כ-300 אלף ישראלים גויסו למילואים בעקבות מלחמת חרבות ברזל, ואף על פי שכבר עברו כחודשיים מאז תחילת הלחימה שגבתה גם את חייהם של אזרחים וחיילים רבים, המורל נשאר גבוה בקרב אנשי המילואים שנחושים להילחם עד להכרעת חמאס.
במחקר ראשוני שערך אלוף-משנה (במיל') איציק רונן, שהתבסס על שאלון בו השתתפו 742 אנשי מילואים שגויסו למערכת חרבות ברזל בכלל הזירות, עולה בין היתר כי ניתן להישען על מערך המילואים לזמן רב במלחמה הזו, בעיקר הודות לבהירות המטרות והזדהות עימן, לרבות היכולת להשיגן.
במבוא למחקר כותב רונן כי מלחמת חרבות ברזל שונה מהותית משאר המערכות שחווינו בעשורים האחרונים. "זוהי מלחמה שפרצה בעקבות אירוע חמור של כשל בהגנה על יישובי הדרום, אשר הוביל להרג עצום בקרב תושבי עוטף עזה וכל מי ששהה במרחב במהלך 7 באוקטובר. מלחמה זו מתאפיינת בריבוי זירות. זירת הכרעה בדרום מול חמאס, ומגננה בצפון מול חיזבאללה, בשילוב המשך הלחימה ביהודה ושומרון וירי ספורדי של אמצעים רקטיים ואחרים מזירות נוספות, תימן וסוריה. בנוסף, היקף גיוס המילואים למלחמה זו בסדרי גודל דומים לא התרחש בעשורים האחרונים, שעה שהממשלה הכריזה על גיוס של מעל 300 אלף משרתי מילואים אשר שותפים ללחימה ואף מובילים אותה בכלל הזירות".
תיעוד מפעילות כוחות צה"ל ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
את המחקר החליט רונן לבצע בעקבות המאפיינים שיש לו משאר מלחמות ישראל וההישענות של המלחמה בהיקף מילואים נרחב: "השילוב בין היקף המגויסים, ריבוי הזירות, הכשל המבצעי בפתיחת המערכה, אורך המערכה ואינטנסיביות הלחימה מהווים אתגר משמעותי בכל הקשור למערך המילואים, אשר בעבר התאפיין ברגישות בהיבטים של התארכות המערכה, איכות ציוד הלחימה וההישגים בשדה הקרב".
לדבריו, "היקף גיוס המילואים והשותפות המלאה בלחימה מצביעים על כך שצה"ל תלוי באופן מוחלט בנחישות אנשי המילואים והמוכנות שלהם להמשיך את הלחימה לעוד תקופה משמעותית, הן במלחמה עצמה, והן באחזקת קווי הביטחון השוטף שככל הנראה תידרש בסופה. לסוגייה זו יש גם השלכות כלכליות, המשפיעות גם הן על הנכונות להמשיך ולשרת במילואים".
רונן מבהיר כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שניתן להישען על מערך המילואים לזמן ממושך. "ממצאים אלו משמעותיים מאוד בנקודת זמן שבה המלחמה מתארכת הרבה מעבר למלחמות העבר. אנשי המילואים מקבלים זאת בהבנה, ונכונים להיות חלק במאמץ ההכרעה. לתחושתם, מאמץ זה נושא פרי והוא בר השגה בסבירות גבוהה".
עוד עולה מהמחקר כי רמת האמון של אנשי המילואים ביכולת להשיג את מטרות המלחמה היא גבוהה, בדגש על זירת הדרום. בין היתר הודות ל"רמת מורל גבוהה ביחידות עצמן, ובנכונות להמשיך ולשרת במילואים לאורך זמן רב במלחמה הנוכחית על מנת להשיג יעדים אלו".
רונן טוען כי הממצאים נובעים עקב שלושה היבטים מרכזיים: בהירות מטרות המלחמה, הזדהות עם מטרות המלחמה, ותחושה של הישגים מבצעיים המצטברים לכדי תוצאה מוחלטת בסופה.
