בפסח הקרוב ימלאו 101 שנה לפרעות תרפ"א. אז לא היה פה צבא שכבש אותם, לא קק"ל שנטעה עצים ולא רכבת ישראל שהעזה להסיע נוסעים. רק קומץ יהודי מזערי, חסר אונים. עירום לגמרי מול עשרות אלפי פורעים צמאי דם שהכו כל יהודי שנקרה בדרכם, שרפו רכוש ורצחו 47 גברים, נשים וילדים.
קו ישר וברור מאוד מחבר בין הטבח במעלה עקרבים, 13 שנה לפני "הכיבוש", בין הפיגוע בדולפינריום בתל אביב הכבושה, לבין הפרעות של השבוע בנגב. הקו הזה הוא חוסר המוכנות של המוסלמים לקבל את היותנו כאן.
לרוב התירוצים לאלימות נוגעים לכיבוש בשטחי יהודה ושומרון, אבל הם מאוד מגוונים: עכשיו בנגב התירוץ הוא נטיעה על שטח פרטי (אף שאין כל הוכחה לזה. הם החליטו שזה שלהם, אז זה שלהם). הפיגוע בדולפינריום בשנת 2001 היה בשם אללה, שציווה לפוצץ ילדות בדרך לבילוי במועדון.
אלה השכנים שנגזר עלינו לחיות לצידם. שכונה קשוחה בחרנו לגור בה, אבל חייבים מיד להפנים את חוקיה. ככל שנתקפל בפניהם עוד ועוד, בכל פעם בסבב הבא נפגוש אותם חזקים ומעיזים קצת יותר
ואיך אני יודע שהאלימות כעת בנגב לא מבוססת רק על סכסוך מקרקעין? אחת הפעולות שביצעו המתפרעים בתחילת האירוע מבהירה זאת בקלות רבה. הם ניגשו לפסי רכבת באזור צומת גורל והניחו עליהם אבנים. רק עירנות של נהג הקטר מנעה אסון בלתי נתפס. הוא זיהה את האבנים, בלם בזמן ומנע תאונה שהייתה עלולה לגבות מחיר משוגע. מי שמניח אבנים על פסי רכבת עושה זאת מתוך מטרה אחת ויחידה: להרוג יהודים. הרבה יהודים, יהודים רנדומליים, יהודים חפים מפשע, נשים וילדים יהודים. וכל זה בגלל נטיעת עצים של קק"ל באזור הנגב.
נסו לחשוב על כל מי שאתם מכירים. כל אדם בכל מעגל שהיה נקלע לסכסוך מקרקעין. נניח השכן היה מגיע וטוען שחלק מהחצר שייכת לו. האם אפשר להעלות על הדעת שתגובתו של אדם שהיה נקלע לסכסוך כזה הייתה לנסות להרוג אנשים אחרים ללא הבחנה?
העובדה שסכסוך על קרקע גרם לפורעים הבדואים לנסות לרצוח יהודים אקראיים מוכיחה שהאירוע שאנחנו מצויים בו חמור בהרבה ממה שנראה לנו. אנחנו בפועל בתוך אירוע לאומני. לא מדובר על עוד 100 עצים פה או פחות 100 עצים שם. הלוואי שזה היה רק סכסוך מקרקעין, אבל זאת למעשה מלחמת דת. מלחמת דת שמתבררת יותר ויותר ככל שחולף הזמן. היא גם זו שגרמה לפורעים הערבים בשומר החומות לשרוף תחנות אוטובוס בערים בישראל. הן היו בשבילם סמל יהודי, ולכן ראויות להשמדה.
אלה השכנים שנגזר עלינו לחיות לצידם. שכונה קשוחה בחרנו לגור בה, אבל חייבים מיד להפנים את חוקיה. העניין המתסכל הוא שככל שנתקפל בפניהם עוד ועוד, בכל פעם בסבב הבא נפגוש אותם חזקים ומעיזים קצת יותר. בעיר העתיקה בירושלים נכנעו להם כבר מזמן, לאחרונה נכנענו בלוד ובעכו, ועכשיו כאמור בנגב. בקרוב כנראה גם בתל אביב.
- עמיחי אתאלי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
