שבוע וחצי מאז התחיל התמרון הקרקעי בדרום לבנון, התלוויתי היום (חמישי) לכוחות המתמרנים בכפרים השיעיים. אתה מביט מימינך מההאמר הנוסע ורואה את הכפר הלבנוני הסמוך, מחשבה אינסטינקטיבית שעולה היא שבמרחק כזה, טיל נ"ט או פצצת מרגמה אחת - לא משאירים לך הרבה סיכוי לשרוד.
כתב ynet רון בן ישי עם הלוחמים בדרום לבנון
(צילום: רון בן ישי)
אנחנו עדיין נוסעים בצידו הישראלי של הגבול, על כביש משובש שפעם שימש לפטרולים. גדר דקה, עמוסת חיישנים, מפרידה בינך לבין שטח לבנון, ואתה חושב על כוח רדואן, שהגדר הזאת הייתה אמורה לעכב, או לפחות להתריע עליו, דקות לפני שהוא נכנס ליישוב הישראלי הסמוך. אסור לנו לציין את המיקום והכפר שאליו אנחנו אמורים להגיע, כיוון שחיזבאללה קורא, צופה ומאזין למה שהתקשורת הישראלית מפרסמת ומחר עלול להגיע לכאן כטב"ם נפץ. זו כבר לא תיאוריה, זו המציאות כאן - אבל היא הולכת ומשתנה.
תוך כדי נסיעה אנחנו מבחינים בבתים הקדמיים של הכפרים שמהם שיגרו רקטות קצרות טווח וטילי נ"ט בשנה האחרונה. חיל האוויר פגע בהם היטב. צה"ל פרץ בגדר הגבול מעבר, ואנחנו מתחילים לקפץ בשביל ששימש את החקלאים הלבנונים שעיבדו את המטעים בין הטרסות. הריח הישן והמוכר של לבנון בסוף הקיץ מכה באפך: מרווה, קוצים, עשב צהוב - והרבה שרוף. במשך שנה לא דרכה כאן כף רגלו של ישראלי בעבר שלנו של הגבול, לא כל שכן, בלבנון.
הכפרים האלו היו בסיסי אש מכל הסוגים של חיזבאללה. אבל עכשיו, לא הרבה זמן לאחר מכן, אנחנו נוסעים פה ברכבי האמר פתוחים, מפני שהכוחות של אוגדה 91 כבר הרחיקו את טילי הנ"ט של ארגון הטרור השיעי כמה רכסים צפונה ומערבה מכאן. למעשה, גם אם הם מתאמצים - הם אינם יכולים כעת לטווח אותנו בכינון ישיר, כפי שיכלו לעשות עד לפני ימים ספורים.
"מקווה שמה שאנחנו עושים כאן יעזור להחזיר את החטופים כמה שיותר מהר"
(צילום: רון בן ישי)
10 צפייה בגלריה
צה"ל פתח מעברים לא צפויים מנקודת המבט של חיזבאללה - היישר לתוך הכפר
(צילום: דובר צה"ל)
אבל בכפרים הקרובים לגבול עדיין נלחמות החטיבות של אוגדה 91 - ומטהרות בית אחר בית. מדי פעם נשמע פיצוץ וצרורות ארוכים של יריות, ואז שוב שקט. המעברים שפתח צה"ל בגדר הגבול מובילים אותנו בנתיב מטלטל עצמות אבל לא צפוי, מנקודת ראותם של פעילי חיזבאללה, היישר אל תוך הכפר. משמאלך, מחלקה של חיילי מילואים תופסים מחסה בבית חצי הרוס. מימינך, עובד באגר עם כף ארוכה ושובר קירות של בית קשה עורף, עשוי בטון ואבן טבעית, דולומיט קשה, זה הסלע הנפוץ כאן בסביבה. "דוקטורינת הדאחייה" עובדת.
אלפי אנשי רדואן חיכו לשעוט לתוך ישראל ביום פקודה
כוח רדואן שמנה בין 4,000-6,000 איש היה אמור לכלול שש חטיבות ו-16 גדודים - שאמורים היו לפלוש לישראל בעת ובעונה אחת בשישה צירים. הרעיון המרכזי היה שאנשי רדואן יחיו בכפרים ובמתחמים חפורים בשטח הסבוך שסביבם, ויחכו ליום פקודה. אז יצאו מהכפרים ומהסבך, ובחיפוי משגרי רקטות, מרגמות ותותחים ללא רתע - יפרצו את הגדר וישעטו אל תוך היישובים האזרחיים והמוצבים של צה"ל.
