לא מזמן טכנולוגיית הולוגרמה ובינה מלאכותית יצרה הולוגרמה של אנשים שכבר לא איתנו ויכולה לדבר בקולם המקורי, כמעט כמו להקים מישהו לתחייה.
תהיתי מה היה קורה אם היינו מקימים לתחייה את הרצל היום, בדיוק 119 שנה אחרי שהוא נפטר. מה היה קורה אם הרצל היה יוצא מההר שלו, עושה סיבוב בירושלים ועולה על דוכן הכנסת. על מה הוא היה נואם?!
אם עושים צ'ק-ליסט מהיר על עיקרי הציונות המדינית של הרצל, כמו שכתב אותה אז, ״אם תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ על פני האדמה את כל השאר נספק בעצמנו״. זאת אומרת - בית לאומי לעם היהודי לגמרי יש לנו. באנו ארצה לבנות ולהיבנות וגם אפילו לייצא, למכור ולעשות כמה אקזיטים יפים, אז הרצל אמור להיות מרוצה, למרות שרוב היהודים עוד לא בישראל ועוד אין פה ממש חברת מופת.
לז’בוטינסקי, לעומת זאת, היה כנראה הרבה מה להגיד לנו היום. כשהגיע לנאום בכינוס של ההסתדרות הציונית החדשה בווינה בשנת 1935, הוא לא הסתפק רק בפתרון המדיני של הרצל. הוא הגדיר מחדש את היעד וקרא לזה "ציונות רוממה". זאת אומרת - הקמת מדינת היהודים היא הצעד הראשון בתכנית הגדולה. אחריו יבוא הצעד השני שהוא יציאת מצרים של כל העם היהודי, כלומר, הפסקה מוחלטת של הגלות, ובשלב השלישי והאחרון יצירת תרבות לאומית, שתאציל מאורה על כל העולם, כמו שכתוב: “כי מציון תצא תורה”.
בפער הזה שבין הרצל המסופק וז'בוטינסקי המצפה, שאלתי את עצמי איפה אנחנו עומדים היום. מה ישלים את התמונה הציונית, כי בואו נגיד את האמת, התמונה לא שלמה. יש לפחות כמה אתגרים דרמטיים ומרכזיים, שאנחנו חייבים ונדרשים להתמודד איתם בדחיפות.
צריך לומר בגאווה, שנת 2022 הייתה שנת שיא בעלייה לישראל בשני העשורים האחרונים. אחרי הקורונה ובעקבות המלחמה באוקראינה, הגיעו אלינו עשרות אלפי עולים. אבל לעלות לישראל זה רק חלק קטן מהסיפור הציוני. כבר עברנו כמה מבצעי עלייה כדי להבין בראי ההיסטוריה, שאין עלייה בלי קליטה.
המדינה שלנו חייבת להשתפר ביכולת להכיל, לקבל, לשלב ולמצוא מקום תרבותי, חברתי ותעסוקתי ראוי, לכל עוליה.
העולים חדשים נתקלים בקשיים בירוקרטיים מתמשכים, מבלי לדבר על חוסר הפרגון מצדנו הוותיקים או הצברים כאן - שחייבים להירתם לקלוט עלייה.
זה לא סוד שהאנטישמיות ממשיכה לגדול ומגיעה לממדים חמורים. ירי בבתי כנסת, הסתה בתקשורת נגד מדינת ישראל, קריאות לחרם.
לפני כמה חודשים סיפרה לי סטודנטית בקולג' אמריקני שנאלצה להוריד את המזוזה במעונות שלה, כי פחדה מתקיפה אנטישמית. וזה לא רק בקולג'ים. בארצות הברית היהודים הצעירים מורידים את הפרופיל היהודי-ציוני שלהם כדי לשמור על המעמד החברתי בסביבת החברים הלא-יהודים. הנתונים האחרונים מצביעים על כך ש- 60% אחוז מקרב היהודים הצעירים בעולם מתבוללים.
ובסופו של דבר, גם לנו יש אחריות לחזק את הזהות היהודית, כי מציון לא תמיד יוצאת תורה. לא רק התורה במובן הדתי, אלא הזהות היהודית הרחבה, העמוקה והשורשית שלנו.
בתי ספר יהודיים בעולם כבר לא לומדים עברית כמעט, המרחק מהמקורות מהתרבות הולך וגדל והיהדות כזהות מאבדת מהודה. כל זה כשבעולם, מספר היהודים לא גדל ולא הגענו עוד למספרם טרם מלחמת העולם השנייה.
יו"ר ההסתדרות הציונית, יעקב חגואלצילום: מארק ישראל סלםאז אולי הרצל היה מתרשם מהמדינה שהקמנו ואולי לז'בוטינסקי היו הרבה טענות, אבל אנחנו בהסתדרות הציונית העולמית יודעים שהמלאכה רחוקה מלהסתיים. ולכן אנחנו משגרים ברחבי העולם 300 שליחי הוראה ישראלים, נלחמים באנטישמיות כמו הייתה מחלה מתפרצת ומבקשים להיות ה׳וואטסאפ׳ העדכני של העולים החדשים.
בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, 119 שנה אחרי שהרצל נפטר והשאיר את החזון והעשייה הזו - לכולנו.
יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית
