2 צפייה בגלריה
 אילוסטרציה תקיפה
 אילוסטרציה תקיפה
14 אלף תיקים נפתחים בשנה
(צילום: shutterstock)
על רקע הפרשות האחרונות של פגיעות לכאורה בילדים ובצעירים, מפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דו"ח חדש שסוקר את נתוני האכיפה וסוגיות בתחום הענישה במקרי אלימות של בגירים כלפי קטינים – מינית, פיזית ומילולית.
הדו"ח מציג נתונים מטרידים לפיהם כ־76% מהתיקים שנפתחו בשנים 2019-2018 – נסגרו. 16% עדיין נמצאים בהליך משפטי, ורק ב-7% התקבלה החלטה שיפוטית. מדובר ביותר מ-10,000 תיקים מתוך 14 אלף, כאשר 67% מהם נסגרו בגלל חוסר בראיות.
"מדובר בנתונים חמורים מאוד, מכיוון שברור שרוב התיקים נסגרים בגלל חוסר בראיות, לא משום שהאירוע לא באמת קרה", מסבירה עו"ד ועו"ס לירון אשל, היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד. "אנחנו יודעים שרוב הפגיעות בילדים מתבצעות על ידי אדם מוכר. כאשר נסגר התיק הילד ממשיך לפגוש את הפוגע ונמצא בסיכון מתמשך. בנוסף, יש פגיעת אמון קשה מאוד של הילד בעולם המבוגרים: המערכת לא מגינה עליו והוא רואה שהפוגע ממשיך להסתובב חופשי. בפעם הבאה הוא לא ידבר".
לפי הדו"ח, ב-2020 נפתחו כ-6,300 תיקים בגין חשד לביצוע עבירות אלימות פיזית, מילולית ומינית של בגירים כלפי קטינים. 54% מהן היו בתוך המשפחה, הרוב על ידי אב או אם (66%). שלוש הזירות הבולטות ביותר שבהן נעשו העבירות הן בתי מגורים (28.9%), רחובות (22.3%) ומוסדות החינוך (12.8%).
נתוני המשטרה מצביעים על ירידה בשיעור של כ-7% במספר התיקים שנפתחו בהשוואה ל-2019. ייתכן שהירידה נובעת מיכולת מוגבלת של מערכות החינוך לזהות ולאתר אלימות כלפי קטינים בתקופת הקורונה, שבה עבדה בשלט רחוק. רוב התיקים נפתחו בגין עבירות אלימות כלפי ילדים בגיל 7 ויותר (85%) ובגילי לידה עד 6 הנתון הוא 20%.
"הנתון הזה לא מעיד על כך שרוב הפגיעות נעשות בגילים בוגרים יותר", מסבירה אשל. "ככל שהילד צעיר יותר כך קשה לו יותר לחשוף את הפגיעה. בנוסף, הרבה פעמים הוא לא מבין שבוצעה בו עבירה".
2 צפייה בגלריה
מיכל שיר
מיכל שיר
ח"כ מיכל שיר
(צילום: אבי מועלם)
יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת, ח"כ מיכל שיר, שיזמה את הדו"ח, אומרת כי מדובר בנתונים מטלטלים ומעוררי דאגה. "לא ייתכן שישראל של 2021 תאפשר מצב בו ילדים רבים חווים אלימות ונשארים ללא מענה או טיפול ראוי", אמרה, "לכן אקיים בקרוב דיון בוועדה ובו אבקש לבחון מהם הגורמים בגינם תיקים רבים נסגרים מחוסר ראיות, תוך דגש על השאלה האם המערכות מוכשרות כראוי לטיפול במקרים מסוג זה. לצד זאת, אני פועלת כדי להקים מערכת הוליסטית אשר תזהה ותלווה מקרים של אלימות כלפי ילדים".