הרעיון היה שבמהלך היום-יום, אנשי כוח רדואן ופעילי חיזבאללה שמחפים עליהם יסתובבו ללא נשק, כאזרחים תמימים תושבי הכפרים, ורק כשתגיע הפקודה - הם ירדו לבונקרים תת-קרקעיים בשטח הסבוך ובפאתי הכפרים, יוציאו משם את הציוד - וידהרו לעבר שטח ישראל. הציוד שהוכן ליום פקודה הכיל וסטים, קלצ'ניקובים, קסדות, מטענים פורצי גדר ושוברי חומה, והתכנון היה שכוח רדואן ייכנס לגבול הישראלי אחרי מכת אש שייתן כוח הפעילים המחפה עליהם, שהוצב בקו הקדמי מול הגבול הישראלי. נסראללה למעשה היה כל כך בטוח שהוא יכול לייצר הפתעה - עד שהוא לא טרח להסתיר את המתווה הגדול של התוכנית.
מפקד אוגדה 91, תא"ל שי קלפר, אליו התלווינו בסיור בדרום לבנון, מציג לנו מחסן אמל"ח שהוכן ליום פקודה בדרום לבנון. "זה מחסן שמשמש כוחות התקפיים של חיזבאללה ורדואן, שמגיעים לפה ומצטיידים", מסביר. "ניתן לראות פה מאות וסטים מזוודים במחסניות, לצד זה נשקים אישיים, בדוגמת קלצ'ים, מקלעים ונשקי צליפה. יש פה מרגמות בצד, יש פה מוקשים, אתם תראו פה תיקי, RPD, דרגונוב, שטייר ורימוני יד.
תיעוד מפעילות כוחות אוגדה 91 בדרום לבנון
(צילום: דובר צה"ל )
"זאת אומרת, יוצא פעיל, הוא מגיע על ג'ינס וסנדלים, מהבקאע יורד דרומה, מגיע לפה, מקבל ציוד לחימה, מקבל מפה, מקבל תוכנית שהוא נערך אליה מראש - ואיתה הוא יודע לצאת פנימה", מתאר תא"ל קלפר. "זה הקו הזה, הקו הבא הוא בעצם קו שבו חיזבאללה פרס משגרים שמכוונים לשטח מדינת ישראל. הם ערוכים פה במטעים שלכאורה אזרחיים, והכפר הזה הוא לכאורה כפר אזרחי - אבל הוא כפר צבאי שמשמש מקפצה פנימה לשטח מדינת ישראל".
הערב חשף דובר צה"ל חלק מהנתונים על אמצעי הלחימה שאותרו עד כה בדרום לבנון על ידי כוחות עוצבת "הגליל" (91). אותם כוחות, אליהם התלוויתי, פשטו על מרחבים שונים, השמידו תשתיות טרור ואמצעי לחימה של חיזבאללה וניהלו קרבות פנים אל פנים עם מחבלים. "לוחמי צוות הקרב של חטיבת אלכסנדרוני (3), איתרו כ-800 וסטים צבאיים ומאות אמצעי לחימה, בהם רימונים, מטענים וקלצ'ניקובים. לוחמי צוות הקרב של חטיבת 'הזקן' (8) איתרו בבתים אזרחיים ארגזים של אמצעי לחימה, בהם מחסניות ועמדת שיגור טילי קורנט לטווח ארוך, שכוונה לעבר יישובי הגליל ובסביבתה עשרות טילים מוכנים לשיגור", מסר דובר צה"ל.
צריך להודות על האמת, אם נסראללה היה מיישם את התוכנית ב-8 באוקטובר 2023, למחרת מתקפת החמאס - זו עלולה הייתה להיות קטסטרופה. אבל אנשי המילואים של צה"ל שעטו לפה, חלקם ביוזמתם אפילו מבלי שייקראו, והתייצבו להגנה על הגבול. כעת, אותן חטיבות מילואים, חטיבת 228, אנשי נח"ל לשעבר, חטיבה 769, אנשי גולני לשעבר, וחטיבות אחרות, התייצבו להגנה.
"היינו פה בהגנה וגם בהתקפה, משמידים את האויב"
(צילום: רון בן ישי)
ביום ראשון השבוע אותן חטיבות נכנסו פנימה לדרום לבנון דרך המעברים והשבילים ברגל, בנתיבים בלתי צפויים. אבל לפני שנכנסו לכפרים, כוחות קדמיים מובחרים של אוגדה 91 בפיקוד המאו"ג שי קלפר, תפסו רכסים שולטים במרחק קילומטרים כדי לנטרל את איום טילי הנ"ט. אותם טילים הם האמצעי העיקרי שחיזבאללה בנה עליו, ונסראללה בנאומו האחרון אף לעג לכוחות צה"ל והזמין אותם להיכנס ולטעום את טעמו של הנ"ט החיזבאללאי.