באופן עקבי ובהתאם למחקרים קודמים, העמדה הפוליטית של המגויסים טרם המלחמה משפיעה באופן רוחבי על פרמטרים רבים, אך ככל הקשור לראייה כוללת של אנשי המילואים, כך על פי משתתפי מחקר זה, הנכונות להמשיך ולשרת נותרת גבוהה. "בכל הקשור לדילמות 'הכפולות' של המשרתים, קרי, היחידה מול המשפחה או ההיבט התעסוקתי/כלכלי - ניכר כי הן משפיעות פחות. ההיבט המשפחתי כמעט ואינו משפיע, אך השפעתו של ההיבט הכלכלי ניכרת, ושביעות רצון בינונית מהסיוע הכלכלי עולה אצל רובם של המשרתים".
בנוסף נראה כי רמת ההזדהות עם יכולת הכרעת החמאס והצורך בהשבת החטופים זוכים לשיח עצום בקרב אנשי המילואים, בעיקר הודות לערכיות המשימות והיתכנות הביצוע שלהן.
נדב (26) מגוש עציון, שגויס למילואים ונמצא בגבול עזה, מסכים עם ממצאי המחקר וטוען שהמוטיבציה שלו ושל חבריו למילואים גבוהה באופן יוצא דופן. "בחיים לא הייתה לי רמה כזו של מוטיבציה", הוא אומר. "אני בגדוד חילוץ ואנחנו עושים כל שנה חודש מילואים ועכשיו ההיענות הייתה ממש גבוהה - כולם רוצים לעשות עד הסוף ולא להוריד רגל מהגז".
לדבריו, הסיבה למוטיבציה החריגה נעוצה בטבח הקשה של חמאס ב-7 באוקטובר: "זה בגלל מה שהמדינה חטפה וכולם רוצים להחזיר עין תחת עין ושן תחת שן. זה הגיע למצב שכולם מאוחדים ואין פה שיח פוליטי, וכולם רוצים להשמיד את חמאס ולנצח במערכה. אנחנו נלחמים פה כל הלילה בשטח ושומעים מה שקורה בפנים ואנחנו מאמינים שנצליח לנצח, אין סיבה שלא, כי כולם חזקים עכשיו. הצבא חזק. כל החבר'ה שיוצאים החוצה עם חיוך ומורל גבוה. אפילו הפצועים ממש רוצים לחזור חזרה פנימה לעזה, ולהילחם".
בימי שגרה, נדב הוא סטודנט, ולטענתו למצב הכלכלי אין שיקול על המשך הלחימה: "בסופו של יום בתור סטודנט אני לא עשיר, אז אדרבא, במילואים אין הרבה הוצאות ועליי זה לא משפיע. אבל יש פה אנשים שנמצאים במצב לא טוב כלכלית והם אומרים שלא אכפת להם כרגע, והם פה להילחם עד הסוף. יש פה גם אנשים נשואים עם ילדים, וקשה להם שהם לא רואים את המשפחה, אבל המשפחות תומכות. מבינים שאנחנו במלחמה".
עשהאל, חייל מילואים המשרת בגזרה הצפונית, גויס ב-7 באוקטובר בצו 8, ומאז הוא משרת ללא הפסקה. "קיבלתי הודעה מהמ"פ שאנחנו מוקפצים לגזרה הצפונית. חזרתי עם אשתי מבית הכנסת לכיוון הבית, לבשתי מדים, ארגנתי תיק ויצאתי לדרך. עזבתי אישה, ילדה, עבודה, לימודים אקדמיים - וברור לי שיש לעם ישראל ולצה"ל הזדמנות חד פעמית למחוק ולחסל את הרוע מדרום ומצפון. אני עם מוטיבציה גבוהה להישאר פה עד שנסיים את המשימה. אשתי נותנת לי כוחות ומאמינה בי. אתה מסתכל ימינה שמאלה ומבין שעם ישראל עזב את כל העיסוקים שלו בשביל להיות מרוכז בלחימה/ גאווה להיות חלק מהתקופה הזאת, גאווה להיות בחזית, גאווה להיות חלק מהשמדת אויבנו".
"אני באופן אישי מאמין בלב שלם ברצון של הנהגת המדינה וצה"ל לחסל את חמאס, להשמיד את הטרור בגבול הצפון ולהבטיח ביטחון לעם ישראל", אומר עשהאל. "ברגע שיש משפחות שאיבדו את היקר להם, משפחות שלמות שנמחקו, ילדים נשים וזקנים שנחטפו לעזה, כל שיקול כלכלי או משפחתי לא יכול לנדנד את ההכרח והרצון להילחם. כמובן שהמשפחה חשובה מאוד, ודואגים לצאת לבית כדי להתרענן ולשמור על שיגרה מסוימת".
