המדינה קרסה בשעה 6:29 בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, ולמשך כמה שעות שוב היה דם יהודי הפקר. רק אחרי שעות שהיוו נצח החלו הצבא והמדינה להראות סימני חיים ומאז הם נאבקים למחות את החרפה. אלא שבעוד המדינה עברה ל"גבורה", יש עדיין 129 ישראלים – נכון לכתיבת שורות אלה - שעבורם השואה נמשכת.
היה ברור שבשלב מסוים יתנגש הרצון להכות בחמאס בצורך להציל את החטופים. חרף התגברות הלחימה והידיעות על תנאי השבי והסכנה לחייהם, אנחנו החרשנו. סיפורי החטופים ומשפחותיהם הפכו פסקול שמלווה את חיינו החוזרים למסלולם. הלמות הפגזים ורעם המטוסים מחרישים בינתיים את הזעקה האילמת שקבורה עשרות מטרים מתחת לאדמת עזה. כפי שראינו בהפגנה בליל שבת בתל אביב, הזעקה הזו תלך ותגבר עד שתחריש כל צהלת ניצחון ותמחה כל תמונת נקם.
שאלת החטופים היא לא רק ערכית, מוסרית ומדינית. היא קודם כל תהום פעורה שמאיימת לפרק את החברה הישראלית שממילא נכנסה למלחמה כשהיא משוסעת מאי פעם, ברקע המשבר הפוליטי שהתגלגל לשבר חברתי וחוקתי וכמעט הגיע למלחמת אחים. אחדות הגורל שנכפתה עלינו בטבח לא מחתה את הקרעים והשסעים הזהותיים.
כל זה לא מפתיע. מדינות בעשור השמיני לקיומן נוטות לגלות סימני התפרקות כפי שאירע לממלכת דוד ושלמה שנחלקה לשתי ממלכות. וכשמדינות במצב זה מתמודדות עם איום חיצוני מתמשך, הן עשויות להתפרק כליל. ברוח ימי החנוכה שהסתיימו כדאי לזכור שגם הממלכה החשמונאית באה לקיצה באמצע העשור השמיני שלה מפני שמלחמות האחים הביאו לאובדן הלכידות החברתית. וכך, כשהאימפריה הרומית ניצבה בשערי הארץ, רבים העדיפו את השעבוד על פני המשך השלטון החשמונאי.
כך אירע גם בתקופה המודרנית לרפובליקה השלישית של צרפת שנוסדה ב-1870. אף שסבלה מרגע הקמתה ממתחים חברתיים בין ימין לשמאל, היא נעשתה לאימפריה עולמית ועמדה מול גרמניה במלחמת העולם הראשונה. גם בשנות ה-30 למאה הקודמת נחשב צבאה לחזק ביותר. אולם בתקופה זו שוב סבלה צרפת ממשברים פנימיים חריפים, וב-1940, בפתח העשור השמיני לכינונה, קרסה הרפובליקה השלישית מול הצבא הנאצי בין היתר מפני שהימין העדיף כניעה להיטלר על פני שלטון צרפתי סוציאליסטי.
סוגיית החטופים נמצאת בבסיס האחריות והערבות של המדינה לאזרחיה, וזו הופרה באופן החמור ביותר ב-7 באוקטובר. החובה העליונה המוטלת עלינו היא להשיב את הערבות הזו, שכן בלעדיה לא תהיה מדינה. אם לא נציל את החטופים, גם במחיר עצירת המלחמה ושחרור אסירים, הערבות ההדדית שעדיין קושרת אותנו יחד תחדל להתקיים. המשמעות תהיה שהחברה והמדינה הפקירו את אזרחיהן פעמיים - פעם ברשלנות ופעם במודע. לאחר המלחמה, זיכרון ההפקרה יחסל את מעט האמון שעוד נותר בצבא ובמוסדות המדינה, ותחושת הערבות ההדדית בין מגזריה תיעלם. או אז יתפרצו השברים הזהותיים בעוצמה שתביא לפירוק המדינה.
לנוכח הזמן הדוחק והתחושה שראשי המדינה והצבא מנסים לחפות על כישלונם ברעם תותחים, עלינו לפעול. יידעו ראש הממשלה ושר הביטחון שגם הבאת ראשו של יחיא סינוואר לא תמחה את אשמתם. יפנימו חברי הקבינטים והממשלה שאין שום נקמה שתכפר על דמם של בנות ובני ישראל, זיו הנעורים והדר השיבה שחולל.
ראו איך ראשי מערכת הביטחון, שבתחילת המלחמה היו כבדי דיבור ונטלו אחריות לכישלונם, חזרו לדברי רהב והבטחות ניצחון. יבינו הרמטכ"ל וראש שב"כ ששום תמונה שלהם באף סלון עזתי לא תכפר על מעשה ידיהם. אדרבא, כשם שהבינו בשנה האחרונה שמעשי הממשלה מפרקים את הצבא, כך עליהם להישיר מבט למציאות החברתית שחולל כישלונם ולהביאה באומץ לפני הממשלה.
ד"ר מאיר בן שחרעלינו לצאת לכיכרות, לעמוד ברחובות ולעצור את המדינה כדי לזעוק להצלת החטופים. אם נמתין עד אחרי המלחמה, לא תישאר חברה שתגן על המדינה. מקסם השווא של "החיים שבים למסלולם" יתנפץ משום שעבור רבים מדי וטובים מדי החיים לא ישובו לשום מסלול. אם לא נצרח כעת את זעקתם האילמת, אם לא נשיב היום את הערבות ההדדית הבסיסית, היא עשויה להתפוגג או להיקרע ללא תקנה בשל תחושת ההפקרה הנמשכת.
בשמחת תורה, 7 באוקטובר, הייתה שואה. והיא נמשכת, נכון לשעת כתיבת שורות אלה, עבור 129 ישראליות וישראלים. השואה לא תישאר שלהם בלבד. היא תהיה שואה שלנו.
- ד"ר מאיר בן שחר הוא היסטוריון של העת העתיקה. עוסק בחקר התפרקות החברה היהודית בימי בית שני במבט השוואתי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