אבל המהלך המפתיע של פיקוד צפון שלל עד עתה, חוץ מבמקרים בודדים ביותר, את היכולת של חיזבאללה לעשות שימוש בנשקו העיקרי. פשוט מפני שחיל האוויר הנחית אש מקדימה על עמדות הנ"ט או שטחים שעשויים היו לשמש את טילי הנ"ט, קורנט ואחרים, ומפני שכוחות קדמיים מהירים של האוגדות המתמרנות השתלטו עליהם. אחר-כך, נכנסו הכוחות העיקריים, מלווים בטנקים, לתוך הכפרים.
קולות פיצוצים וירי, בין בתים של פעילי חיזבאללה - עמוסים באמל"ח
אנחנו הולכים בין הבתים, מדי פעם שומעים פיצוץ וצרורות של כוח שמטהר בית. היום, יום חמישי, ערב יום הכיפורים, לפני הצהריים לא היו היתקלויות, לא היו נפגעים לכוחותינו וחלק ניכר מהפיצוצים היו בתים של פעילי חיזבאללה או שפעילי חיזבאללה ואנשי כוח רדואן השתכנו בהם, שצה"ל פוצץ. כעת אנחנו בכפר, בינת ג'בל לא רחוקה מכאן, והמקום שהפך מכפר הררי קטן ליישוב גדול ומשגשג - כבר בחלקו הגדול תלי חורבות. במלחמת ההתשה ובמלחמת לבנון הראשונה כשהייתי כאן, האויב היה מחבלים פלסטינים שרובם ברחו אחרי צרורות הירי הראשונים, או נכנעו לכוחותינו בלי קרב. הפעם האויב הוא אחר.
"אתמול הייתה לנו כאן היתקלות" מספר לי עלאא בן ה-29 מעוספיה, שמשרת במילואים כבר יותר מ-300 ימים. "אנחנו התקרבנו לפה, ופתאום התחילו לירות עלינו מכל הכיוונים. בהתחלה חשבנו שזה דו"צ (ירי דו צדדי של כוחותינו על כוחותינו), אבל מהר מאוד הבנו שזה מחבלים שיורים עלינו משני הבתים האלה", הוא מראה לי בית מפוחם שכל קירותיו מנוקבים חורי כדורים ובית נוסף לצידו וקצת לפניו, שחלק מקירותיו כבר הרוסים. "הם הפעילו נגדנו גם זירת מטענים בנוסף לירי, אבל אנחנו לא נפלנו במלכודת. היו לנו שמונה פצועים לא קשה, והצלחנו להרוג את המחבלים שארבו לנו בבתים".
10 צפייה בגלריה
"המחבלים כמו עכברים, מנסים לברוח לתת-קרקע, להתקיל במטענים - אבל אנחנו מועכים אותם"
(צילום: דובר צה"ל )
עלאא מבהיר כי העובדה שהוא משרת כבר חודשים ארוכים במילואים לא קשה עבורו. "לא היו לנו הרבה היתקלויות, הם כמו עכברים, מנסים לברוח לתת-קרקע, להתקיל אותנו בכל מיני מטעני חבלה - אבל אנחנו מועכים אותם", מדגיש. גם שלו, בן 22 מאשקלון, משרת בגבול הצפון כבר חודשים רבים. "היינו פה בהגנה וגם בהתקפה. בהתקפה אתה מרגיש הרבה יותר משמעותי- משמידים את האויב", הוא אומר.
חיזבאללה עדיין נמצא בכפרים האלו במספרים קטנים, ומדי פעם הוא מפתיע את לוחמי צה"ל, אך הניסיון הרב שצברו הכוחות במהלך הלחימה ברצועת עזה ניכר פה מאוד. גם העבודה של פיקוד צפון, חיל האוויר ויחידות מיוחדות שפעלו פה בחשאי בתקופה לפני התמרון הקרקעי, נתנה את אותותיה וניכר כי מרבית כוח רדואן הורחק צפונה, חלקו אפילו מעבר לליטני. זו כנראה הסיבה להתנגדות היחסית מועטה ולאבדות היחסית לא קשות שסופגות ארבע האוגדות שמטפלות בכפרים.
למעשה, עוד לפני התמרון הקרקעי בדרום לבנון, צה"ל פעל רבות על הכנת השטח. "קילפנו את חיזבאללה ובישלנו את זה בסיר לאט לאט, פה באזור הזה, מהדאחייה עד הבקאע", אומר לנו דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי. "היה פה חיסול מדורג של מפקדי היחידות המרכזיות, היה פה קילוף של היכולות, אלפי מחבלים שהיו צריכים להיות פה עכשיו, נדחקו - חוסלו". עכשיו, לדברי הגרי, "אנחנו אחרי מהלך אווירי חזק, אחרי חיסול של הפיקוד הבכיר, מטפלים בצורה יסודית בפירוק התשתיות והאמל"ח שחיזבאללה הכין פה, לכבוש את הגליל.
