הלוחמים בקיבוץ: "אנחנו מאוד חזקים ומאוחדים"
(צילום: אסף קמר)
מאז 7 באוקטובר הקיבוצים והמושבים בעוטף הפכו ליישובי רפאים, ומוסדות החינוך סגורים כבר יותר מחודש. אבל גן ילדים באחד הקיבוצים הסמוכים לרצועה דווקא מאויש - על ידי לוחמי מילואים של גדוד חי"ר 8111 מחטיבה 5 ששוהה בו.
בגן הממוגן יש מזגן, מקלחת ומים חמים, והוא כולל גם מטבחון קטן עם מקרר וחניה צמודה ומאובטחת. המעבר משינה טורדנית ומדכאת בשקי שינה על אדמה בוצית למזרן נקי על רצפת גן ילדים הוא ללא ספק שדרוג עבור הלוחמים.
הספרייה של הקיבוץ: "ישנים בספרייה נטושה, זו חוויה מוזרה"
(צילום: אסף קמר)
הכותרת
או"ם-שמום: למה הארגונים הבינלאומיים נגדנו?
25:22
בכניסה לקיבוץ הנטוש יש כוח צבאי של חיילים דרוכים. איציק סבידיה, רס"ר הגדוד, אומר להם: "ילדים, לא להיכנס עם הבוץ בנעליים לתוך גן. הרגע העבירו שטיפה". כשנשאל אם "הילדים" מתנהגים יפה, הוא צוחק: "הילדים מתנהגים מצוין".
הוא סיפר כי "אנחנו מקפידים על ניקיון מוחלט - לא משאירים כדורי רובה בחצר, מצחצחים את השירותים ושומרים על הציורים שעל הקירות. אנחנו פה כדי לאפשר שהילדים יחזרו לגן בבטחה".
עידו, לוחם מילואים, לקח אותי לסיבוב בחצר. "יומיים אחרי השבת השחורה ירדנו מהימ"חים לקיבוץ והגענו לפה עם הגדוד כדי להגן על האזור", סיפר. "אני רוצה למסור ד"ש לחברה שלי יעל, התראינו בפעם האחרונה לפני שבוע וחצי. בשבילי זה זמן מאוד ארוך בלי החברה ואני מאוד מתגעגע. אנחנו כאן מאוד חזקים ומאוחדים, ואני מקווה שהביחד הזה יישאר גם אחרי המלחמה".
בגלל הגשם, ארגז החול המקורה של הגן הפך לעמדת צ'ופרים וציוד אישי מגוון שנתרם לחיילים. כדי להגן על הקרטונים מהלחות שמו ניילון על החול, ועליו העמיסו עשרות חבילות וקופסאות. "יש לנו פה מלא חבילות של תחתונים וגרביים, בקבוקי שמפו, דאודורנטים בכמויות, אבל נגמרו לנו המגבונים", שיתף עידו, שהראה לי בגאווה את הסליק של הפלוגה.
עשרות מזרנים נמצאים על הרצפה בגן לצד נשקים וציוד אישי. חוטים לתליית כביסה ומגבות רטובות נתלו במקום. חיילים טרוטי עיניים שסיימו פעילות מבצעית קיבלו קערת קורנפלקס עם חלב מהמקרר, ממש כמו בבית.
על אף שחנוכה בפתח, הקירות של הגן הנטוש מלאים בעבודות ובציורים של ראש השנה וחגי תשרי, לצד תמונות של הילדים ששיחקו בגן בימים שלפני 7 באוקטובר. הצילומים האופטימיים של ילדי הקיבוץ המחייכים מסתירים טרגדיה נוראית וקשה. "תחל שנה וברכותיה. ילדי הגן, שתהיה לכם שנת בריאות שמחה", קרא עידו מבריסטול מאויר ברימונים אדומים על אחד הקירות.
יואב אדומי, סגן מפקד הגדוד ואיש היי-טק עם רעמת שיער של מילואימניק ותיק, הדגיש כי "אנחנו פה בשביל להחזיר את הילדים לגן שלהם, ולא נעזוב עד שזה יקרה". לדבריו, "אנחנו נמצאים בגן באופן זמני בלבד. אנחנו מגינים ממנו, ואנחנו בשיתוף פעולה מלא עם התושבים שגרו כאן. הם אנשים אמיצים וגיבורים, הם נלחמו פה על הבית, ולאחר שנסיים ונחזור לאזרחות הקיבוץ יחזור לפרוח והילדים יחזרו לגן. ואני רוצה למסור ד"ש לאשתי קארן, איתי - תפסיק להילחם בפורטנייט, לדניאלה - אבא שלך זה לא דני קושמרו. נשיקות".
בשעת הצהריים כולם התיישבו סביב השולחנות הקטנים. ארגז תחמושת הפך למאפרה. החברה שיחקו בקלפים וניגנו בגיטרה. לפתע הגיעו עשרות חמגשיות חמות וכולם החלו לאכול. טעמתי את הקציצות - דווקא טעים. תפוחי האדמה ברוטב צהוב די תפלים - וכולם זוללים.
בספרייה של הקיבוץ שרר חושך מוחלט. בין מדפי הספרים הרבים פזורים מזרנים, ולוחמי מילואים שהיו בפעילות מבצעית לאורך כל הלילה נכנסו לישון עליהם. ניב, לוחם במילואים שהיה ער, סיפר: "סוף-סוף במילואים יש זמן לקרוא ספרים, שזה מאוד נחמד. יש כאן ספרים שמאוד אהבתי כשהייתי ילד ומאוד ריגש אותי למצוא אותם. אני ישן בספרייה נטושה של קיבוץ ללא תושבים, וזאת חוויה מוזרה מאוד. אני מאוד מתגעגע לאשתי ולבן שלי תום, אבל אני וכל החברים נשארים פה כמה זמן שצריך עד שהילדים יחזרו לקיבוץ בבטחה".
