סגן-אלוף ר', מפקד טייסת 103, היה בבוקר 7 באוקטובר בבית החולים איכילוב בתל אביב, אחרי לידת בנו הרביעי. כשהסגן שלו התקשר ב-6:30 ובישר לו על מטח רקטות ואזעקות, ר' הבין מיד שלא מדובר באירוע שגרתי. "ישר הבנתי שזה לא עוד צבע אדום בעוטף, אמרתי לאשתי 'מאמי, אני קופץ לטייסת וחוזר', וזהו, משם יש לי את צמיד הלידה שנשאר כאן על השולחן במשרד שלי", סיפר מפקד הטייסת ל-ynet.
טייסת תובלה בנבטים
(צילום: חגי דקל)
מאז אותה שבת, סא"ל ר' ראה את בנו התינוק שלוש פעמים בלבד. "הבנו שיש פה אירוע שבעיקר מצריך הרבה כוחות שצריכים להגיע לאזור רצועת עזה, וכבר באותו היום בשעות הצהריים המוקדמות אנחנו מתחילים להטיס כוחות", סיפר טייסת התובלה שידועה במטוסי ההרקולס ("שמשון") שלה. "אלו היו המשימות הראשונות של הטייסת, להתחיל להטיס כוחות מהצפון לכיוון העוטף, בהמשך סיוע לחיל האוויר להזיז חימושים ממקום למקום, הטסה של ציוד, אפודים קרמיים, וסטים ועוד חימוש שהיה חסר לכוחות היבשה".
מפקד הטייסת סיפר כי אנשיו יצאו גם לחו"ל כדי להביא לארץ כוחות מילואים. "הוצאנו מטוסים ראשונים לאתונה, לאחר מכן גם לרומא, בשביל להביא אנשים עם צווי 8 הביתה. המסה הייתה לוחמים שהיו צריכים להגיע לשדה הקרב". לדברי ר', שינוע הציוד ללוחמים הפך למשימה מרכזית של היחידה: "טיסות של אנשים הפכו מהר מאוד לטיסות הובלה של ציוד. הטייסת הייתה בלא מעט מדינות על-מנת להביא חימושים, אפודים קרמיים וכל מה שהיה צריך כדי לתמוך בתמרון".
מאז כניסת הכוחות הקרקעיים לתוך רצועת עזה, טייסת 103 אחראית על אחת הפעולות החשובות במערך הלחימה: הטלת הכרוזים לתושבי עזה. על הפעולה אחראי בין היתר סרן ה', מפקד גף פקחי העמסה שנמצא תדיר בשמי הרצועה ודואג שהכרוזים יגיעו למקום הנכון.
לדבריו, "בכל בוקר אנחנו זורקים מטעני כרוזים, שהמטרה שלהם היא גם להשפיע על העזתים שימסרו מידע על החטופים והנעדרים, לעדכן על מסדרונות הומניטריים ולהשפיע על לוחמי חמאס להיכנע ולא לירות על החיילים שלנו. זו משימה שמבצעים אותה בגובה יחסית גבוה עם מסכות חמצן וציוד חמצן ייחודי כדי להימנע מאיזשהו מגע עם איומים שונים מהזירה".
מפקד הטייסת ר' הוסיף: "ההישג שהכרוזים האלה מביאים הם משמעותיים מאוד. הדבר הראשון שהיה מאוד משמעותי למלחמה זה הנעת האוכלוסייה דרומה דרך הצירים שצה"ל פתח, וההישג השני הוא ניסיון להשיג מכל תושב שם כל פיסת מידע שיכולה לסייע בהחזרת החטופים. לכן הדבר הזה הפך מטיסה אחת או שתיים שעשינו למשהו ממש שגרתי, כמעט פעם ביום".
מפקד הטייסת סיפר על בקשה יוצאת דופן של תושבים מקיבוץ ניר עוז שעשרות מחבריו נרצחו בטבח במתקפת הפתע. "שבועיים אחרי תחילת המלחמה, התקבלה בקשה להטיס חברים מהקיבוץ שפונו לאילת לרמת דוד לצורך השתתפות בטקסי אשכבה בצפון. אתה נוחת בשדה התעופה רמון, מכבה את המנועים, מגיע אוטובוס של חברי הקיבוץ, מתרגשים מעצם הטיסה. הם עלו אחד-אחד לקוקפיט להגיד תודה, חיזקו אותנו ואנחנו חיזקנו אותם. מבחינתו זו הייתה זכות להשתתף במשימה מאוד ערכית באמצע המלחמה".
בטייסת גם מספרים על כמה שמחות שנדחו למועד לא ידוע. במקרה של רס"ר נגוסה ממחלקת אוויוניקה, שהיה אמור להינשא עם בת זוגו בשבוע הראשון של המלחמה, האירוע עבר לבסיס. "לא יכולנו לקיים את האירוע כמו שתכננו, אז עשינו את החתונה פה בבסיס", סיפר נגוסה. "היה אירוע מאוד מרגש עם כל אנשי הטייסת, עם כל החברים. רב חיל האוויר בא וקידש אותנו והייתה סגירת מעגל מכיוון שהכרתי את אשתי היקרה כאן בבסיס לפני 10 שנים".
"אנחנו מסתכלים קדימה"
למרות השמחה, רס"ר נגוסה מספר גם על תחושות קשות לנוכח איבוד קרוב משפחה בקרבות בכיסופים. יחד עם זאת, הוא שואב כוח להמשיך בלחימה. "באנו לפה עם הרבה מוטיבציה. אין פה תחושה של נקם אלא תחושה של 'אנחנו נעשה הכול מעבר כדי שהמטוסים האלה ייצאו ויעשו את העבודה שלהם'. אנחנו מסתכלים קדימה, אני פנטנזיונר, אני בטוח שכולם יחזרו ותהיה פה מסיבה גדולה. ככה אני מדמיין".
גם סרן ה' איבד כמה חברים שנפלו בלחימה בעוטף וגם בקרבות ברצועת עזה. עם זאת, הוא מספר שלמרות הכול המורה גבוה: "זה מטלטל, בסוף הם מסרו את נפשם בשביל שאנחנו נוכל להמשיך. אי אפשר לעצור ולהגיד 'החברים נהרגו ולכן אני לא יכול להמשיך עוד'. זה בעיקר נותן כוח, המורל בשמיים. בסוף גם כיף לטוס וגם תחושת השליחות גורמת לנו להמשיך להגיע, אנשי המילואים הכי מגויסים אי פעם. הם מבקשים לטוס גם כשאין טיסות".
משרתי טייסת 103, שבסיסה בנבטים בדרום, רואים לנגד עיניהם מטרה מאוד ברורה - לשמור על ביטחון אזרחי ישראל ובעיקר להחזיר את הביטחון לתושבי העוטף. "אני חושב שלכל צה"ל יש רצון מאוד גדול להגיע למצב שבו אנחנו יכולים להגיד לתושבי העוטף שהם יכולים לחזור לגור שם בשלום ובצורה בטוחה", אמר המפקד סא"ל ר'. "כמפקדים, ביקרנו בבארי והמסר המאוד חזק שיוצאים איתו זה התפקיד שלנו היום - תת לתושבי העוטף שנמצאים כעת בים המלח ובאילת את התחושה שהם יכולים לחזור לשם".