"גם אם אתם נמצאים פה עכשיו - יש עדיין איום", מדגיש. "יש פה איום נ"ט ופצמ"רים, אנחנו לא בסביבה נקייה, יש פה גם מחבלים. אנחנו מטהרים, זה לא סטרילי - אבל זה לא מה שהיה צריך להיות פה. ההפתעה של האויב נובעת ממהלך סדור שבוצע על ידי פיקוד הצפון וצה"ל בשנה האחרונה. קילוף סדור ושיטתי של יכולות מפקדים, דחיקה של האויב מפה, רחוק, חיסול של החוליות המרכזיות, עבודה על היכולות האסטרטגיות של חיזבאללה באותו זמן, וכניסה למהלך קרקעי אחרי אימונים שהאויב נמצא במצב נחות יותר. זאת הפעולה שנבנתה וזה מה שאנחנו עושים".
אנחנו עוברים מבית לבית, בכולם אנחנו מוצאים ערמות של ציוד אישי של לוחמי כוח רדואן, או שימושים לתותחים ללא רתע שאחד מהם עומד מיותם בחצר, קנהו מופנה לעבר ישראל. אנחנו רואים את חוטי החשמל הדקים שמוליכים מהבתים למשגרים שהוצבו בפאתי המטעים ואת קני המרגמות שהם הכילו, וכמובן, מעל הכול - עשרות טילי נ"ט מדגמי קורנט ומדגמים ישנים יותר.
רק כשאתה רואה את הכמויות העצומות האלה של אמצעי לחימה ומבחין באמצעי חדיש לראיית לילה הזרוק בפינת אחד החדרים, ניכר שהיה כאן צבא - צבא טרור מוכן להסתערות לעבר יישובינו. אני מעדיף לא לחשוב מה היה קורה אלמלא צה"ל דהר, ובעיקר אנשי המילואים, והתייצב על קווי הגנה באופן שהוציא לנסראללה ולמפקדי השטח שלו את החשק לנסות אותנו. כעת, לבנון חווה את עזה.
"כמה זמן אתם במילואים?" אני שואל את סגן אבי גולדברג מירושלים. "אני חושב ש-300 ימים, אולי יותר" הוא משיב לי - בלי להניד עפעף, ומוסיף: "נהיה כאן ונעשה את העבודה כמה זמן שצריך. אנחנו חייבים להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם". אני מנסה לאתגר אותו, ואומר לו ש"את הקלישאה הזאת אני שומע שוב ושוב, אתה באמת מתכוון לזה?", אך הפרובוקציה אפילו לא הוציאה ממנו מצמוץ. "לא, זה מה שאני וכל הלוחמים האלה שאתה רואה סביבך, חושבים בדיוק, זו לא קלישאה. זו המציאות. זה מה שאנחנו אמורים לעשות וזה מה שנעשה ולא נחזור מפה עד שנעשה את זה", אומר לי.
אני לא מרפה, אני ניגש לאחד החיילים ושואל אותו את אותה שאלה, ותאמינו או לא - אני מקבל את אותו טקסט כמעט בדיוק, למרות שמי שעונה לי הוא אב לשני ילדים ומתקרב ל-40 בגילו. גם יניב ברלינר, לוחם מילואים שמתגורר בקיבוץ אור הנר שבעוטף עזה השלים כבר שנה של שירות מילואים. "לפני שלושה ימים עברה שנה ליום הארור ההוא. יש חברים, מכרים ובני משפחה שעדיין בשבי. אני מקווה שמה שאנחנו עושים כאן יעזור להחזיר אותם כמה שיותר מהר הביתה", אומר.
הוא מדגיש: "אנחנו עושים כל מה שצריך ונשרת כמה שצריך כדי באמת להחזיר את הביטחון למדינה, את כל הגבולות שלנו. נמצאים פה מילואימניקים שמסכנים את החיים שלהם יום ולילה, 24/7, אני מקווה שכל מה שאנחנו עושים פה יהיה שווה את זה".
לעת עתה, נראה שזה מצליח ונראה באמת שבלי לנקות את הרצועה הזאת מכמויות האמל"ח העצומות, מתשתיות הזינוק לשטח ישראל ומחסני האמל"ח מעל ומתחת לפני הקרקע - שום תושב של גבול הצפון לא יחזור לביתו. יתרה מכך, עד שמדינת ישראל לא תנקה כליל את האזור, היא לא תוכל להרשות להם לחזור, לא רק בגלל תחושת הביטחון - אלא בגלל הביטחון.
