תא"ל דניאל הגרי הוא דובר צה"ל חדש יחסית, פחות מחמישה חודשים, אבל מה שעבר בהם מספיק לקדנציה שלמה. הוא מוצא את עצמו בחזית חדשה שבמסגרתה במקום לדברר את הצבא, הוא נאלץ להגן עליו בפומבי מפני המערכת הפוליטית. מה שפעם נחשב יוצא דופן הפך ל"פאסון דה פרלה" בצרפתית, אופנה של דיבור, כששרים וח"כים משתלחים באופן פרוע וחסר תקדים בצה"ל - כמו גם בשב"כ – ובראשיהם. בתמצית, מאשימים אותם ב"השמאלה", תוקפים אותם על שלכאורה אינם נאבקים בטרור, שהם מפקירים את המתנחלים ומועלים בתפקידם מטעמים פוליטיים. לא שאינם יכולים, כפי שאמרנו פעם, אלא שאינם רוצים.
האמת רחוקה כמובן מהמציאות, אבל למי איכפת. בבוקר שבו האשים שר מסוים את כוחות הביטחון בהזנחת המתנחלים, סיכל הימ"מ חולייה של שלושה מחבלים בדרכם לפיגוע. מאז נגזר גורלה של חולייה נוספת באופן דומה. יום ולילה עוסקים 30 (!) גדודים של צה"ל באבטחה ביהודה ושומרון. חלק ניכר מהצבא הסדיר מושקע בביטחון שוטף שם. מה הפלא שלא נותר זמן לאימונים. אל תתפלאו אם ביום פקודה המוכנות תהיה נמוכה. צבא צריך להתכונן למלחמה ולא לבזבז את משאביו בהגנה על כל מאחז בלתי חוקי שנערי גבעות "מתוקים" החליטו להתיישב עליו בעידוד הזרוע הפוליטית שלהם.
בימים כתיקנם גל הטרור הנוכחי היה נקרא אינתיפאדה שלישית. צה"ל, שב"כ ומג"ב מחזיקים במאמצים אדירים את הר הגעש שעומד להתפרץ, ואז מופיע איזה שר, או ח"כ (בכוונה איני נוקב בשמותיהם, אינם ראויים), וטוען שגופי הביטחון מגבילים פעילותם מ"סיבות פוליטיות". מערכות הדוברות של ארגוני הביטחון לא אמורות להתמודד איתם והן מוגבלות בתגובתן, ובקואליציה מנצלים את החולשה המובנית הזאת.
ההגנה הפומבית על ארגוני הביטחון היא באחריות מפקדיהם הפוליטיים: ראש הממשלה ושר הביטחון (אין ציפיות מהשר איתמר בן גביר, שהרי הוא קרוב יותר לצד התוקף). בנימין נתניהו ויואב גלנט חייבים לפעול מהר ובנחישות כדי לעקור את השיח הזה מהזירה הציבורית.
גלנט הגיב הפעם מהר יחסית, אבל נתניהו ולשכתו נרדמו בשמירה, ולא בפעם הראשונה. נדרשה כיממה עד שהתקשר לראש שב"כ, וגם אז לא ברור מה אמר לו. לשכתו הודיעה כי הוא "העניק לו גיבוי". מעט מדי ומאוחר מדי. הוא צריך לפנות אל שותפיו לקואליציה - אלה שמריחים את חולשתו - ולהשתיק אותם. אמירות רפות פשוט לא מספיקות. לא שמעתי ממנו דברים באשר למתקפה על צה"ל ומתגנב החשש שאולי זה קצת משרת אותו. הרי רק לפני ימים אחדים קודם לכן אטם את אוזניו לדבריהם של חברי צמרת הצבא שביקשו להסב תשומת ליבו למשבר החמור שפוקד את צה"ל.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגשלא יתפלאו, נתניהו וגלנט, אם בנוסף לזעזוע שפוקד עתה את צבא המילואים, תחדור הרוח הרעה של מחלוקת ושסעים גם פנימה. משרתי הקבע ואפילו חיילי הסדיר לא צריכים לספוג את הגידופים האלה. הם היו ונשארו חומת המגן של החברה הישראלית.
לכן, דובר צה"ל תא"ל הגרי נכנס לתמונה. אני מניח שבאישור מפקדיו ועל דעתם. כפי שלמדנו בעבר, למשל במלחמת לבנון השנייה ובמבצעים צבאיים, שדובר צה"ל נשאר לבד. הגורמים האזרחיים נאלמים דום וצה"ל מוביל את ההסברה הלאומית. כך קבע בצורה מפורשת דו"ח וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה. דובר צה"ל פועל כך לא כי הוא רוצה, אלא כי לא היה ואין בסביבה מישהו אחר. באין איש, השתדל להיות איש, אומרת האמרה. דניאל הגרי הוא איש הרגע.
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות. לשעבר דובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
