תיעוד: כוחות צה"ל נכנסים למחנה ג'נין, הלילה
ספק אם מבצע גדול בג'נין כמו זה שיצאו אליו צה"ל ושב"כ הלילה ייתן מענה של ממש לצרה המתפתחת בגזרות הצפוניות של הגדה המערבית, אולי מענה זמני בלבד. טיהור תא שטח ממחבלים יכול להחזיק כמה שבועות או חודשים במקרה הטוב, אך ללא גוף של ממש כמו הרשות הפלסטינית שיקבל אחריות על הגזרה, הרי שישראל תמצא עצמה בחלוף כמה שבועות במבצע צבאי נרחב נוסף בעיר.
זו בעצם הבעיה המרכזית, שבכל יום שחולף רק הולכת וצוברת תאוצה: הרשות הפלסטינית אינה מתפקדת במישור הביטחוני באזורים הללו, היא אינה יכולה לקבל אחריות ובשלב זה גם אינה רוצה. אך ההשלכות של המציאות הזו יוצרות בעיה לא פחות גדולה: לתוך הוואקום נכנסת איראן ושלוחותיה ושליחיה.
זה כבר אינו דפוס הפעולה האיראני שהכרנו במשך שנים רבות, שמסתפק במימון של ארגוני טרור או פעילים. איראן מימנה ארגוני טרור פלסטיניים פחות או יותר מרגע שהוקם הג'יהאד האסלאמי ולאחר מכן חמאס. טהרן ידעה לרפד את הארגונים הללו בלא מעט מזומנים, ולפעמים גם לאמן פעילי טרור כדי לחזק את הפעילות שלהם נגד ישראל.
אלא שמשהו השתנה בחודשים האחרונים. טהרן קיבלה החלטה ברורה להגביר את הלחץ על ישראל, כתגובה אולי לשורה של פעולות ישראליות בשטח איראן ולפעילות הישראלית בסוריה. המסקנה של האיראנים היא שרק מיקוד מאמץ בפיגועים נגד ישראלים בגדה המערבית ובתוך ישראל יכולים לייצר השפעה. כלומר פיגוע בחו"ל אולי ייצר כמה כותרות אך לא יפריע לישראלים בהשוואה לעוד ועוד פיגועים "קרוב לבית". מכאן בעצם ההחלטה של איראן לצאת לאופנסיבה.
תיעוד הפיצוץ במפעל בעיר איספהאן בינואר
תיעוד תקיפה בסוריה בחודש מאי
כבר כמה חודשים רואים בשטח מאמץ איראני משמעותי להוציא לפועל פיגועים בשטח הגדה או ישראל על מנת לערער את היציבות הביטחונית. אין גוף אחד או מפקד אחד שאחראי למאמץ הזה. אם בעבר היינו עדים למעורבות של כוח קודס בזירה הפלסטינית, הרי שהיום מדובר בהרבה מאוד חוליות איראניות, השייכות לגופים שונים שאינם מתואמים ביניהם, ולעיתים מתחרים זה בזה. הם מעבירים כסף, אך מעבר לכך גם אמצעי לחימה לשטח. אם אלה כלי נשק תקניים, רובים ואקדחים ואם חומרי נפץ, מידע וטכנולוגיה.
שיטות ההברחה מוכרות וידועות. לרוב אלה מבריחים על הגבול בין ישראל ללבנון. אזורים כמו רג'ר או ערב אל-עראמשה על הגבול, שהיו ועדיין אזורים מועדים לפורענות מבחינת הברחות. זה יכול להתבצע באמצעות מבריח סמים שיסתיר לבנת חבלה בתוך משלוח סמים, או במבצעים גדולים יותר ואז מבריחי נשק מנוסים יהיו מעורבים בכך.
4 צפייה בגלריה
בישראל חוששים שינסו להבריח אמל"ח באמצעות רחפנים. רחפן שחצה מלבנון והופל בשטח ישראל, ארכיון
(צילום: דובר צה"ל )
זירה אחרת של הברחות, היא הגבול בין סוריה לישראל, אלא ששם ההברחות מסובכות יותר. ראשית, צבא סוריה לא ממהר לסייע להברחות הללו כי הוא יודע שיהיה לכך מחיר. שנית, שטח הגבול חשוף יותר ואין אזרחים שמתקרבים לגבול, בשונה מהגבול עם לבנון.
