4 צפייה בגלריה
הנשיאה חיות והשופט אלרון שהודיע באופן חסר תקדים: מתמודד על הכיסא שלה
(צילום:אוהד צויגנברג אלכס קולומויסקי)
כששופט בית המשפט העליון יוסף אלרון הכריז השבוע על מועמדותו לתפקיד הנשיא של בית המשפט, במקומה של אסתר חיות שתפרוש בחודש הבא, התגובה במערכת המשפטית הייתה חריפה ביותר, וגורם אחד אף כינה אותו "סוס טרויאני". הסיבה לזעם הרב נעוצה בעובדה שלאורך כל תולדות המדינה, עד ההכרזה של אלרון ביום רביעי, לא הציע עצמו שופט עליון לתפקיד ו"שבר" בכך את האחדות שהפגינו כולם בכל הנוגע לעקרון ה"סניוריטי", שקובע כי לתפקיד מתמנה השופט הוותיק מביניהם.
הדרמה בעליון: צפו בסיקור ב-ynet live
(צילום: אסף חן)
כל נשיאי בית המשפט העליון לדורותיהם נבחרו על פי שיטה זו, ואף נהוג שמספר חודשים טרם פרישת הנשיא היוצא הוא מתחיל בהליך "חפיפה" עם מחליפו בכל הקשור לניהול המערכת. אולם מדובר בנוהג בלבד, שאינו קבוע בחוק, ומי שבפועל מאשר את המינוי היא הוועדה לבחירת שופטים, שעד היום שמרה על הנוהג הזה למרות הביקורת הרבה שהוטחה כלפיו לאורך השנים.
בניגוד לבחירת שופט רגיל בעליון, שדורשת רוב מיוחד של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה, את הנשיא ניתן לבחור גם ברוב רגיל, כלומר לפחות חמישה חברים. בהרכב הנוכחי של הוועדה, לשר המשפטים יריב לוין אין רוב כדי למנות את השופט המועדף עליו לתפקיד – ייתכן שמדובר באלרון, שנחשב לשמרן – ובכל מקרה הוא מסרב לכנס אותה לפני שינוי המבנה הבסיסי שלה, השינוי המרכזי שהוא מקווה לקדם במסגרת המהפכה המשפטית.
ללא שינוי דרמטי, מי שצפוי לרשת באופן זמני את חיות בחודש הבא יהיה המשנה שלה עוזי פוגלמן, שיהפוך לנשיא העליון בפועל. פוגלמן, יצוין, אמור היה מלכתחילה להתמנות לתפקיד הנשיא לפי שיטת הסניוריטי, אך ויתר על מקומו לטובת הבא בתור, יצחק עמית, מכיוון שיפרוש מכס השיפוט באוקטובר 2024 ולא ראה טעם לכהן כנשיא תקופה קצרה כל-כך.
4 צפייה בגלריה
מימין: יצחק עמית, היורש המיועד של חיות. משמאל: המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן, שעשוי להפוך לנשיא בפועל
(צילום: שלו שלום)
מצדדי השיטה הנהוגה מאז קום המדינה סבורים שהיא מבטיחה המשכיות ויציבות ומונעת כל אפשרות לדריסת רגל של הפוליטיקאים בהליך הבחירה של נשיא העליון. הם מביעים גם חשש ששינוי בשיטה הזו יגרום להריסת מרקם יחסי האנוש בין השופטים – העלולים להתחרות על התפקיד ועקב כך "לנכס" לעצמם פוליטיקאים תומכים. גרוע מכך, קיים חשש שהשופטים ישנו את פסיקותיהם במהלך הכהונה מתוך רצון לשאת חן.
לאורך כל השנים היה חשש בקרב גורמים בבית המשפט העליון שהפוליטיקאים ינסו להשפיע על אחד השופטים ולגרום לו "לשבור" את המסורת ולהסכים להתמנות לתפקיד במקום השופט המיועד על פי שיטת הסניוריטי. עד השבוע זה לא קרה, אם כי גם כעת טוענים בסביבתו של השופט אלרון כי הוא לא משתף פעולה עם שר המשפטים לוין, שידוע בהתנגדותו החריפה לשיטת הסניוריטי.
מקורביו של אלרון דחו את הטענה שגורמים בכירים כלשהם דחפו אותו להציג את מועמדותו – ואומרים כי החליט ביוזמתו להתמודד על התפקיד באופן חסר תקדים. "לא ייתכן שכל מי שמבקש לשנות משהו ייחשב כמי שחותר תחת המערכת", אמרו המקורבים. הם טענו כי כישוריו טובים בהרבה מהמועמד לכהן כנשיא לפי הסניוריטי, יצחק עמית, וכי בשעה שהעליון נתון לביקורת קשה אלרון יכול להיות "הפרזנטור הטוב ביותר" שלו.
