"יחידת הרפאים" שאיבדה ארבעה לוחמים ב"שבת השחורה": רעש מטוסי הקרב שהמריאו מבסיס חיל האוויר במרכז הארץ לתקיפות ברצועת עזה השבוע, היה כמעט הדבר היחיד שהפר את הדממה שנחה על מפקדת היחידה הרב-ממדית של צה"ל. באותה שבת ארורה, נפלו ארבעה מלוחמיה: מפקדה אל"מ רועי לוי, סג"מ יונתן גוטין, סמל איתי נחמיאס וסרן יותם בן בסט.
"האיש הנכון במקום הנכון": הלוחמים מהצוות של יותם בן בסט מספרים עליו ועל "שבת השחורה"
(צילום: גיל יוחנן)
השבת של 7 באוטקטובר, שבה פתח חמאס במתקפת הפתע, הייתה גם הכוננות האחרונה של בן בסט, תושב בת חפר, כמפקד פלגת הכשרות ביחידה - רק שישה ימים לפני שחרורו. "יותם היה פראייר אמיתי, במובן הטוב של המילה. כזה שלמרות שהוא מפקד - יעשה הכול עם חייליו", מספר רס"ל י', שהכיר את בן בסט עוד מימי הטירונות שלהם ביחידת דובדבן. השניים הגיעו ליחידה הרב-ממדית, שהוקמה ב-2019, במטרה לתעל את הכוחות של כמה יחידות חי"ר וסייבר, בכדי לפתח יכולות לחימה חדשות בצה"ל.
"הוא היה ככה מהיום הראשון של הטירונות, בחור קטן, לא גבוה, לא גדול, לא חזק, אבל הייתה לו נשמה ענקית. תמיד אמרנו שבצוות שלנו אין מפקד עם ארונות ודרגות, היה את יותם שהיה חבר. פראייר שמתנדב להכול. היו לילות במסלול שהיינו חוזרים אחרי לילה קשה וצריכים לעלות למשמר, כל אחד עשרים דקות. הוא היה אומר 'לכו לישון, הכול טוב, אני לא עייף', ושמר במקומנו. הוא העדיף שנישן טוב ושהוא יסבול בשקט. לכן, בשבת השחורה כשהוא התנדב ראשון לקפוץ למשימה - זה לא הפתיע, כי הוא עשה כך תמיד - רק שהפעם זה עלה לו בחייו", מספר י'.
5 צפייה בגלריה
"הוא תמיד התנדב לקפוץ ראשון, הפעם זה עלה לו בחייו". הלוחמים בצוות של יותם. מימין: סמל ג', סגן ע' וסמל ד'
(צילום: גיל יוחנן)
"יחידת הרפאים"
היחידה הרב-ממדית של צה"ל הוקמה לפני ארבע שנים, ומהווה יחידת מודל לשינויים העתידיים ביחידות התמרון של הצבא. למעשה, מדובר ביחידה המזקקת לתוכה את מכלול היכולות הצה"ליות של לוחמי החי"ר האיכותיים, אנשי התקשוב, המודיעין, ואת יכולות חיל האוויר, במטרה לפתח את שדה הקרב - בנוסף להיותה יחידה מתמרנת רב-זרועית.
מי שהביא את בן בסט ליחידה הוא סגן מפקד היחידה, רב-סרן א', שהכיר אותו שלוש שנים קודם לכן כשזה היה לוחם בדובדבן. "מהרגע הראשון הבנו שהוא מזן אחר, שהוא צריך לצאת לקצונה בכדי לפקד על צוות, וזה מה שהיה. למעשה, הוא הקצין הראשון שצמח מהיחידה". במשך שנה וחצי בן בסט מילא ביחידה כמה תפקידים, האחרון שבהם מפקד פלגת הכשרות. "יותם היה האיש הנכון במקום הנכון, תמיד, ולכן שכנעתי אותו בזמנו לדחות את השחרור ולעשות עוד סבב".
"ב-7 באוקטובר כל היחידה הוקפצה עם התחלת המלחמה, ויותם שסגר פה שבת עם שני צוותי הכשרה היה בבסיס. כשהגעתי בסביבות שבע בבוקר שמחתי מאוד לראות אותו, את האיש הנכון בזמן הנכון. נתתי לו פקודה לארגן חפ"ק ולעלות עם צוות ושתי 'סוואנות' לקיבוץ רעים. הצוותים שלנו היו בין הראשונים להגיע ונלחמו שם ברעים, עלומים, אורים ובארי. כבר ביום השני תקפנו ברצועה, אבל הוא לצערי כבר לא היה איתנו".
התופת והאובדן שספגה היחידה מפרוץ המלחמה ניכרים על סגן המפקד שלה. לוחם מעוטר שמכיר היטב את שדה הקרב, אך מתקשה לדבר על חבריו שאינם עוד לצידו. כמי שהיה בצוות המקים של היחידה, נשבע שלא יבקר עד סוף הלחימה בשום לוויה או שבעה של חבריו. אך כששוחח עם אביו של בן בסט, אמר לו משפט שנצרב בתודעה גם כשהוא חוזר עליו מולנו. "הרגשתי שבבסיס אני אבא שלו, יש לי שלוש בנות משל עצמי, אבל כאן היה לי עוד בן: יותם, בני מהצבא".
הוא מספר על האובדן: "כמות האנשים שאיבדנו כיחידה עד כה גדולה, אני הכרתי את כולם והוצאתי אותם להילחם, אבל אנחנו עדיין בתוך המלחמה, מפוקסים רק בה. אחריה יהיה לנו זמן להתעסק בכאב".
