"אהיה ראש ממשלה של כולם", הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו בנובמבר, לאחר שקיבל מנשיא המדינה יצחק הרצוג את המנדט להרכבת הממשלה. החודשים חלפו, המהפכה המשפטית נולדה ועמה קמה מחאת ענק, ונראה שרוב ההטבות שממשלת נתניהו מעניקה מאז מכוונות בעיקר למצביעי המפלגות שמרכיבות את הקואליציה. למעשה, טענה שחוזרת על עצמה בהפגנות היא שהציבור שמשלם את רוב המיסים במדינה לא נהנה מתוכניות רבות של הממשלה - ולמעשה מממן אותן.
כך למשל הכריזו בחודש שעבר שרת התחבורה מירי רגב ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' על מניעת עליית מחירי התחבורה הציבורית - במהלך שימומן ברובו על ידי תושבי הערים שנמצאות במצב סוציו-אקונומי גבוה מהמרכז. התוכנית של רגב לא תואמה עם פקידי האוצר, והפכה לקרקע פורייה למלחמה בין המשרדים.
מסיבת העיתונאים של רגב בפברואר
(צילום: גיל יוחנן)
על פי הרפורמה שהציעה השרה, חלק מאזרחי המדינה יזכו להנחות גדולות על רכישת חופשי-חודשי, ולמעשה כל תושבי היישובים החרדיים והערביים ייהנו מההנחה מרחיקת הלכת, וכך גם תושבי הפריפריה ואפילו המתנחלים ביהודה ושומרון. מבט מעמיק על המדד הסוציו-אקונומי והמדד הפריפריאלי של הלמ"ס מגלה כי רק תושבי ערים איתנות, רובן ממרכז הארץ, כמו חלקים נרחבים מתל אביב, גוש דן ואזור השרון, לא יזכו להנחות. אלו יסתפקו רק בעובדה המאוד משמחת שמחירי התחבורה לא טיפסו ב-12%.
גם המפלגות החרדיות מבצעות מהלכים שמכוונים בעיקר להיטיב עם בוחריהן. גורמים ביהדות התורה דורשים מרה"מ נתניהו לקדם עם סיום הפגרה בכנסת את החוק לפטור מגיוס - שישרת בעיקר בני ישיבות - ורק לאחר מכן להמשיך את חקיקת המהפכה המשפטית. כך נודע שלשום ל-ynet. מדובר למעשה בסוג של אולטימטום מצדם.
מלבד זאת, המפלגות החרדיות זכו ל-1.1 מיליארד שקלים, בנוסף לכספים הקואליציוניים. בהסכמים שאושרו בחודש מאי הועברו הכספים למפלגות החרדיות, שמיועדים לתמיכה במערכת החינוך החרדית, שבה אין מלמדים לימודי ליבה, מצב שגרם לביקורת חריפה בדוחות של ארגון ה-oecd וקרן המטבע הבינלאומית כמו גם של חברות דירוג האשראי ובנק ישראל.
תקציב הישיבות, בנוסף, גדל בכמיליארד שקל לעומת התוספת המתוכננת של כ-600 מיליון שקלים. הגידול יאפשר תוספת שכר של כ-70 אחוזים לאברכים לעומת השנים האחרונות.
גם הטבות דיור לחרדים עומדות במוקד המאמצים של המפלגות החרדיות. ב-ynet פורסם לראשונה על תוכנית מענקים לרכישת יד שנייה עד 600 אלף שקלים, שיש מי שטוען שמכוונת למגזר החרדי. את התוכנית העלה משרד הבינוי והשיכון, שבראשו עומד השר יצחק גולדקנופף (יהדות התורה), לדיון בקבינט הדיור. הממשלה אישרה את אותו קבינט חדש בינואר, לאחר שבהסכמים הקואליציוניים בין סיעת הליכוד לסיעת יהדות התורה, נכלל סעיף 175 הקובע כי יש להקים "ועדת השרים לענייני מקרקעין ודיור".
