אביבה סיגל (62), שנחטפה מכפר עזה ב-7 באוקטובר ובעלה קית' (64) עדיין בשבי חמאס, דיברה הערב (שלישי) בפאנל "פשעי חמאס נגד האנושות וטרור מיני" במלון ענבל בירושלים, במסגרת כנס ועידת הנשיאים של הארגונים היהודים בארה"ב. סיגל סיפקה עדות מטלטלת על ימיה בשבי, וסיפרה כי "המחבלים אמרו לקית' לגלח את כל הגוף שלו. הוא היה נבוך והם צחקו עליו".
לדבריה, "המחבלים אמרו לנו שישראל לא קיימת יותר, שכל העולם תוקף אותה. הם לקחו אותנו למנהרה 40 מטרים מתחת לפני האדמה, היינו כמעט בלי מים ואוכל. הגענו לנקודה שלא יכולנו אפילו לומר מילה בגלל שלא היה חמצן לנשימה. הטרוריסטים עזבו אותנו שם קית' אמר לי שהוא לא יכול לנשום. אמרתי לו לשכב ולנשום, ושהכל יהיה בסדר. כשהם חזרו לקחת אותנו ראיתי שלוש חטופות".
בהמשך העידה סיגל כי "ביום אחד מחבל לקח את אחת מהבנות. כשהיא חזרה ראיתי שמשהו לא בסדר. הוא התחיל לצרוח עלינו כשעזרנו לה, אבל המשכנו לעזור לה. היא באה אליי, הסתכלה עלי, ואמרה 'הוא נגע בי'. בכינו ביחד". סיגל העידה על מקרה אחר השבי, וסיפרה כי "מחבל לקח את אחת הבנות מהחדר. לבשנו בגדים כמו שנשים לובשות בעזה. הוא הצמיד לה אקדח, היא נפלה והייתה מבועתת. הוא לקח אותה לחדר ליד, כיסה אותה בשמיכה ואזק אותה. ואז ארבעה מהם הכו אותה - אחד מהם באמצעות מקל. כשהיא חזרה היא הייתה עם סימנים על הידיים ואדומה בכל מקום. שאלנו אותה איך היה שם שקט כל כך, והיא אמרה שלא רצתה לגרום לו לעונג. שום אישה לא צריכה שיגעו בה ללא רשות".
סיגל הסבירה כי "אני עומדת פה ואני משתפת בסיפור שלי כי אני מאמינה שצריך לעשות את העולם הזה טוב יותר". בקול חנוק היא הוסיפה כי "אני מאמינה שכל האימהות בעולם רוצות את הטוב לילדיהן. אני רוצה את הטוב לבעלי. אף אחד לא צריך לעבור את הגיהנום שעברתי. הייתי במקום הגרוע ביותר, בלי אוויר, בלי אוכל. 51 ימים. איך אפשר להמשיך כשאני יודעת שקית' שם? הלב שלי לא מתמודד עם זה. בבקשה תעזרו, תעשו הכל כדי להפסיק את השיגעון הזה". בתגובה לכך, הקהל באולם קם על רגליו ומחא לה כפיים.
לאחר מכן פנתה סיגל למנהיגי העולם, ואמרה: "אנחנו צריכים שהעולם יהיה בטוח. אני לא מאמינה שאני עדיין חיה כדי לספר את הסיפור שלי. בכפר עזה היו 63 נרצחים ב-7 באוקטובר - הורים נרצחו לעיני ילדיהם, אנשים נמצאו מתים כשהם מחובקים. נחטפתי עם קית' בדרך ברוטלית - המחבלים דחפו אותנו וצעקו עלינו, הוכיתי על הקרקע. חזרתי מעזה אחרי 51 ימים של גיהנום, לעולם לא חשבתי שאראה שוב את ילדיי, או את האוקיינוס, או שתהיה לי שוב מקלחת חמה".
בעדות קודמת שסיפקה סיפרה סיגל על השבי, ואמרה כי "יש שם בנות שנוגעים בהן, חס וחלילה שנכנסות להיריון, יש שם בנים שאולי נוגעים בהם שאולי לא נכנסים להיריון - אבל עוברים התעללות יום יומית כל הזמן. חייבים להחזיר את כל החטופים עכשיו ומיד. יש שם אנשים פצועים ויש שם אנשים שלא מקבלים תרופות".