בת ציון, אחותו הצעירה של אלישע אנטמן (18) שנרצח אתמול (שלישי) בפיגוע הירי הקטלני ליד היישוב עלי, רק בכיתה ד'. היום היא ישבה בפתח הבית ושאלה כל אחד שהגיע לשבעה אם הכיר את אחיה הבכור. הלל, אחותו הקטנה של הראל מסעוד (21) נפרדה מאחיה הגדול: "הכי אתגעגע לחיבוקים שלו".
נחמן שמואל מורדוף (17), אנטמן ומסעוד נרצחו בפיגוע הרצחני בתחנת הדלק סמוך לעלי, בזמן שהיו במסעדת חומוס אליהו. היום התפרסמה משם תמונה שצולמה 10 דקות לפני מסע הרצח הקטלני, ובו נראים תלמידי מכינה יושבים וסועדים - כשאנטמן ומסעוד מאחור.
לאנטמן, שחגג בשבוע שעבר יום הולדת 18, שבעה אחים והוא היה עם פניו לעבר גיוס לצה"ל, בשאיפה להגיע ליחידת עוקץ. סבו, רפי קלמנוביץ, סיפור בשיחה עם ynet: "יש לו כלבה בשם לוסי. הוא נפצע במבחן ליחידת עוקץ ותכנן ללמוד בישיבת נווה דקלים באשדוד".
קלמנוביץ סיפר ששירת כמפקד טנק במלחמת יום כיפור ובשבוע שעבר אנטמן הגיע איתו לטקס מיוחד בלטרון. "נתתי לאלישע בטקס את אות השריון שלי. הוא דיבר שם עם כל המפקדים מהחטיבה, היו לו עוצמות וגאווה. הוא אמר לי בהתחלה שהוא לא יכול להגיע אבל לבסוף בא בטרמפים עד ללטרון. הוא רצה להיות לוחם, היה מורעל, היו לו עיניים תכלת שמסתנוורים מהן", סיפר הסב.
"הייתי אתמול בפתח תקווה וכשראיתי את פונדק אליהו הבנתי מיד שהוא שם", סיפר הסב. "הוא עבד בחומוס וזו היתה אמורה להיות המשמרת האחרונה שלו, הוא היה אחראי משמרת. הבנתי מיד שהמצב קשה. אמרו לנו שאולי הוא בבילינסון, אז נסענו לשם. פגשתי שם את הפצוע הקל מעלי. שאלתי אותו מה עם אלישע אנטמן והוא אמר לי 'הוא גמור'. באותו רגע אשתי התמוטטה.
"גידלתי את הילד הזה. הכנסתי אותו למורשת הקרב", סיפר קלמנוביץ. "בשבילו לקבל את אות הטנקיסט זו היתה חוויה. הוא היה כזה חביב, אהוב ואוהב. היה לו כושר מנהיגות ואני התלהבתי ממנו. עברתי את מלחמת יום כיפור ומלחמת ההתשה, חששתי שיקרה לו משהו כשיהיה לוחם, לא עכשיו. לא יכולתי להגיד לו להיות ראש קטן".
ליאור ברדה, (26) דודו של נחמן מורדוף, חיפש את המילים לתאר את אחיינו. "אתמול בשעה 21:00 התקשר אליי חיים, אביו של נחמן. הוא אמר לי 'נחמן נרצח בפיגוע. צריך להודיע לסבא וסבתא'". באותו הרגע, ברדה היה צריך לעכל את הבשורה הקשה והבין שעליו לבשר את ההודעה הקשה לבני משפחתו. "זו סערת רגשות. הנסיעה אליהם לבני ברק הייתה מאוד קשה", סיפר.
"נחמן היה קשור לארץ ישראל. הוא הדוגמה לאדם שאוהב את הארץ", שיתף ברדה. "אני רואה אנשים מכל הסוגים ומכיר הכול. ערכים זה לא משהו שמוצאים אצל כל אחד ברמה כזו גבוהה, כמו אצל נחמן. הוא למד תורה, עסק בחקלאות, היה רועה צאן. איזה בן אדם היה יכול להסתובב עם צאן של 300 כבשים בגיל כזה? ככה עם עצמו? מגיל 13 הוא היה רועה צאן, הוא אהב את זה".
בשיחה עם ynet, סיפר ברדה על הקשר בין נחמן ואימו אורה. "קשר של אמא ובן זה לא משהו שאפשר להסביר, אבל היה לו חשוב לכבד את ההורים. הוא תמיד היה זמין להם, היה לו חשוב שהם יהיו רגועים ושתהיה להם נחת ממנו".
