מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים אסטרטגיים חסרי תקדים, אבל שקועה בעיקר בפוליטיקה קטנה של לפני בחירות ואחרי בחירות - בסתירה ליציבות הפוליטית של אויבינו, המאפשרת להם להתמקד באסטרטגיה עוינת לישראל.
בראש ובראשונה ניצב האיום האיראני בשני מסלוליו, הגרעיני והבליסטי. ישראל שגתה באופן חמור ביותר כשתרמה לביטול הסכם הגרעין ללא הכנת חלופות צבאיות-ביטחוניות, והיום, עצוב לומר, ההחלטה אם איראן תהפוך למעצמה גרעינית באופן שעלול לסכן את ישראל נמצאת בידיה בלבד. חלופת ההסכם, שהייתה הטובה מבין האפשרויות הגרועות, מתפוגגת והולכת. ישראל, על פי המתפרסם, משקיעה מאמצים אדירים בסגירת הפערים - אולם מימוש של אופציה צבאית, אדירה ככל שתהיה, תלוי בתיאום אסטרטגי עם ארה"ב.
במילים פשוטות: נדרש מתן עדיפות עליונה לתיאום שכזה לשם הסרת האיום בכל ממדיו. שיתוף הפעולה עם מדינות ערב נראה מרשים ביותר, אולם אלה הבהירו שאין בכוונתן לכונן מסגרת מחייבת דוגמת נאט"ו. בסופו של דבר, התיאום גם עימן, תחת הדגל האמריקני, הינו צו השעה.
ממד נוסף לתבונה הנדרשת הוא אופן הטיפול במה שמצטייר בתקשורת כהתחזקות הגורמים המעוניינים לשנות את הססטוס-קוו בהר הבית, כנראה לקראת החגים ולקראת הבחירות. אם כך יקרה, ישראל עלולה להיקלע למלחמת דת עם העולם המוסלמי, והדבר ישפיע על יחסינו עם מדינות ערב ואפילו עם ארה"ב. קיימת חובה לאומית להיערך כבר עכשיו לעצירת המגמה המסוכנת, ולדבוק בצו ההלכה של הרבנות הראשית להימנע ממהלך כה מסוכן. אם ישראל תשקע בעימות כזה, כפי שניסה להוביל אליו מנהיג חמאס, זה יפגע בהכנת היכולות הכוללות להתמודדות מול האיום האיראני.
דוגמה חיובית לתבונה מדינית היא המאמצים המשותפים בהנהגת ארה"ב לנטרול הפצצה המתקתקת סביב מאגר כריש, ולהובלה להסכם המסתמן לניצול הגז בימי ישראל ולבנון. הסכם זה יאפשר לשתי המדינות שגשוג כלכלי, לעומת האפשרות הגרועה של עימות אלים.
אפשר רק להצטער על כך שמערכת הבחירות, שנמצאת ברקע לכל הדברים, לא עוסקת בסוגיות מהות אסטרטגיות. לדוגמה, ישראל הופכת בתהליך הדרגתי אך רצוף למדינה אחת לשני עמים, בסתירה מובהקת לחזון הציוני של מדינה יהודית-דמוקרטית. מצב זה מדגיש את ההצלחה יוצאת הדופן של שב"כ, צה"ל והמשטרה - על בסיס מודיעין מדויק - לפגוע באופן משמעותי בהתארגנויות הטרור, באופן שצמצם מאוד את מפלס הטרור בישראל. המשמעות מכך היא שהרשות הפלסטינית מסוגלת פחות ופחות לפעול בשטחי A שנתונים למרותה, משום שהיא נמצאת בתהליך היחלשות דרמטי ובסימן שאלה הולך וגובר לגבי היום שאחרי פרישתו - במוקדם או במאוחר - של אבו מאזן. ללא מתן מענה כבר מעכשיו, פרישה זו תתפוס אותנו, יום יבוא, בהפתעה - כפי שהאיום האיראני התעצם למרות הערכות המודיעין המדויקות, והגיע לרמה שבו התקדמותו לא תלויה באחרים.
השאלה המרכזית היא כיצד אנו נערכים לתהליך משולב שבו הרשות הפלסטינית תיחלש, אחיזת ישראל תגבר, ולצידה החברה הערבית עלולה להתנתק מתוך תסכול הולך ומחריף, בזיקה למערכת הבחירות ההולכת וקרבה. אפשר להעריך כי אנחנו צפויים לעמוד מול חזית פלסטינית שעוינותה הולכת ומתגברת, כשחמאס ינסה לחפש הזדמנויות להצית אש על רקע סדר לאומי-דתי, במיוחד אם תיפולנה לידיו הזדמנויות סביב מוקדים נפיצים כמו הר הבית.
עמוס גלעדצילום: אלכס קולומויסקילכך עלולה להיות גם השלכה על ירדן, שיציבותה היא נכס אסטרטגי לישראל, כיוון שהיא מהווה עומק ביטחוני יציב. הדברים האלה, ייתכן ואינם מקובלים על אלה ואחרים, אבל הניסיון מוכיח שיש בהם ממש וחשוב מאוד להיערך אליהם. בשלב זה, הירדנים - כפי שהודיעו אמצעי התקשורת בממלכה - עומדים מול לחץ גובר של גורמים פרו-איראניים בסוריה, וליציבות ביהודה ושומרון יש חשיבות לשמירה על נכסי הביטחון של ישראל.
לכך נדרש להוסיף את הצורך העליון והדחוף לדון בחוסן הלאומי של ישראל: בריאות, משילות, חינוך, מצב החברה הערבית ועוד. בולטת לחיוב ההחלטה הנחושה למנות רמטכ"ל, שיוכל להמשיך ולהוביל את ישראל בצורה שיטתית ונחושה לקראת האתגרים האדירים שצופן העתיד, כפי שעשו הרמטכ"ל הנוכחי וקודמיו. החוסן הלאומי הוא תנאי לקיומו של הביטחון הלאומי.
- אלוף (מיל') עמוס גלעד הוא ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
