רב"ט ג'ורדנה מאיר סיימה את לימודיה במכללה בארה"ב ועלתה ארצה כדי להתגייס, רב"ט רבקה זוננשיין חוותה אנטישמיות בגרמניה שגרמה לה לרצות ולתרום למדינת ישראל ורב"ט לאה האקיף עלתה מהודו כבר כשהייתה נערה צעירה ש"חולמת על ירושלים". בריאיון בוועידת "עולים מכל הלב" של "ידיעות אחרונות", ynet ו"ווסטי" בשיתוף משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית התכנסו שלוש החיילות לספר על חוויותיהן האישיות מרגע הנחיתה בארץ, ועוד לפניה.
ג'ורדנה סיפרה כי החליטה לעלות לישראל "ממש באמצע הקורונה". "זה גם היה גורם, בוא נגיד, מאתגר", ציינה. היא התגייסה להיות מדריכת חי"ר. לדבריה, "התגייסתי כמבוגרת ולא כילדה, וזו החלטה שלקחתי ממש ברצינות ושקלתי כל השנים שהייתי בקולג' ודווקא מה שחוויתי בקולג' שזה איומים ואנטישמיות קצת דחפו אותי לפה, תמיד נמשכתי לישראל".
עולות על מדים: עלייה, גיוס ותחושת משמעות בישראל
(צילום: אורי דוידוביץ', משי בן עמי, סטס קפולו)
- איך ההורים קיבלו את זה, במיוחד בעיתוי כזה?
"הם ציונים לגמרי, אני גדלתי בבית ציוני, בתנועת נוער יהודה הצעיר שזה גם מחנות קיץ, הם נותנים לנו את הבסיס הזה של ציונות ולהבין בציונות ולהבין במדינת ישראל וזכותה להתקיים פה. אז קיבלו את זה יפה. הם לא יעלו אבל הם יבואו לבקר".
רבקה נולדה באיטליה ועברה בהמשך לגרמניה. "גם אצלי היו פשוט המון ציונות בבית, הייתי בתנועת נוער כל החיים, כחניכה וכמדריכה גם. וגם באירופה, חוויתי המון אנטישמיות אבל גם ממש רציתי לעלות ולתרום לארץ ולהיות חלק מזה, לעשות משהו משמעותי. אני מרגישה שאני מצליחה לעשות את זה", סיפרה.
היא ציינה כי היא בתוכנית גרעין "צבר": "אני מרגישה שיש לי את הכל יש המון אנשים שבאמת עוזרים לי". כיום משרתת רב"ט זוננשיין כמפקדת במחו"ה אלון.
לאה, לעומת שתי החיילות האחרות עלתה לארץ הרבה לפני גיוסה, כבר בגיל 13. "העלייה שלי הייתה כיפית. קצת קשה לעזוב את המשפחה, אבל כן מגיל קטן אני רציתי להגיע לפה לארץ, זה חלום שלי. מאוד רציתי להגיע לפה וחלמתי על זה וחלמתי על ירושלים. להיות יהודי, לא רק בהודו, אני יודעת ואני חושבת שבכל ארץ, קשה להיות יהודי בכל מקום, אז כן מאוד רציתי להגיע לישראל".
לאה מספרת על חוויה "מאוד משמעותית", כשהיא מדברת על שירותה כחיילת קרבית לוחמת איסוף בגדוד איתם, אך יש גם קשיים. "האמת שכמו הן כבר אמרו אז אני כן חושבת שברוך השם, עוזרים לי פה וזה, אבל אני כן הייתי רוצה שישימו לב יותר, נגיד בדיבורים נגיד, לנו זה מאוד קשה, בעברית, אם כן מדברים איתנו אז אני לפעמים לא מבינה. זה כזה לא נעים".
יהודה סטון, סמנכ"ל הסוכנות היהודית, סיפר על האתגרים המיוחדים שאיתם נתקלים החיילים הבודדים. "בסוף, אנחנו כישראלים מכינים את עצמנו לקראת הדבר הזה שנקרא צבא, במשך הרבה מאוד שנים, מנטלית, פיזית, יש לנו חברים לדבר איתם, אנחנו יודעים מה הולך לקרות. פה סף ההחלטה הוא מאוד מאוד קצר. הנקודה שבה אתה מקבל החלטה שאתה עולה לישראל ואתה גם רוצה להתגייס, הוא קצר. ואז אין לך את כל השנים שמכינות אותך לקראת המהלך הזה וזה סיטואציה מאוד משמעותית שצריך לזכור אותה ברמת המוכנות שלהם".
הוא קרא להפסיק בשימוש במונח "חיילים בודדים", והציע חלופה - "חיילים עולים". "הם בטח לא לבד, בטח לא בשירות הצבאי. בואו נעשה תרומה לרוח של מדינת ישראל. אם יעשו בדיקה כשהן נמצאות ביחידה לעומת יחידה שאין חייל עולה, יראו פער של שמים וארץ. כשאתה משרת כתף אל כתף עם אנשים שבאו מבחירה, לא כי הם חייבים, זה מעלה את העוצמות שבאות עם זה ביחד".
יצחק אוחנה, סמנכ"ל חטיבת פרט משרד העלייה והקליטה, אמר כי "קודם כל צריך להבין שזה לא מובן מאליו". הוא הסביר: "מה שאנחנו רגילים פה בארץ, הנוער מסיימים לימודים והולכים לצבא. טריוויאלי, מובן. ואתה חי פה ויש לך את השפה ויש לך הכל ועדיין יש קשיים ואתגרים לא פשוטים, בטח בשירות הקרבי. כאן האתגר הוא מכופל, כי חלקם שבאים בודדים, אתגר יותר גדול מהריחוק עם ההורים, הגם שתומכים מרחוק והכל, התפקיד שלנו, גם במשרד וכמובן צה"ל על כל מרכיביו, פשוט לעשות את התווך הזה של קודם כל הכנה ותפיסת מנטלית, לאיפה אתה בא. יהיו קשיים, צריך להגיד את האמת, יהיו קשיים במעלה הדרך".
