אחרי חמאס".
מחבריו הם פרופ' דני אורבך (היסטוריון צבאי, האוניברסיטה העברית), פרופ' נטע ברק-קורן (הפקולטה למשפטים ומרכז פדרמן לחקר הרציונליות בעברית), ד"ר נתנאל (נתי) פלמר (המחלקה ללימודי המזרח התיכון בבר אילן) וד"ר הראל חורב (מרכז משה דיין לחקר המזה״ת באוניברסיטת תל אביב). המסמך עוסק בשאלת השאלות: כיצד החברה העזתית יכולה להפוך לשכנה שפירה למדינת ישראל. המסמך, שנכתב בפברואר, מניח שניצחון – לפחות במובן של מניעת תקומתו המחודשת של חמאס ופגיעה בישראל – מחייב "לשקם ולהתמיר אומה שהונהגה על ידי אידיאולוגיה רצחנית, ולהצמיח בה מוסדות יציבים ותרבות ערבית שאינה מחנכת לג׳יהאד ומשלימה עם קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי".
מסקנותיהם פרובוקטיביות. ראשית, יש צורך "בתבוסה מוחלטת" של חמאס. מהי תבוסה מוחלטת? לשיטתם, אובדן שטח (לטווח בלתי מוגבל של זמן), ו"משפטים פומביים לבכירי חמאס", כלשון ברק-קורן. ד"ר פלמר אומר: "עמדתי היא שהפלסטיני מהשורה צריך להרגיש מובס. הוא צריך להרגיש שהדרך שהם לקחו עד עכשיו, נניח החינוך, לא עובדת. דעתי היא שהיה צריך להכריז על כל השטח הצפוני בעזה כשטח ישראלי, לכל דבר ועניין". זו עמדתו, לא המלצת המסמך.
כולם מסכימים כי תבוסת חמאס הכרחית. "שיקום תחת אש נועד לכישלון", קובעים הכותבים. כדי שהשיקום יצליח, חייבים להציב "אופק חיובי לאומה המובסת, המותנה בהשגת יעדים קונקרטיים ומדידים", ומציעים את ההקמה של "ישות פלסטינית אוטונומית".
המחברים הציעו (עוד בפברואר) ייסוד מיידי של מנגנון יעיל לטיפול במשבר ההומניטרי בעזה. הם כתבו ש"יש להשיג שליטה בהקדם האפשרי בטיפול במשבר ההומניטרי בעזה במטרה למנוע התדרדרות נוספת וכדי לשלול מחמאס את אחד מבסיסי הגיוס החשובים ביותר של הדעווה".
אבל מי שמתרשם שמדובר במסמך יוני, תוכנית שלום, לא הבין את הכיוון. "עצמאותה המדינית של ישות זו חייבת להיות תלויה בתנאים קשיחים, ובראשם חינוך לשלום, התנערות מאלימות ומטרור, ואפקטיביות ביטחונית ומנהלית", הם כותבים, "גם אם ישראל אינה מעוניינת לשלוט בעזה ומעדיפה לייסד שלטון אזרחי אחר ברצועה, האופציה של שלטון צבאי ישראלי חייבת לרחף ברקע".
מחר: הטור המלא ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" וב־+ynet