דרך אחרת לבצע הברחות, כפי שקרה לאחרונה, היא דרך הגבול עם ירדן ובעיקר אזור משולש הגבולות בין ירדן, סוריה וישראל. כלומר אם מפעיל איראני מנסה להעביר כלי נשק או אמל"ח מסוג כלשהו דרך לבנון ונכשל בכך, הוא יכול לנסות דרך סוריה. ואם גם כאן ההברחה נתקלת בקשיים, הוא ינסה כנראה דרך ירדן.
אחד החששות שבישראל מנסים להיערך אליו כעת, הוא שהמבריחים, ובעיקר שליחי איראן, ינסו להכניס אמצעי לחימה לישראל באמצעות רחפנים. מדובר בכלי פשוט יחסית, זול, שיכול לשאת משקלים מוגבלים אמנם, אך מספיקים כדי לייצר נזק.
תיעוד: רגעי התפיסה של הנהג שהסיע את המחבל לצומת מגידו
המקרה של הפיגוע במגידו היה שונה. מדובר היה בפעולה שנעשתה בידיעה מלאה של צמרת חיזבאללה. למעשה על פי ההערכה הקיימת, מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, הוא שאישר את הפעולה. הפיגוע במגידו היה לכאורה שינוי בכללי המשחק אך לאו דוקא מצידו של נסראללה. הוא, שרואה עצמו כמי שמבין טוב כל כך בישראל, לא באמת רוצה במלחמה כוללת מולה.
הנחת העבודה שלו הייתה שפיגוע שכזה לא יוביל בהכרח למלחמה כוללת וכנראה אפילו לא להסלמה מוגבלת. וגם אם יגיעו הצדדים להסלמה, ניתן יהיה לסיימה תוך כמה ימים בגלל הטילים המדויקים שיש ברשותו שיכולים לפגוע במדויק במטרות ישראליות בעורף.
אם כן נשאלת השאלה, מדוע נסראללה שאינו רוצה במלחמה היה צריך בכלל את הפיגוע הזה? והתשובה היא שנסראללה כנראה נכנע ללחץ של איראן וחמינאי "להיכנס תחת האלונקה". כלומר, לסייע למאמץ האיראני הכללי לפגוע במטרות בתוך ישראל או בגדה. התקווה של נסראללה הייתה שמאחר ומדובר במחבל פלסטיני שנשלח לפיגוע במגידו, ישנה סבירות גבוהה שהמודיעין הישראלי לא יצליח לגלות מי עומד מאחורי הפיגוע.
בחיזבאללה קיוו שהמחבל יצליח לחזור באופניים חשמליים לגבול עם לבנון ומשם לחצות שוב בחזרה. אך ייתכן שפה ההימור של נסראללה היה גדול מדי: הפיגוע נכשל, המחבל נתפס וטביעות האצבע של הארגון התגלו. ועדיין החדשות המעודדות יחסית, הן שלמרות הטון המתלהם יותר של חיזבאללה נגד ישראל והתמרונים הצבאיים של כוח רדואן סמוך לגבול, הארגון אינו רוצה במלחמה כוללת.
אפילו סיפור האוהלים שהקים חיזבאללה בשטח ישראל, מתברר כמו כישלון מבצעי של הארגון. כלומר אין מדובר בפעולה מתוכננת של הארגון השיעי שנעשתה בברכת הדרך של נסראללה או מי מאנשיו, אלא טעות שכעת שני הצדדים מנסים להבין כיצד ניתן לפתור אותה ללא עימות צבאי.
כך הסביבה הפלסטינית הסמוכה אלינו כל כך, הופכת למגרש המשחקים המועדף על איראן. כל עוד אין רשות פלסטינית מתפקדת שתוכל לשלוט בתאי שטח כמו ג'נין או שכם, וכל עוד ישראל אינה רוצה לשוב ולכבוש את תאי השטח הללו ולהתיישב שם באורח קבע, הרי שספק אם נראה באופק פתרון ביטחוני לצרה הזו.
