זהו אחד הטורים הקשים ביותר עבורי. אינני יודע מהיכן להתחיל. יותר משבוע אני כותב ומוחק, שוב כותב ושוב מוחק. מראות הטבח שביצע חמאס/דאעש באזרחים תמימים, זקנים, חולים, גברים, נשים וילדים גורמים לי לחנוק דמעות ולהתיז מילים מהמקלדת. מוחק, שוב כותב, ושוב מוחק. עד שאני מתאושש צץ עוד סיפור של ניצול או ניצולה שבדרך נס הצליחו לחלץ עצמם מהתופת המבעיתה של השבת השחורה, 7 באוקטובר 2023. שוב מוחק. מתחיל מחדש.
אני עוצם עיניים ורואה את מבטה המבועת של שירי ביבס מניר עוז, מאמצת לחיקה את ילדיה כפיר ואריאל כשהם נלקחים לרצועה. אני ממצמץ והתמונה מתחלפת ליפה אדר, בת 85, זקופה וגאה, מוקפת חמושים, גם היא בנסיעה בדרך לגיהינום. מחליפה אותה התמונה של נועה ארגמני, ברגע מזוקק של חוסר אונים מעורר פלצות, מניפה ידיים על אופנוע החוטפים וזועקת לעבר בן זוגה אבינתן אור שמוצעד כמה מטרים ממנה. ואחריהם עוד ועוד תמונות. אני לא יכול לישון. וגם לשתוק לא. מהדהדים דבריו של דנטה בקומדיה האלוהית: "המקומות האפלים ביותר בגיהינום ראויים לאלה השומרים על ניטרליות בעתות של משבר מוסרי".
החברה הערבית הוכתה בתדהמה. מיותר לציין - גם בניה בין הקורבנות. עשרות נרצחים, עשרות נעדרים, עשרות גיבורים. כן, יש גם גילויי שטנה, אבל הרשתות החברתיות בערבית מלאות בגינויים לחמאס/דאעש, בהבעת סולידריות עם משפחות הקורבנות, בכתובות לתרומות והצעת מקומות לינה לניצולים. חלק ממעשי הגבורה פורסמו בתקשורת, כמו זה של עוואד דראושה המנוח מהכפר איכסאל, נהג אמבולנס שטס לחלץ נפגעים. או יוסף אלזיאדנה מרהט ש-30 מבלים מהמסיבה ברעים עדיין חיים בזכותו. גם נציגי ציבור וראשי רשויות גינו את המעשים הנפשעים. ראש וראשון להם – ועוד נחזור אליו - הוא יו"ר רע"מ מנסור עבאס, שקרא מיד ובאופן פומבי לשחרר את החטופים וממשיך בכך מאז ללא לאות.
כמובן שבאותן שעות נוראיות, לא הרבה אחרי הטבח, כשכל רופאה ערבייה או אחות, כל רוקח ערבי או פרמדיק, מגויסים לטפל בפצועים הממלאים את בתי החולים והחזיתות, מיהר השר "לביטחון לאומי" לדבר בפומבי על "שומר חומות 2", כאילו חסרים אדי דלק המחכים לניצוץ שיבעיר את המרחב הציבורי. כה מעוות היה הרגע הזה, עד שאפילו חבריו לממשלה מיהרו לדחות את דבריו.
צה"ל יצא למתקפה וזורע הרס רב ברצועה. תושבי עזה החפים מפשע, אף הם קורבנות ארגוני הטרור, נפגעים אנושות. הפעם זה מסכן לא רק אותם. ברצועה נמצאים ככל הנראה יותר מ-200 חטופים ישראלים שחייהם בסכנה וכל דקה שחולפת היא טרגדיה להם ולמשפחותיהם. ברגעים קשים אלה ראוי לנצל כל ערוץ אפשרי שיכול לסייע בשחרורם. הראשון בהם חייב להיות זה של ח"כ מנסור עבאס.
זאת לא רק בגלל שהציע את שירותיו למאמץ, אלא בשל מאפייניו האישיים – מוסלמי אדוק, שוחר שלום, דובר השפה וחבר התנועה האסלאמית. בעיני רוחי אני רואה אותו כמתאגרף מוחמד עלי, שכחודש לפני מלחמת המפרץ, בנובמבר 1990, יצא לעיראק כדי לסייע בשחרור בני ערובה אמריקנים. סדאם חוסיין התרצה והם חזרו עם עלי במטוס.
עו"ד שקיב עליברור שהמשימה לא דומה וסבוכה פי כמה וכמה, אבל בצירוף עבאס למטות המטפלים בשחרור החטופים יהיה ערך מוסף וגם איתות שהתנועה האסלאמית בפרט, והחברה הערבית בישראל בכלל, מוקיעות בשאט נפש את מעשיו המתועבים של חמאס.
לפני כתיבת הדברים האלה שוחחתי עם ח"כ עבאס והוא הביע שוב את נכונותו המלאה לסייע בכל דרך לשחרור החטופים. טוב יעשו הגורמים האחראים אם ירימו את הכפפה וירתמו אותו וכל גורם ערבי רלוונטי אחר, לפחות בכדי להביא לשחרור מיידי של הנשים, הילדים, הזקנים והחולים.
- עו"ד שקיב עלי הוא אקטיביסט העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
