תוכניות הקואליציה המתגבשת של ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו לגבי מערכת המשפט ידועות זה מכבר. הן כיכבו בעצימות זו או אחרת במהלך מערכת הבחירות, כשראשי מפלגות הימין טענו כי פניהם לערוך "רפורמות" במערכת המשפט.
מאז פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה-25, עולות ויורדות בכלי התקשורת "תוכניות" של חוגי ימין לשינוי פניה של מערכת המשפט. החל מחקיקה בזק של "פסקת ההתגברות" וכלה בדיבורים על ביטול שתי ועדות החקירה הפועלות כיום - לחקר פרשת הצוללות ולאסון מירון.
נאום נתניהו אחרי פרסום מדגמי הבחירות
(צילום: סנטרל הפקות)
במערכת המשפט עוקבים בקשב רב אחרי הדיווחים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות שנחשבות מקורות מטעם סוכני השינוי. שתי יוזמות מעניינות את נתניהו ומקורביו. הראשונה היא אינטרס שלו ושל שותפו הבכיר בקואליציה יו"ר ש"ס אריה דרעי להחיל את "פסקת ההתגברות" שתסכל פסיקות של בג"ץ.
במקביל, ייתכן פרסום חוות דעת של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שעלולה למנוע מדרעי כהונה בתפקיד שר בעקבות הרשעתו בהסדר טיעון בעבירות מס והדרישה האפשרית להטיל עליו קלון. מבחינת נתניהו ודרעי, פירושה של קביעה כזאת מצד היועמ"שית היא שאין קואליציה עם ש"ס. נתניהו לא יכול להרשות לעצמו תסריט כזה.
הנושא השני שמשיק הוא הבאה לסיום של משפט נתניהו בדרך שמערכת המשפט וראש הממשלה המיועד יוכלו לחיות עמה ובעיקר שיו"ר הליכוד ימשיך למשול. את תוכניותיו האופרטיביות להגשמת מטרה זו שומר נתניהו קרוב לחזה. לאוויר מופרחות יוזמות מיוזמות שונות כמו ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים, "חוק צרפתי", הדחת היועצת המשפטית לממשלה, פיצול מוסד היועץ ועוד. חזון למועד.
חיות היא אישה חדה שמחוברת מאוד לשיח החברתי והפוליטי בישראל. המחשבה שתחוקק "פסקת התגברות" מעל לראש שלה, כשבשלב זה עדיין לא ברור מי יהיה שר המשפטים הבא אבל כן ברור שתהיה לו גישה לעומתית לעצמאות מערכת המשפט, מדירה שינה מעיניה. חיות, שחששה בתחילה משר המשפטים היוצא גדעון סער, מצאה בו שותף אמיתי לדרך ונהנתה לא רק מהגנתו, אלא גם מהגנת ממשלת בנט-לפיד שהייתה ידידותית למערכת.
התנגדות לרוב של 61 ח"כים
לפי התחזיות, "פסקת ההתגברות" עשויה ללבוש שתי צורות. פסקה מצומצמת שקובעת כי ניתן יהיה להתגבר על החלטות מנהליות של הממשלה וגופיה ברוב של 61 ח"כים בלבד. המערכת המשפטית מתנגדת לרוב קטן כזה בתוקף. נוסחה כזו תסייע לדרעי להיכנס לממשלה ולאחר מכן לנתניהו כשיפעיל מהלכים שונים כדי לסיים את משפטו.
נוסחת "אורנים גדול" מדברת על "פסקת התגברות" גורפת שבה תומכים שותפיו הרבים של נתניהו - הכנסת תוכל להתגבר ב-61 ח"כים גם על ביטול חוקים על ידי בית המשפט העליון ולא רק על החלטות מנהליות לא סבירות. ההערכה היא שדרעי, שמעוניין בכך שבג"ץ יתקשה לעסוק בענייני דת ומדינה ואנשי עוצמה יהודית של איתמר בן גביר שרוצים יד קלה על ההדק הביטחוני, לא יסכימו לתמוך רק בנוסחה מצומצמת.
השאלה איך יתגבר נתניהו על הפער הזה תיסגר בשבועיים הקרובים במסגרת המשא ומתן הקואליציוני. נתניהו שנחוש לעשות לביתו יודע גם שפגיעה במהותו ותפקידו של בית המשפט העליון כמגן זכויות האדם, תהווה לא רק שינוי משטרי.
כמי שאמור לייצג את ישראל בעולם, עמידתו של נתניהו בראש מדינה שעצמאותו של בית המשפט העליון תנוטרל, תגרום להצגתו כעומד בראש מדינה קיצונית והוא יתקשה להגן על חיילי צה"ל בטריבונלים בינלאומיים, בשל איבוד השכפ"ץ של בית המשפט העליון שהגן עד כה בהצלחה על חיילי ומפקדי צה"ל.
במערכת המשפט סבורים שהסכנה הקרובה והמוחשית בינתיים היא לעצמאות בית המשפט העליון. שינוי בחירת שופטים, ביטול הסניוריטי והגבלת הנגישות ("זכות העמידה") לבית המשפט העליון ישמשו בשלביה הראשונים של הקואליציה החדשה רק בגדר הרתעה. ההערכה במערכת המשפט היא שאם מבוקשו של נתניהו בכל הקשור להסדר טיעון נוח יינתן לו - הוא יקפל את רוב הדגלים.
במסדרונות משרד המשפטים מפגינים דממת אלחוט מוחלטת. המשרד הזה רגיל בשנים האחרונות לאיומים, הפחדות ויוזמות משתקות למיניהן. רובן לא מתממשות. המדיניות היא לא להגיב, לייחוס או שלא לייחוס, על ביצה שטרם נולדה.
היועצת המשפטית בהרב-מיארה השכילה בתשעת חודשי כהונה לבנות כוורת הדוקה של משנים ויועצים מנוסים מאוד בעבודה מול הכנסת והממשלה. בהרב-מיארה, חסרת הניסיון הפוליטי היא אישה קשוחה, נחושה, בעלת מצפן ערכי, אבל גם בעלת שכל מעשי. היא יודעת מתי להיות צודקת ומתי להיות חכמה. אין ספק שהחודשים הקרובים יעמידו אותה באחד המבחנים הקשים שבפניהם ניצב אי פעם יועץ משפטי לממשלה.
בנוגע לשמועות שלפיהן נתניהו יפעל לביטול ועדות החקירה, ההערכה בקרב גורמים משפטיים היא ש"מדובר ביוזמה ה-300 שתתממש, אם בכלל". לטענתם, ועדות החקירה יצאו כבר לדרך וצברו חיים משלהם. אין תקדים ואין מנגנון חוקי לבטלן. המיוחד בוועדות החקירה שקמות לצורך בחינת עניין הטורד את הציבור הוא שיש מעין קונצנזוס שאת מסקנותיהן יש לכבד.
הקונצנזוס בדבר הצורך להקמתן העניק לוועדות החקירה את הלגיטימציה גם לקיים את מסקנותיהן, על אף שניתן לאמץ או שלא את המסקנות. הנטייה הכללית בדרך כלל הייתה לאמץ את הן המסקנות המערכתיות והן את האישיות, שתכליתן הזזת בעלי תפקידים האחראים למחדל ממקומם. ידוע שאם הממשלה אינה מכבדת מסקנות ניתן לעתור לבג"ץ, אבל אם תהיה "פסקת התגברות" אז המסקנות האישיות ואולי גם המערכתיות לא יכובדו.