ברדה סיפר על נער צנוע ושונה מאחרים בני גילו. "הוא ויתר על המון גשמיות. הוא גר בחווה שאין בה אפילו חשמל מסודר, אין אנשים כאלה היום. ללכת לאכול בחומוס אליהו זה היה הפינוק שלו. הוא היה בן אדם ערכי הרבה מעבר למה שאני מכיר בקרב הגילים האלה". לנחמן יש שבעה אחים ואחיות.
בביתו של הראל מסעוד ביישוב יד בנימין מתקשים לעכל את הבשורה על מותו. רק לאחרונה הוא השתחרר מצה"ל לאחר ששירת כגשש וחצה את שביל ישראל רכוב על חמור. לאחרונה עבר לאזור עלי, קנה עדר כבשים וטיפל בו במסירות.
בני משפחתו סיפרו על צעיר מיוחד, שאהב את אדמת ישראל. אחיותיו, טליה ורננה, עוד לא עיכלו את גודל האסון. "הראל היה אח מדהים", סיפרו. "כל מה שעשה היה מתוך האמונה שלו. כולם צריכים ללמוד מזה, במיוחד בדור הזה. הראל היה רוצה שנתעורר ושכל אחד יילך בדרך שלו".
מסעוד התגורר במאחז בבנימין ונהנה להיות רועה צאן. "פעם אחרונה שראינו אותו היה ביום העצמאות", שיתפו אחיותיו. "הלכנו לחווה שהקים ליד כוכב השחר והוא עשה לנו סיור והיה כל כך שמח. אנחנו רוצות להמשיך את הדרך שלו. די לשנאה ולבלבול, הראל היה רוצה אחדות במדינה".
אחותו הקטנה של הראל, הלל, בת שבע וחצי, סיפרה: "הוא היה האח הכי טוב כי הוא היה מאוד מצחיק והיה כיף להיות איתו. הוא כל היום רצה להיות איתנו. אתגעגע לחיבוקים שלו. הוא קרא לי בכינויי חיבה ואהבתי לשחק איתו. הייתי רוצה שכולם ידעו שהוא היה אח טוב".
דביר, אחיו של הראל, אמר: "הוא היה בן אדם קליל ושמח, לקח הכול בטוב ובשמחה. אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי ממנו ושאני רוצה שכולם ילמדו זו המסירות שלו. הוא באמת חקר כל דרך ודרך עד שהגיע למה שאהב לעשות ורצה לעשות ועם זה הוא חי במסירות, באמונה גדולה ושלמה ובהתמדה".
משפחתו של הראל מסעוד: "אי אפשר לקלוט"
(צילום: רועי עידן)
"אי אפשר לקלוט דבר כזה, אי אפשר להסביר את זה. את מה שמרגישים וכואבים. אני לא יודע איך חושבים על העתיד, איך ממשיכים בכל התוכניות והוא כבר לא יהיה איתנו יותר", אמר דביר.
נעמה אליאס, דודתו של מסעוד, סיפרה שהיה ילד מיוחד. "על כל אחד שנפטר אומרים שהיה מיוחד, אבל הראל היה מלח הארץ. מגיל קטן הוא היה שובה את הלב עם המבט שלו בעיניים והשקט שלו. ככל שגדל, ראית כמה הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה והלך בדרך שלו".
אליאס סיפרה כי אחיינה "היה חדור מטרה לשמור על הארץ, לשמור על המדינה. שלוש שנים הוא הקדיש לצבא, היה בקרבי ונתן את כל כולו. הוא גדל במשפחה שורשית וערכית. הוא ינק מגיל צעיר את אהבת האדם, האמונה, ללכת בדרך שאתה מאמין בה. לפעמים ההורים שלו היו אומרים לו: 'הראל תבוא קצת הביתה שנראה אותך אנחנו מתגעגעים', והוא היה משיב: 'ואם אבוא בשבת, ואם אבוא בחג מי ישמור על המדינה?'.
"אם הוא היה פה עכשיו, היה אומר שהוא נמצא במקום הכי חשוב, ארץ ישראל. המשפחה שבורה והמומה אבל אני בטוחה שכל עם ישראל יחזק אותם והם יקומו מהשבר הגדול הזה. הראל הקריב את עצמו למאחז, למקום שבו גר. היה לו חשוב לשמור על המדינה".
אליאס סיפרה ששעה אחרי הפיגוע שמעה על מותו של הראל. "לא חשבנו שדבר כזה יקרה. הוא היה במקום שהוא צריך להיות והוא האמין בזה, אבל אני חושבת שאם עכשיו היינו שואלים אותו הוא היה אומר: 'אני בסדר, נתתי את עצמי בשבילכם, בשביל המדינה. רק תבטיחו לי שתמשיכו את הדרך שלי', זה היה הראל".
בכתבה זו שולבו סרטונים ותמונות מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם ידוע לכם מי צילם אותם - שלחו לנו במייל אדום