בדומה לחבריו, סרן א' מגדיר את בן בסט כ"אבן יסוד ביחידה, החל מהיותו לוחם ועד לקצין שהוא הפך להיות. הלחימה זרמה לו בדם, הוא היה האיש הנכון בכל משימה, הפתרון לכל דבר. לא היה מישהו שסמכתי עליו יותר ממנו, הייתי רק צריך להסתכל לו בעיניים כדי שיבין. הוא גם היה מפקד מסוג אחר, הצניעות והענווה שלו היו הכוח הכי גדול שראיתי. בשונה מהרבה מפקדים שהם מאוד קרביים, יותם היה שקט, והשקט שלו הפך לכריזמה".
"הוא הבין שיש לו כוח אדם - והחליט שיורדים לעוטף"
אנשי הצוות שהיו עם בן בסט בקרב האחרון מספרים על חבר קרוב שידע להנהיג, כזה שרוח הקרב שלו באותו יום עזרה להם להילחם גם אחרי שהוא נהרג, בדרכו ולזכרו.
"בזמן האזעקות באותו הבוקר הוא ניהל את כל העניינים בבסיס", נזכר סגן ע', קצין בצוותו של בן בסט. "רץ ללא פחד בין המיגוניות, דאג לכולם, ואז הוא החליט לבד שאנחנו יורדים לעוטף. זו הייתה חתירה נטו שלו למגע, הוא הבין שיש לו פה כוח אדם ושהוא יוצא לשם".
לקרבה שלו לחייליו ולאמונה שלהם בו היה תפקיד מרכזי בירידה המהירה שלהם לשטח. איש מהם לא מספר שפחד, הם סמכו עליו ועל שיקוליו. כשהגיעו ליישוב רעים פרקו מהרכב. "יותם חבר מהר מאוד לכוח כיתת הכוננות שם, הבין את הסיטואציה והוביל את הלחימה. כל הזמן משך אותנו קדימה והתחלנו לשחרר בתים".
סגן ע' נפצע במהלך אחד הקרבות הראשונים בקיבוץ, ולכן בן בסט המשיך להילחם עם צוות קטן יותר. סמל ג' שהיה בצוות מספר על ההיתקלות הקטלנית שהובילה למותו של מפקדו האהוב: "עברנו בבתים ורצינו לעשות איגוף משמאל. התחלנו בדילוגים אבל ירו בנו, פגענו במחבלים אבל היה קרב. היה לנו פצוע ויותם נתן חיפוי כדי שנוכל לטפל בו. לפתע הוא נורה בחזה, מעל האפוד הקרמי, הוא אמר שאחד יבוא אליו ונפל. הוא איבד המון דם, פינינו אותו לבית החולים וחזרנו להילחם, ורק בערב גילינו שהוא נהרג".
סמל ד', שראה את מפקדו נפצע קשה, הבין מהר מה עליו לעשות כדי לנצח בקרב: "באותו רגע לקחתי מיותם דוגמה, גם בסיטואציות כאלו הוא חתר למגע ב-100%, אז לקחתי את היוזמה וההנהגה שלו, וניצחנו בקרב על רעים".
"ילד בהזמנה שתמיד דאג לכל המשפחה"
לא רק ביחידה מתקשים להיפרד מיותם. בביתו בבת חפר יושבים אביו בני, אמו תמי ושני אחיו הצעירים רום ונועם ומבכים את לכתו. "הוא היה ילד בהזמנה" אומר האב, "מוכשר, מוצלח בלימודים, אלוף טניס שכבר בגיל 17 החל לאמן ילדים".
לדבריו, יותם תמיד ידע מה הוא רוצה מעצמו, כולל גיוס ליחידת דובדבן שעליה החל לקרוא בגיל 16: "הוא היה אמור לקבל דרגת סרן למחרת נפילתו, לטוס לארה"ב לפרויקט אחרון עם הצבא ואז להשתחרר. כמה תוכניות היו לו לאחרי הצבא: רצינו לנסוע ביחד לראות כדורגל, אחר כך הוא היה אמור לצאת לטיול הגדול ולאחריו פסיכומטרי ולימודים, אבל כל זה נעצר".
האב נאנח כשהוא מקריא את שורת הסטטוס מהוואטסאפ של יותם: "work hard in silence, let your work make the noise" (תעבוד קשה בדממה, ותן לעבודה שלך להרעיש). לדבריו, "זו השורה שאולי מגדירה אותו הכי טוב. בן שדואג תמיד לכל המשפחה. ביום שישי בארוחת החג הוא הפתיע אותנו, הגיע לשעה על מדים. ישבנו ודיברנו ואז הוא חיבק אותנו אחד-אחד, כאילו הוא נפרד, ואנחנו שידענו שאוטוטו הוא טס לארה"ב. אמרנו לו 'שמור על עצמך לפני הנסיעה'".
הוא ממשיך: "בבוקר הוא התקשר ואמר לנו להדליק טלוויזיה, סיפר שיורים טילים, וכשחששנו שאולי יוקפץ, צחק ואמר 'לאן יקפיצו אותי? אני בהכשרות'. בכל זאת התקשרנו מאוחר יותר, כמעט ב-11:00 בבוקר, והוא ענה, אמר שהכול בסדר אבל הוא לא יכול לדבר. היום אני מבין שהוא כבר היה באמצע לחימה. אחר כך הוא לא היה בוואטסאפ והבנו, היינו בהמתנה עד הערב, אז קיבלנו את הבשורה הקשה".
