התיעודים של העינויים בבתי הכלא של חמאס, שצה"ל חשף היום (ראשון), לא הפתיעו את תושבי עזה. ברצועה מכירים היטב את שיטות העינויים שאימץ ארגון הטרור, את האנשים שמגויסים לביצוע הזוועות, ואת הפחד מהזימון לחדרי החקירות ולתשאולים. התיעוד שפרסם צה"ל קשה מאוד לצפייה. ניתן לצפות בו כאן.
צה"ל חשף: כך חמאס מתעללים ומענים עזתים בחקירות
2 צפייה בגלריה
"במשך שלושה ימים עברתי חקירות ותשאולים". אחד מהתיעודים הקשים שפרסם צה"ל
(צילום: דובר צה"ל)
"זה היה הסיוט של כל עזתי נורמלי", מספר אחד מעורכי הדין הידועים בעזה, שחווה בעצמו את חדרי העינויים של חמאס. "חמאס הקים מערך שלם של חדרי עינויים ושיטות חקירה שעליהם התבסס שלטונו. חמאס השתמש בכל דבר שנחוץ כדי לשרת את מטרותיו, כולל בעורכי הדין" הוא תיאר.
לדבריו, "התבקשתי לייצג עצורים ואנשי חמאס אמרו לי: 'תשאל את העצור שאלות מתוחכמות ותעביר לנו את התשובות'. כלומר, אם מדובר בחשד למשתף פעולה עם ישראל, 'תשאל אותו אם הציעו לו לקבל מכשיר האזנה'. אם יגיד כן, כך אמרו, 'תעביר את התשובה ובזה תפקידך נגמר'".
כשסירב לשתף פעולה עם חמאס, הוא הוגדר באופן אוטומטי כעו"ד "לא-כשיר", צעד שפגע בעבודתו. כשפרסם פוסט שבו קרא להתאגד במחאה על הקיצוץ בשעות קבלת החשמל, זומן לחקירה ועינויים. "תלו אותי מהרגליים במשך שעות, אחד הכה אותי ברגל עם מקל", תיאר את הזוועות. "במשך שלושה ימים עברתי חקירות ותשאולים. בסוף שוחררתי, ואיימו עליי 'לא להתסיס את סדר היום'. בפועל, ידעתי שבסוף יהרגו אותי מתישהו".
ארגון הטרור הקפיד למיין כל אזרח בעזה לפי ארבע הגדרות: "ניטרלי" (לא משויך לשום פלג), "תומך" (בחמאס), "אויב" (אנשי פתח, הג'יהאד האיסלאמי), ו"אח" (אנשי דת מגויסים של חמאס, שמטיפים כי שלטונו הוא "הטוב ביותר").
לפי ההגדרה הזו שהחזיק מערך המודיעין של חמאס, נקבע אם נדרשים עינויים או לא, ובאיזו מידה. תושבי עזה הסלפים, שהקימו ארגון טרור קטן שנקרא "צבא האיסלאם" המסונף לאל-קאעידה, היו מהאנשים שעברו סדרת עינויים מתמדת. הסלפים, אנשי דת אדוקים ורדיקלים שאף הגדירו את חמאס כ"ארגון כופר" והתנגדו לגביית מיסים על סחורות על ידי ארגון הטרור, עברו בין מסגדים ודיברו נגד הארגון - ולכן חמאס הקפיד לחקור, לענות אותם ולשטוף את מוחם.
2 צפייה בגלריה
מתוך התיעודים הקשים שנחשפו היום. כל מי שנכנס לישראל נדרש להתייצב לחקירה
(צילום: דובר צה"ל)
תחת שלטון חמאס, התקיים חוק לא-רשמי: כל מי שנכנס לישראל לעבודה, טיפול רפואי או מסחר, נדרש להתייצב לחקירה למחרת. אם ארגון הטרור חש שהתנהגותו לא שגרתית, הוא היה עלול להישלח לחדרי העינויים, שם חיכו 10 עד 20 כיסאות קטנים המיועדים לילדים בני 3–4 שעליהם נדרשו העצורים לשבת עם שקית על ראשם. לכל עצור הוצמד מספר, ולילה אחד נדרש אחד מהם לעמוד על רגל אחת. אם רגלו השנייה זזה, הוכה במקל עץ.
צוותי סוהרי הכלא חולקו לצוות החוקרים – לרוב משכילים המיומנים בטקטיקות חקירה – ולצוות העינויים, שבו שובצו לרוב תושבי מחנה הפליטים ג'באליה, שלא השלימו את לימודיהם ותפקידם היה להכות בעצורים ללא קשר לזהותם או עברם, מתוך ניתוק רגשי מוחלט.
עשרות עצורים מתו בכלא חמאס לאחר העינויים, ומעטים שרדו את הזוועות. האחרון שבהם היה עיסאם א-סעאפין, שנחטף, עונה ונהרג בכלא המרכזי בעיר עזה ללא כל אישום מלבד השתייכותו לפתח.
