חברתו הנאמנה ביותר של עבריין המין הממוצע היא בדידותה של המתלוננת, וככל שיהיו לו יותר אמצעים לשמר ולטפח אותה, כך יצליח לקבע את מקומו בצד המנצח. קשרים עם האנשים הנכונים, נדל"ן בשווי רב, עסקים חובקי עולם, כתבות פרופיל מחמיאות בערוצים מסחריים, ונוכחות קבועה באירועי אלפיונים כמו במקרה של משה חוגג הם מקצת האמצעים האלה, שבעזרתם טיפס לראש שרשרת המזון והפך מסתם עבריין מין ממוצע לכאורה, על פי החשדות, לטורף-על משוכלל ובלתי מנוצח.
נכון שכבר ידענו כמותו, גברים שהכסף והכוח – שניהם יחד וכל אחד לחוד – ערפלו אצלם את גבולות המותר והאסור; נחשפנו למעללים של דמויות כמו אליעזר ברלנד, הנשיא לשעבר משה קצב ויהודה משי זהב, ולמדנו מקרוב על פשעים שביצעו אושיות מפוקפקות כמו אלון קסטיאל. אלא שנדמה שכאן, בחגיגה שהתקיימה לכאורה על בסיס קבוע בחייו של החשוד הטרי, יש הרבה יותר משניהם. מדובר בעוצמה אדירה לא רק של סוללת עורכי דין מהשורה הראשונה שתגן אולי על חוגג כל הדרך לבית המשפט, אם יוגש כתב אישום, אלא גם חומת אינטרסים בצורה של כמה עשרות גברים חזקים שהגיעו לכאורה על בסיס קבוע למסיבה שלו, ויעשו עכשיו הכל כדי להשתיק את מה שקרה שם.
בנוסף, הוא נהנה מאקלים שכמותו לא היה כאן קודם. באוויר עומד ריחם המבאיש של אירועים שרחוקים עדיין מלבוא על פתרונם ונזנחו על ידי רשויות החוק כאילו לא התרחשו: סוכן הדוגמניות שי אביטל משוטט בעולם, קצינים בכירים בכלא גלבוע שבו לעבודתם, ואנשי צוות במעלה הכרמל חזרו לשגרת טיפול.
בכל המקרים האלה, וגם באחרים, נהנו החשודים מאוזלת ידן של רשויות החוק, מהיעדר כל מוטיבציה מצד המשטרה והפרקליטות לחקור את המעורבות של מי שידעו, לקחו חלק, הביטו מהצד, רקדו במעגל, או סתם עשו שורה בזמן שחבר שלהם דוחף לשון לפה של ילדה בת 17.
ההודעה שלפיה לא ניתן לבסס כתבי אישום ללא תלונות שיגישו נשים שנכחו שם נשמעת כמו תירוץ מקדים לכישלון. מי שמצפה לגדודי נשים שיצבאו על המשטרה כדי לספר איך נוצלו לכאורה בידי משה חוגג, כנראה לא חי כאן
כמו תמיד באירועים שבהם מעורב טורף-על, היא תהיה בצד החלש. בזמן שבמקרה הטוב מתאמצים בחדרי החקירות להוכיח רף פלילי, תיוותר המתלוננת הממוצעת לבדה בצד האפל של החיים, תתמודד עם טראומות ישנות מהאירוע וחדשות מהימים שאחרי, ותגלה שאף אחד אפילו לא משתדל להוכיח עבורה רף מוסרי. היא תזכור כל אחד ואחד מהגברים החוגגים שהיו שם, כשלשון אגרסיבית נדחפה לפיה; לא תשכח על מה צחקו, איזה כיבוד היה, מה לחש לה אחד מהם כשיצאה עם מישהו לחדר צדדי, איך נגע בה אחר, איפה סיימה את הלילה ההוא. היא תבין שאין בנמצא מישהו שיתבע בשמה תשובות, יסיר ממנה את נטל האשמה ויעביר אותה אל המבוגרים האחראים, יזהיר בשמה מפני תרבות מסוכנת שמקדשת ניצול של נשים.
היום כבר ברור שגם אם לאחד יש את הפמליה שלו, לשני עדת מאמינים, לשלישי גרופים להוטים של בלוקצ'יין ולרביעי להקת קצינים שמזמרת פזמון מוסכם, כולם עדיין מדברים אותה שפה סודית בזויה. יחסי הכוחות הללו מתעצמים לנוכח המציאות הישראלית שמציעה למתלוננות מעט מדי הגנה ומטילה עליהן יותר מדי אחריות. ההודעה שלפיה לא ניתן לבסס כתבי אישום ללא תלונות שיגישו נשים שנכחו שם נשמעת כמו תירוץ מקדים לכישלון, ומי שמצפה לגדודי נשים שיצבאו על דלתותיהן של תחנות המשטרה ברחבי הארץ כדי לספר איך נוצלו לכאורה בידי משה חוגג, כנראה לא חי כאן בחודשים האחרונים.
ללא רשות שמוסמכת לייצג אותה, ליווי פסיכולוגי מותאם למצבה, תקציבים לאשפוזים ייעודיים לנפגעות עבירות מין, ובתוך טמפרטורה חברתית חמימה ונעימה שבה משכשכים עברייני מין ממוצעים כטורפי-על, תתקבע בדידותה של המתלוננת ותהפוך לגזירת גורל. היא לא תנסה להתחבר עם הנשים האחרות שנוצלו בידי מי שהפך את חייה לגיהינום ולא תמצא כוחות לצאת לדרך המתפתלת אל גבעת הפרקליטות.
מרב בטיטואולי היא תתראיין לכתב חדשות בעילום שם ותרגיש איך כל העולם מסתכל עליה ויודע. בימים יותר טובים היא תשכנע את עצמה, ובצדק, שלא היה לה שום סיכוי מול מי שעשה עסקים עם דיקפריו, שיחק פסים עם מסי, גייס מאות מיליונים למיזמים שלו, תרם והקים באוניברסיטת תל אביב מכון מחקר ליישומי הבלוקצ'יין, והציל במו כספו את קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. בימים רעים יותר, היא תייסר את עצמה שלא דיברה בזמן אמת.
חברה שלא דואגת לחבוש את פצעיה של האישה שנפגעה מינית בתחבושות של הכרה, לחבק אותה בזרועות ביצועיות המותאמות למצבה ולהנגיש עבורה את הדרך לרשויות החוק והמשפט, מאבדת את יתרונה כלהקה מול טורפי-על. הוקעה פומבית של אורחי חוגג – גם ללא העמדה לדין – תהיה התחלה של פריעת החוב המוסרי כלפי הנשים, ואולי בעקבותיה הן יחושו מעט יותר ביטחון לפרוץ את חומת השתיקה.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