5 צפייה בגלריה
שכונת הר יונה בנוף הגליל. השכונה תורחב ותהיה מיועדת לאוכלוסייה החרדית
(צילום: דוברות עיריית נוף הגליל)
בפברואר החליטה המדינה בנוסף לקדם קרוב ל-8,000 דירות חדשות המיועדות לחברה החרדית ולחברה הדרוזית בצפון הארץ. מינהל התכנון אישר אז בהליך מזורז תוכנית ענק לבנייה של כ-3,500 יחידות דיור בשכונת הר יונה בנוף הגליל (לשעבר נצרת עלית) למגזר החרדי. כמו כן, אושרו שתי תוכניות הכוללות כ-4,200 יחידות דיור חדשות ביישובים הדרוזיים חורפיש וכיסרא שבגליל העליון.
גם הציונות הדתית דוחפת למהלכים שמכוונים לקהל יעד מסוים. שלשום פורסם כי הממשלה מקדמת תוכנית חסרת תקדים שהיקפה הכספי מתקרב למיליארד שקלים שיושקעו בישובים יהודיים באזור יהודה ושומרון. מובילה את התוכנית אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות. על פי הנתונים שבידי "כלכליסט", ההיקף הכספי של התוכנית כרגע הוא 672 מיליון שקלים מתקציב 2024-2023, אבל יש בה סעיפים שעדיין לא נקבע מהי העלות שלהם.
חלק מסעיפי התוכנית נקבעו בהסכמים על הכספים הקואליציוניים, ויתכן שיהיה צורך להסיט תקציבים שיועדו למטרה אחרת לצורך התוכנית הזו. שליש מהסכום יגיע מתקציב המשרד של סטרוק ושאר הכסף ממשרדים, אחרים בעיקר משרדי האוצר, הפנים והביטחון.
אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות של ש"ס היו תווי המזון לעניים, שעליהן הצהיר היו"ר אריה דרעי. הקריטריונים שקבע משרד הרווחה, שבראשו עומד השר יעקב מרגי מש"ס, לא הטיבו עם כולם באופן רצוי, לפי אגף התקציבים במשרד הביטחון. הזכאים לקבל סיוע הם אנשים שלהם הנחה של לפחות 70% בארנונה, אזרחים ותיקים שמקבלים קצת השלמת הכנסה, או אזרחים שההכנסה החודשית הממוצעת במשק הבית שלהם אינו עולה על הסכומים שקבע משרד הפנים.
למרבה האבסורד, חוות דעת כלכלית של אגף התקציבים במשרד הביטחון מצאה כי "התוכנית המוצעת אינה מתמקדת באוכלוסיות הנמצאות באי ביטחון תזונתי, וכן הקריטריונים שלה אינם ממקדים את ההשקעה באוכלוסיות הנמצאות בעוני". הנתונים העולים מחוות הדעת מראים כי בתקופת הקורונה שיעור משקי הבית בחברה החרדית שהיו זכאים לתווי מזון גבוה משמעותית משיעור משקי הבית שמוגדרים על ידי משרד הרווחה כמי שמתמודדים עם אי ביטחון תזונתי, זאת בניגוד לשאר האוכלוסיות בישראל.
למשל, בעוד ששיעור משקי הבית החרדיים המתמודדים עם אי ביטחון תזונתי חמור עומד על 5% - שיעור מקבלי התווים עומד על 32%. לעומת זאת, בחברה הערבית עומד שיעור משקי הבית החיים באי ביטחון תזונתי חמור על 24%, אך שיעור מקבלי התווים עומד על 17% בלבד.
גם בתרבות ישנה העדפה לקהלי יעד שהממשלה חפצה בעיקרם. ב"הארץ" פורסם השבוע כי שר התרבות והספורט מיקי זוהר מיטיב עם רשויות שבראשן עומדים אנשי הליכוד באמצעות סבסוד מופעי חוצות במיליוני שקלים. בחדשות 12 פורסמה רשימת היישובים שבהם יתקיימו המופעים בחודשים הקרובים, המבססת את הטענות.
אתמול פרסמנו כי משרד רה"מ מקדם בימים אלו מפה חדשה לאזורי העדיפות הלאומית, במטרה, לדבריהם, להרחיב את הסיוע הממשלתי ליישובים נוספים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. מבדיקה נמצא כי מחצית מאותן ערים שנוספו לאשכול הן ערי ליכוד - שבראשן עומד ראש עירייה מטעם המפלגה, כמו באשדוד, בת ים ורמלה. במשרד רה"מ הכחישו. "היה צורך לעשות תיקון פרמטרים וזה מה שעשינו. ממילא ההטבות ייכנסו לפועל רק אחרי הבחירות המקומיות", אמר מנכ"ל המשרד יוסי שלי.
