ג', תושב עוטף עזה, היה בין הראשונים שנפצעו במתקפת חמאס בבוקר שבת 7 באוקטובר. "התעוררנו לקול מטחים, כל השמיים היו צהובים מכמות לא נורמלית של רקטות", הוא נזכר אמש (ראשון) ממיטתו בבית החולים שיבא שבתל השומר, שם הוא מאושפז לאחר שספג לא פחות מארבעה קליעים.
באותו רגע ידע ג', איש כוחות הביטחון, שעליו להגיע לבסיס. הוא נכנס למכונית שלו והחל לנסוע לכיוון קיבוץ מפלסים. לפתע טנדר הגיח ממערב, ומחבלים עם רובי קלצ'ניקוב ריססו את המכונית. "בהתחלה חשבתי שאולי אלה כוחות ימ"מ, אבל הספקתי להסתכל להם בעיניים ולראות את הרוע לפני שהם ירו", תיאר ג'.
ברגע אחד, לדבריו, הבין שהמדינה נכבשה. "חששתי ליפול בשבי אז הורדתי את הראש ונסעתי", הוא סיפר. תחילה הבחין בפגיעה ביד שמאל ובשעון המנופץ, אחר כך הרגיש את כאבי חדירת הקליעים בשתי רגליו ובעורפו. "נסעתי באמבטיית דם של עצמי, הבנתי שאני חייב להגיע לבית חולים ברזילי, נסעתי על 180 קמ"ש והתקשרתי הביתה לדווח".
באותם רגעים אשתו ישבה בביתם ועקבה אחר הדרך שעשה עם פנצ'רים בשלושה צמיגים. נשמתה נעתקה בכל פעם שהאט, היא הבינה שהוא חש שאולי לא יהיה לו כוח להגיע לבית החולים. גם שוטר שרדף אחריו מבלי לדעת עדיין מה קורה לא עצר אותו, רק במרכז אשקלון הוא חבר לאמבולנס. "התקשרתי בדרך למשטרה כי ראיתי רוכבי אופניים נוסעים לכיוון בארי, ניסיתי להזהיר", הוא נזכר, "אבל הם התעקשו שאלו רק טילים ולא מחבלים".
קילומטר מבית החולים ברזילי חבר אליו האמבולנס והוא חולץ מהרכב. הוא היה ראשון הפצועים שהגיעו לבית החולים ועובדיו טרם ידעו כמה היום הזה יהיה שונה וכואב. "כשראיתי קסדה על הראש על הפרמדיקית הבנתי שמבינים. התנפלו עליי בבית החולים ותוך כמה דקות התחיל הכאוס. אמרו לי שיש לי שעתיים להגיע לבית החולים בתל השומר".
המשפחה ניסתה להשיג אמבולנס פרטי כדי להעביר אותו לשיבא, אך לבסוף הוכנס ג' לרכב פרטי והגיע לתל השומר רק כעבור כמה שעות. "כשנכנסו לפה היו עשרה רופאים עלינו", הוא סיפר."היה שקט, נכנסנו לחדר ניתוח לשלוש שעות וחצי". היום הוא צפוי לעבור ניתוח נוסף.
בשיבא מאושפז גם חנוך גוטובסקי, חייל ממושב משגב דב שבשפלה. הוא נפגע מקליע בכתפו ויש חשש לנמק שנוצר בגלל חוסם עורקים שהיה עליו כמה שעות בשטח. בבוקר הפלישה של חמאס הוא שירת במוצב סופה והוקפץ כשהחלה המתקפה.
שירת "הללויה" ותפילות בבית החולים שיבא למען הפצועים
(צילום: רועי רובינשטיין)
"היינו בכוננות שחר וחטפנו מרגמות, היה גשם של טילים, נכנסנו לכלי (האמר - ר"ר) וחיכינו לפקודות", שחזר גוטובסקי. "הרעיון היה לנסוע לחולית עם הכלים ואיך שיצאנו מהמוצב חטפנו אר.פי.ג'י, ניהלנו קרב מול המחבלים, חבר אחד נפגע ומשכתי אותו פנימה לכלי. המשכתי לירות וראיתי מחבל מכוון אר.פי.ג'י, יריתי והרגתי אותו. התחבאנו מחוץ לכלי וירינו ואז הם באו גם מאחורינו. היינו עשרה, שבעה נפצעו אבל כולם יצאו משם בחיים".
אחרי חמש שעות של לחימה, גוטובסקי נפצע. "הייתי מאחורי חבר שחטף, ראיתי את העיניים שלו מתמלאות בדם, הבנתי שהוא חטף כדור בראש, הנחתי אותו על הרצפה, הוצאתי רק את היד ופגעו בי בכתף. שמתי לעצמי חוסם עורקים לבד. חזרתי להילחם ואיפה שיכולתי עזרתי. גם להיות בשקט עם הכאב לפעמים עוזר".
מאז יום הקרב הוא בשיבא, מחלים עם בני משפחתו לצידו. אתמול חגג יום הולדת 22 ומתנדבים ממקהלת בית הכנסת הגדול בירושלים שהגיעו לשמח פצועים שרו לכבודו. "זה מחמם את הלב לראות אנשים באים ותורמים, ממש מרים את מצב הרוח".
