הותר לפרסום הבוקר (יום שלישי) כי לוחם סיירת צנחנים, מעוז מורל (22), שנפצע אנוש בקרב ברצועת עזה לפני כשבוע, מת אמש מפצעיו.
אחיו של מעוז, דוב מורל, סיפר בריאיון ל-ynet Live על האיש שהיה: "אני זוכר איך בבוקר, אחרי שהוא נולד הבאתי סוכריות טופי לתלמוד תורה, לבית ספר, וחילקתי, וכל כך שמחתי", סיפר דוב. "הוא נקרא מעוז כתקווה, תפילה לקב"ה, שייתן לנו דרכו את הכוחות להתמודד עם הכאב והאובדן שחווינו ממש באותו יום בו הוא נולד - היום בו דודה שלי נפטרה. עכשיו אנחנו כמעט 22 שנה אחרי, היה אמור להיות לו יום הולדת בעוד קצת יותר מחודש.
משדר אולפן 20.02 - ראיון עם דוב מורל, אחיו של סמ"ר מעוז מורל ז"ל
(צילום: טל אזולאי)
"מעוז היה ילד מאוד חייכן. היה לנו המון זמן להתכונן למה יקרה כשנגיע ל'הותר לפרסום', ואחד הדיונים היה על התמונות. אחד הדברים שהיו מאוד חשובים לאמא שלי שזו תהיה תמונה עם חיוך שלו. לי היה מאוד חשוב שזו תהיה תמונה שמראה איך הוא נפל, כחייל בקרב. לקח זמן למצוא את התמונה הנכונה, שיש בה את שני הדברים האלה. מעוז היה בחור שתקן, לפחות עם המשפחה. ובימים האחרונים בבית החולים עם חברים שלו, מכל המעגלים, גילינו כמה אהוב הוא היה וכמה אנשים התחברו אליו.
"מעוז היה בחור מאוד חזק, הוא היה מאגיסט גם בלי מבנה גוף של מאגיסט. הגוף לא נפגע בכלל, כל הפגיעה הייתה במוח. והוא נלחם בזה. הדבר הכי מדהים זה שאנחנו הצלחנו להיפרד ממנו כמשפחה, כולנו ביחד, ההורים והאחים, היינו סביב המיטה, ואמרנו 'שמע ישראל' ו'צידוק הדין' והיינו איתו ממש ביחד ברגע הפטירה, כולם ביחד כמשפחה. זה בדיוק מה שאני רציתי ואני נורא שמח שככה זה קרה, ושזה לא קרה אחרי יותר מדי זמן".
דוב אף ספד לו בפוסטים ברשת החברתית X (טוויטר לשעבר): "אחי היקר והאהוב מעוז השיב את נשמתו השמיימה הערב. מעוז נפטר בבית החולים, הספקנו לקרוא וידוי סביב המיטה שלו, ההורים והאחים. הוא האח הראשון שאני זוכר את הלידה שלו, ואני מקווה ומתפלל מאוד שהוא גם האח האחרון שילך לעולמו בימי חיי".
דוב ציין כי הלווייתו של מעוז תתקיים בשעה 12:00 בהר הרצל, וקרא לציבור: "נשמח אם תבואו לחלוק לו כבוד אחרון. השבעה תתקיים בבית הוריי, בהתנחלות טלמון. חשוב לי מאוד שתגיעו לנחם".
במקביל, פרסם האב ב-X סרטון של בנו, שצולם בבית המשפחה ב-21 בדצמבר, אז הגיע לחופשה קצרה - לאחר שלא היה בבית כשלושה חודשים. "מעוז הי"ד יצא מאז שנכנס לעזה ועד שנפגע פעם אחת בלבד. כאן אתם יכולים לראות את חנה חוזרת מהבית ספר ופוגשת את מעוז לראשונה אחרי זמן כל כך רב, ובדיעבד, גם בפעם האחרונה כאדם בריא ומתפקד", כתב האב.
