ברכות לדוד אמסלם. שלושה תיקים בממשלה. וואללה, המאבק נגד השפלת עדות המזרח לא יכול היה לרשום לעצמו הישג יפה מזה. אמסלם, הלוחם בדרכים, האיש שמילה שלו היא מילה, ששם את הדבר החשוב הזה בראש סדר העדיפויות שלו, סימן וי ענק. לא תיק אחד. שלושה.
"תיק המשפטים או יו"ר הכנסת", הוא אמר לפני כחודשיים. שום דבר אחר הוא לא יקבל, הבהיר, וימשיך לפעול כחבר כנסת מן המניין. בשבוע הראשון של ינואר, כשהסתיים סבב ראשון של חלוקת התיקים – שיימשך ככל הנראה עד סוף הקדנציה הזו או עד בכלל – כבר היה נחרץ הרבה יותר. הוא יצא לפעילים שחיכו בפתח ביתו. "קודם כל", אמר להם, "מדינת ישראל", וסימן עם היד גבוה מעל לראשו. מדינת ישראל מעל כולם, גם מעליו. אחר כך, בפנים נעלבות, שטח את משנתו, תוך כדי שהוא עובר לדבר בגוף שלישי יחיד וגוף שלישי רבים. "את דוד אמסלם", אמר, "בעיקרון לא משפילים. לא את האמסלמים ולא את הביטנים". וכן, גם לא "את הספרדים", ועוד יותר מזה "את בני עדות המזרח אף אחד לא ישפיל, גם לא ראש הממשלה.
"אני לא דרג ב' בדמי מפתח", אמר להם עוד, ו"אנחנו לא דרג ב' בבית שלנו", במפלגה שבה, ציין, המזרחים מהווים 70 אחוז. ועוד הוא סיפר להם ששאל את ראש הממשלה למה הוא לא נותן לו להיות יו"ר הכנסת, והגדיר את תשובת נתניהו כ"סיפורי עלי באבא".
ולמה חשוב להתעכב על אותו אירוע בפתח ביתו? כי אמסלם ניצל את ההזדמנות הזו כדי להעביר מסר. "זה לא אני שחשוב פה", הוא חזר ואמר בניסוחים שונים, זה הרעיון שבשמו הוא יוצא למלחמה: לא רק להבטיח שאיש לא יזלזל עוד במזרחים, אלא ובעיקר, הדגיש, "לדאוג לשכבות החלשות".
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלאז הפעילים מחאו כפיים, ואמסלם חזר הביתה. כלומר, הוא חזר הביתה שלשום כשהסכים לקבל את שלושת התיקים שהציע לו ראש הממשלה כדי להבטיח את האצבע שלו בהצבעות הקריטיות. לא כי מגיע לו ("נבחרתי למקום רביעי ברשימה"), גם לא כי הוא מזרחי שאסור להשפיל אותו, וגם לא כי משם תצא בשורה אמיתית לשיפור מצבם של הנזקקים. אמסלם מונה לשר במשרד המשפטים, שר במשרד לשיתוף פעולה אזורי ושר המקשר בין הכנסת לממשלה. ממש שיקום שכונות נוסח נתניהו את אמסלם שנת 2023. עוד אחד מכמה עשרות – כבר לא ניתן לעקוב אחר המספר המדויק – חברים בקואליציה הנוכחית שמאיישים, בלי בושה, שורה לא נגמרת של משרדים מיותרים שחונקים את תקציב המדינה.
והשאלות המתבקשות הן איזה סיפור אמסלם מספר לעצמו נוכח הסכמתו לשמש שר לענייני כלום – בינינו זה הרי בדיוק מה שיקרה – במשרד המשפטים? ואיך האיש שדיבר על המחויבות לדאוג לשכבות החלשות מתרץ את הסכמתו לכהן גם כשר לשיתוף פעולה אזורי? ואיך הוא מגשר על הפער הענק בין הצורך האמיתי להילחם בהדרה של בני עדות המזרח ממוקדי ההשפעה, לבין הכניסה שלו לשלוש לשכות בידיעה גמורה שאין בינן לבין ההבטחות שפיזר דבר וחצי דבר? שבשורה התחתונה הכל מתחיל ונגמר בסחר סוסים סביב הקושייה הרת הגורל כמה גדול יהיה נזיד העדשים?
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