4 צפייה בגלריה
השר לוין. גם חלק מקודמיו התנגדו לסניוריטי ודרשו למנות נשיאים על פי כישורים, ולא ותק
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לוין, ראוי להדגיש, אינו שר המשפטים הראשון שמתנגד לסניוריטי. גם שרי משפטים בעבר, בהם יוסי ביילין, חיים רמון, דניאל פרידמן ואיילת שקד, סברו כי בתרבות ובשיטה המערבית המודרנית קידום ומינוי צריכים להיעשות על פי הישגים ("מריט") – וכי לא נכון לבחור למשרה אדם שלא על פי כישוריו, אלא על פי סימונו מראש כנשיא, שנים רבות טרם הגיעו למשרה ובאופן שמזכיר בתי מלוכה.
מתנגדי הסניוריטי סבורים גם שיש למנות נשיא בעל כישורי ניהול הנדרשים מאוד לצורך ניווט מערכת כה רגישה, המספקת לציבור שירות חשוב כל-כך. הם רואים בשיטת הסניוריטי כעקיפה מראש של הוועדה לבחירת שופטים. "עם סימון מראש של הנשיא הבא, שנים רבות מראש, הופכים למעשה את הוועדה לבחירת שופטים הנוכחית לחותמת גומי", אמר גורם משפטי בכיר.
על פי החוק, נשיא בית המשפט העליון נחשב לאחד מסמלי השלטון בישראל, מאחר שהוא עומד בראש הרשות השופטת. החוק מקנה לו שורת סמכויות, למעט חברות בוועדה לבחירת שופטים. בין השאר, מתפקידו של נשיא העליון לקבוע גודל הרכבים בדיונים בבית המשפט העליון, לקבוע את הרכב השופטים בדיונים בעליון או בבג"ץ, לפסול שופט מלדון בתיקים אם קיים לגביו חשש לניגוד עניינים, להעביר שופט לבית משפט אחר, להשעות שופטים אם נפתחה נגדו חקירה ועוד. נשיא העליון גם מופקד על קביעת הרכב ועדות חקירה ממלכתיות – כמו הוועדה שהוקמה לאסון מירון, במסגרתה בחרה נשיאת העליון את הנשיאה בדימוס מרים נאור. אחרי שנאור הלכה לעולמה, בחרה חיות את מחליפתה - השופטת בדימוס דבורה ברלינר.
האזהרה של מרים נאור: "הסניוריטי חשוב לדמוקרטיה"
בריאיון לביטאון לשכת עורכי הדין התייחסה בעבר הנשיאה המנוחה מרים נאור לסוגיה: "זו השיטה הנכונה ואין לשנותה. קחו את המערכת שלנו ותשוו אותה למה שקורה במערכות אחרות, מבלי לנקוב בשמותיהן. תראו כמה אצלנו אין מחנאות, ואין חשבונאות כזו ואחרת, אלא יש שיטה שכולם יודעים איך היא עובדת, ואז יש שקט. הדבר חשוב בעיניי. אם אדם מתמנה לבית המשפט העליון, נקודת המוצא צריכה להיות שהוא יכול, אם מגיע זמנו, גם לכהן כנשיא המוסד. שיטת הסניוריטי מקלה על אנשים, שיש להם שאיפות באופן טבעי, לראות את עצמם במקום הנכון. זו שיטה טובה למינוי למשרת נשיא בית המשפט העליון על אף שזו לא בהכרח שיטה טובה ליתר חלקי המערכת".
4 צפייה בגלריה
הנשיאה המנוחה מרים נאור ומי שירשה אותה, חיות, ב-2017. "הסניוריטי - הסדר חשוב בעצמאות השיפוטית"
(צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
נאור הוסיפה: "העצמאות השיפוטית היא יסוד חשוב והכרחי בדמוקרטיה הישראלית. קיומה מותנה בהסדרים משפטיים המסוגלים לאפשר אותה. הסניוריטי הוא אחד מאותם הסדרים חשובים אלה. הסניוריטי מבטיח כי מרגע ששופט מתמנה לבית המשפט העליון הוא מגיע לפסגת השיפוט העליונה ואינו נדרש להתמודד על תפקידים שיפוטיים. כתוצאה מכך – נמנע הצורך של שופטים לזכות בתמיכתם של חברי הוועדה לבחירת שופטים, ובהם פוליטיקאים, לצורכי קידום. כתוצאה מכך – נמנעת תחרות ומחנאות פנימית בבית המשפט העליון".
"עקרון הסניוריטי שומר, אם כן, על אי תלותו של השופט ועל עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת כולה. אם תבוטל שיטת הסניוריטי, ייפגע גם אמונו של הציבור במערכת המשפט. הרשות השופטת מסוגלת לבצע את תפקידה כראוי רק אם הציבור מאמין כי השופטים פועלים מתוך עצמאות מלאה. אם תבוטל שיטת הסניוריטי עשוי הציבור לחשוש ששופטי בית המשפט העליון מכריעים באופן מסוים על מנת למצוא חן בעיני חברי הוועדה לבחירת שופטים ובעיני פוליטיקאים".
