זה לא מבחן של חקיקה, אפילו לא מבחן של פשרה. זהו מבחן של אמון. בנימין נתניהו, האיש שבמשך 12 שבועות רצופים סירב לעצור את הדהירה לקראת הפיכה משטרית, שכינה את המפגינים אנרכיסטים ממומנים, הודיע הערב (שני) שהוא משהה את החקיקה כדי לתת הזדמנות להידברות. הבעיה עם נתניהו היא לא במילים שבהן הוא משתמש, אלא בעטיפה. לא בתוכן, אלא בכוונה. ויותר מכל: במטרה.
כי גם בנאום הדרמטי הזה, שהיה אמור להחזיר את הנשימה למיליוני ישראלים שלא ישנים בלילות – הוא עשה את הלא יאמן והותיר רבבות עם בוקס בבטן. בגלל חצאי האמיתות, בגלל ההכפשות, בגלל ההפרד ומשול, בגלל היחס השונה, כל כך שונה, אל תומכיו בהשוואה למתנגדיו. בגלל כל אלה, במקום להרגיע, נתניהו הותיר את הספק על כנו. החשש לא פג. החרדות נותרו.
נתניהו, כמו נתניהו, הצליח לקלקל אפילו רגע אופטימי. זמן קצר לפני שהתייצב מול המצלמות הוא חתם על מסמך שמקים, דה-פקטו, מיליציה פרטית עבור איתמר בן גביר, נער הגבעות העטוף בחליפה. ככל שעוברות השעות מאז הדיווח, "המשמר הלאומי" של בן גביר מרגיש יותר כמו משמרות המהפכה של הדיקטטורה המתהווה. ועצירת החקיקה? היא ממילא רק זמנית, מוגבלת בזמן לקראת המתקפה הבאה. הכול כבר מוכן. שמחה רוטמן דאג לכך ושאג על כך הערב בהפגנה של תומכיו בירושלים.
"כך או כך נביא רפורמה", בנימין נתניהו, הערב
(צילום: לע''מ)
המחאה הדמוקרטית היא הכוח הפוליטי המרשים ביותר בזירה הישראלית כיום. המוני ישראלים הקימו במו קולם הזועם את המחנה הדמוקרטי הישראלי. המחנה הזה כופף, לפי שעה, את הממשלה ואת תוכניותיה האיומות. אבל אחרי הנאום, לפחות לכמה שבועות, זה זמנם של הפוליטיקאים. בני גנץ ויאיר לפיד נדרשים כעת לא לבזבז זמן. הם צריכים להרים את הקלף שזרק להם נתניהו ולדרוש מו"מ כבר מחר.
אטילה שומפלביצילום: דנה קופלהזמן הוא קריטי ואסור לבזבז רגע. אם נתניהו מבלף - אפשר לחשוף אותו די מהר ודי בקלות. אינספור הניסיונות להגיע להסכמות כבר מונחות על השולחן. לא צריך להמציא את הגלגל. מומחים לא חסרים. האופוזיציה חייבת לבנות צוות של גאונים מקצוענים ולשגר אותם למשימה עם דד ליין. עד כה, לפיד וגנץ נמנעו מהצגת מתווה משלהם. אבל הגיע הזמן. הציבור צריך לדעת מה הקווים האדומים, על מה נלחמים.
אם אכן נכון שיש כמה מתווים כמעט גמורים - צריך לרוץ קדימה. המציאות שבה הזמן עובר ללא התקדמות, והרחובות עודם תוססים - לא יכולה להימשך לאורך זמן. ישראל זקוקה ליציבות, דחוף. בהול. אין רגע לבזבז. הספק עולה לאנשים בבריאות, בכסף, בחרדות. אפשר וצריך להתיר את הספקות - ומיד. לכן, דרוש משא ומתן. מיד ועל הכל. בסופו, ישראל חייבת לקום לבוקר דמוקרטי, עם זכויות יסוד מבוצרות לעד. כל תרגיל אחר ייגמר רע. והאופציה הזו בלתי אפשרית.
- אטילה שומפלבי הוא מגיש אולפן ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
