מאות חברים ובני משפחה ליוו היום (ה') למנוחות את סמ"ר איתן דב רוזנצויג ז"ל, לוחם בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, שנפל בקרבות בצפון רצועת עזה. "זה לא הגיוני שההורים קוברים את הבן, וזה הבן הבכור", ספדה האם חגית.
הלווייתו של סמ"ר איתן רוזצוויג ז"ל
(באדיבות המשפחה)
"ילד מוכשר ויצירתי, פאר היצירה. היית כמה רמות מעל כולם", אמרה האם. "תמיד אמרתי שהדור הבא יותר חכם, ואיתן היית מוכשר בהל. תלמיד חכם אוהב את התורה והלימוד, אהבת להביט בהכל בצורה רחבה. פתחת את עצמך לאמנות, לספרות ולהיסטוריה. אהבת מאוד אומנות, ויצירת הגמר שלך זכתה בפרסים. היצירות שלך עוד ידוברו רבות, אבל יותר מכל האהבה שלך אלינו – למשפחה ולסובבים אותך".
איתן השתחרר משירות פעיל במסגרת מסלול ההסדר ואמור היה לחזור אחרי החגים לשיעור ד' בישיבת ההסדר בירוחם. "סיימת את השירות הצבאי ביום כיפור וכל כך רצית לחזור לישיבה בירוחם. עשינו לך מסיבת שחרור והיינו אמורים לטוס איתך – והכל בוטל בגלל המלחמה. בשבת השחורה גויסת ומאז לא הגעת הביתה. הלכנו לבקר אותך פעם אחת בבסיס ורצינו לפגוש אותך עוד פעם – אבל כבר נכנסת לעזה. חודש שלם אתה בעזה".
"בשיחה האחרונה הבטחת שתחזור ותספר לנו על כל מה שעברת שם, ויש לך כל כך הרבה מה לספר", סיפרה האם חגית. "אתמול בבוקר אמרתי לאבא שיש לי הרגשה שתבוא לשבת והלכנו לקנות את הדברים שאתה הכי אוהב. יום קודם סידרתי את החדר שלך, והילדים שאלו אותי למה, ואמרתי להם שיש לי הרגשה שתבוא. איתן, אתה באת אלינו, אבל לא בצורה שרצינו".
אביו של איתן ספד לו: "בן שלי, בכורי, המשענת של כל המשפחה. אתה ילד כל כך מיוחד שאי אפשר לתאר. אין מספיק מילים שיכולות לתאר כמה. אני גאה בך, תמיד ידעתי שאתה תגיע רחוק – ועכשיו הכל נגדע".
"סליחה על המריבה בשבוע האחרון"
אחרי 47 ימים של מסע חובק עולם, מלא בחוסר ודאות וחרדה, לאיתורה של שני גבאי ז"ל, היא הובאה היום למנוחת עולמים בבית העלמין ביקנעם. "זהו, כבר אין לי מה לרשום יותר ולמי לרשום. סליחה שלא ידעתי לכוון אותך באותו הרגע מה לעשות, סליחה שלא הבנתי באמת מה קורה שם. אם הייתי יכולה הייתי מתחלפת, נשבעת לך", ספדה האם מיכל.
הלווייתה של שני גבאי ז"ל
"היום זה השנה לסבא, והוא מקבל אותך שם למעלה, הוא ישמור עלייך ושניכם תשמרו עלינו מלמעלה. רק שנה עברה, איך תקתקת את כל השבעה של סבא ואז נסעת לקוסטה ריקה, לתת טיול קטן לפני הסטאז'. חשבתי שאת בטיול ועוד מעט חוזרת, אבל מהטיול הזה את כבר לא תחזרי".
"אני רוצה להעיר אותך בבוקר לעבודה ושתתעצבני ותבקשי עוד כמה דקות לישון, ואז תמצאי תירוץ על האיחור הקבוע שלך", סיפרה האם. "מתה להכין לך ארוחת צהריים לעבודה וסנדוויץ' חביתה לבוקר, שכבר ברכבת בדרך היית מתגרה לאכול ושולחת לי 'אמא, תודה. היה ממש טעים'".
"ילדה יפה שלי, עכשיו את באמת מלאכית שלי. הם קיבלו למעלה את המלאך הכי יפה בעולם, עם הקול היפה שלך. כמה שאת חסרה לי, כמה שאני אוהבת אותך. סליחה על המריבה שהייתה בשבוע האחרון. איזה מזל שלא זרמתי עם זה הפעם, ולא נתתי לזה לקרות. מקווה שאת יודעת כמה אני אוהבת אותך, כמה תמיד אהבתי, וכמה תמיד אוהב".