הישראבלוף: תופעת חלוקת הכספים הסקטוריאליים, שצריכה לעבור מהעולם
פרשננו הכלכלי גד ליאור מסביר כי כל ההוצאות המדינה מתנהלות באמצעות תקציב המדינה, למעט תרומות וכספי הלוואות, שהן הן חלק מהתקציב. במשרד האוצר קיים אגף תקציבים שבו עוסקים לאורך כל השנה בתכנון התקציב לשנה או שנתיים הבאות (בתקציב דו-שנתי, ג"ל), ובשינויים חיוניים בתקציב במשך השנה. למשל, הסטת תקציב מסוים למטרה אחרת במקרים מיוחדים, כמו בעת מגפה כמו הקורונה, מלחמה או אסון טבע.
תקציב המדינה כולל החובות מגיע אמנם לכחצי טריליון שקל השנה, אולם ההוצאות כוללות גם החזר חובות וכמובן כספים קשיחים כמו תשלום משכורות למורים, שוטרים, אנשי קבע בצה"ל וקיום חוזים של המדינה. כשמפחיתים את כל ההתחייבויות העתידיות נותרים למעשה רק כ-50 מיליארד שקלים שניתן לנייד אותם מתקציב אחד למשנהו.
זאת בדיוק הסיבה שרצוי ככל האפשר להכליל כל הוצאה ממשלתית בתקציב המדינה על פי החלטה של סדר עדיפויות שקובעים בממשלה ומיישמים באגף התקציבים ובאגף החשב הכללי באוצר. ואז מתרחשת, ככל הידוע לנו כמעט רק בישראל, התופעה הגרועה מכולן.
5 צפייה בגלריה
במשרד האוצר מתכננים תקציב - בממשלה מגיעות דרישות לקדם פרויקט סקטוריאלי, והתכנון מושלך לפח
(צילום: גיל יוחנן )
ערב הקמת ממשלה נחתמים הסכמים קואליציוניים, שתחילה רחוקים מעין הציבור, ובהם מתנהלת חלוקת כספים למטרות שהממשלה לא מצאה לנכון לתקצב, ושרובם מיועדים לסקטורים מסוימים. למשל, הגדלת התמיכה בישיבות או במוסדות וגופים מסוימים, לאו דווקא חרדיים, כפי שניתן אולי לחשוב. בהסכמים הללו הועברו בעבר כספים גם לחיסון חתולים, לטובת בריאות הציבור, ולתמיכה בבית חולים ביישוב ערבי (נצרת).
לאחר הקמת הממשלות ממשיכים בשיטת ה"ישראבלוף" הנהוגה רק בישראל להעביר כספים לסקטורים ולפרויקטים שמזוהים עם הממשלה.
ומה רע בכך?
הכלל "אין יש מאין" נכון גם כאן. אי אפשר להקצות כספים למטרה א' בלי לקחת אותם ממטרה ב'. וכך אין כלל ספק שלמשל כספים שמועברים בימים אלה להתיישבות בשטחים מקוזזים ממקום אחר, לעיתים כספים חיוניים לקיומו של מוסד לנערות בסיכון או הוסטל לעולים חדשים קשישים. לאלה אין לובי וקל לקצץ להם כספים ממשלתיים, וזה שורש כל רע.
יושבים שנה שלמה אנשי אגף התקציבים המיומנים ומחשבים לאן כל שקל יוקצה, הממשלה והכנסת מאשרים את הכספים - ואז מגיעה דרישה מגורם או שר שמייצג מגזר או פרויקט סקטוריאלי מסוים, וכל התכנון המוקדם היסודי של התקציב מושלך בעצם לפח. זה עצוב, ונדרש שהנוהג הפסול הזה יבוטל אחת ולתמיד. כי מגפת קורונה שמחייבת הסטת כספים כלשהם מפרויקט שממילא לא ניתן לקיים בעת מגפה זה עניין נדיר, הגיוני והכרחי. קיצוץ כספים למוסד גריאטרי כדי להעשיר מוסד סקטוריאלי - זאת שחיתות לשמה.