סמ"ר מעוז מורל ז"ל במפגש אחרון עם אחותו
במועצה האזורית בנימין ספדו אמש למעוז, שהתגורר כאמור ביישוב טלמון: "אנו מודיעים בצער על נפילתו בקרבות הגבורה בעזה של מעוז, בנם של ורדה ואיתן ואח לארבעה אחים ואחות. הוא למד בישיבה התיכונית בדימונה ולאחר מכן בישיבת ההסדר 'אבינועם' בתפוח, ומשם התגייס לסיירת הצנחנים".
ראש מועצת בנימין ישראל גנץ ספד: "שבוע שלם שכב מעוז בין שמיים לארץ, נפרד מהעולם הזה בהדרגה ונפרד מהארץ שלמענה לחם ואותה אהב. משפחתו המדהימה עטפה אותו באהבה עד שהחזיר את נשמתו לבורא. אנחנו בוכים ואבלים על עלם חמודות, מהדור הצעיר והיפה של בנימין שמוביל קדימה בערכים, במידות וגם בשדה הקרב. נלווה את משפחת מורל בכל שיידרש".
ביישוב טלמון ספדו לו: "מעוז מורל הי"ד, נולד וגדל בטלמון. מעוז בן 22. למד בבית הספר היסודי בטלמון, בישיבה התיכונית בדימונה, ובישיבת ההסדר 'תפוח' שבשומרון. מעוז היה מדריך בסניף בני עקיבא בטלמון. הוא התגייס במסגרת מסלול ה'הסדר' לחטיבת הצנחנים, ושם הגיע לסיירת צנחנים.
"מעוז נלחם מאז פרוץ המלחמה, בשביעי באוקטובר, באופן רצוף ביחד עם חבריו לסיירת צנחנים. הוא זכה ליציאה אחת הביתה מתחילת המלחמה, והיה צפוי לצאת ביום ראשון שוב. בין התכונות המבורכות שמעוז זכה להן – הוא לא היה שיפוטי כלפי אף אחד, קיבל כל אחד כמו שהוא, בחיוכו הקבוע והתמים, חיוך חם ומקרב. תכונה זו הייתה אחת הפנים בהן התבטאה הענווה הגדולה שהייתה בו. הוא הותיר אחריו הורים - איתן וורדה. וחמישה אחים - דובי, אלי, שחר, אלקנה וחנה.
"מעוז הוא החלל השלישי מהיישוב טלמון, שאיבד במלחמת חרבות ברזל שלושה מיקירי בניו. לבד ממעוז מורל, נפלו בקרבות גם ישי פיטוסי, שהוא גם בן שכבה של מעוז בשבט 'אורות' של בני עקיבא, ומעוז פניגשטיין. היישוב טלמון מחבק את משפחת מורל שהנה ממשפחות ותיקי היישוב, וחלק מרכזי ומשמעותי בנוף היישוב".
דובר היישוב טלמון מסר: "בטלמון יש רוח התנדבות שמתבטאת בהרבה מישורים. אחד המישורים הוא ההתגייסות לצה"ל. כולם רוצים להגיע לתפקיד משמעותי ולעשות דברים משמעותי. חלק נכבד משרת בתפקידי חוד בקרבי. ביישוב יש משפחות גדולות ומטבע הדברים בנים רבים מגויסים לצה"ל. משמחת תורה אנחנו רואים מגויסים מגיל 60 ומטה. אי אפשר להתעלם מהכאב, עם זאת, יש רוח של תקווה גדולה נושבת בגב תושבי היישוב וברור לכולם שעם הקושי הרב יש הזדמנות גדולה שמתבטאת בשני מישורים: ציפייה למצב ביטחוני חדש לעם ישראל שיושב בארצו והזדמנות לעם ישראל לשלום והבנה בין השבטים שלו".
