עדה שגיא, ששוחררה משבי חמאס ביום ה-53 למלחמה, שחזרה הערב (שלישי) את הימים שבהם שהתה עם החטוף אלעד קציר שנרצח בשבי חמאס וגופתו הובאה לישראל על-ידי חיילי צה"ל באפריל האחרון. שגיא הוחזקה בבית של אנשי הג'יהאד האיסלאמי, עד ששוחררה - אך קציר נותר בידי המחבלים, עד שנרצח על ידיהם וגופתו חולצה מחאן יונס. בימי השבי, כך סיפרה שגיא, אלעד נהג להכין אוכל לחטופים, לצפות בשקיעה - וגם להאזין מדי שעה לחדשות.
עדה שגיא משחזרת: "לא הצלחתי להירדם"
(צילום: פורום חיים)
"ביום ה-33 הופיע בעל הדירה שלנו עם פתק שכתוב עליו באנגלית 'אלעד קציר חקלאי ניר עוז'. התחלתי לבכות. הגיעו בשמונה בערב והביאו אותו ולא נתנו לנו לדבר איתו. סיפרו לנו שהוא מאוד מפחד ולא שומע, בחטיפה עקרו לו את מכשירי השמיעה", היא סיפרה בפאנל עם אחותו של אלעד, כרמית פלטי-קציר, באירוע השקת הספר "מר הפקרה". "לא הצלחתי להירדם. הייתי המורה של אלעד, היה לנו קשר טוב. רק בבוקר נתנו לו לגשת לשירותים, ואז בעל הדירה אמר לו שיש מישהי מניר עוז שרוצה להגיד לו שלום".
שגיא אמרה שבמשך שעתיים ישבה עם אלעד - שהתקשה לשמוע. "סיפרו לנו שהוא מאוד מפחד ולא שומע, בחטיפה עקרו לו את מכשירי השמיעה. הוא סיפר שנחטף שעתיים וחצי אחריי, וידע מה קורה בניר עוז. ישבנו ודיברנו, ובגלל הקושי שלו בדיבור כי הוא לא שמע - נתנו לנו מחברת והתכתבנו. הוא נתן לנו מידע על חטופים ונרצחים שהיו איתנו", אמרה. "אלעד היה ידוע כ'דוד' של הקיבוץ - וגם בחאן יונס זה מה שהוא עשה. הוא הכין אוכל, טיפס על הגג לראות את השקיעות. הוא עזר לשתי בנות לטפל בילדים שלהן, אז גם בחאן יונס זה מה שהוא עשה - לימד שירי ערש בעברית. הוא שמע כל שעה עגולה חדשות - הצמיד לאוזן בלי המכשיר".
לדבריה, "הוא ידע לספר לנו הרבה. כך נודע לי על קיבוצים נוספים ועל הנובה. ביומיים הראשונים אכלנו יחד מאותה קערת אורז. אחרי זה אמרו להם שאלעד היה חייל, ושלא ייתנו לו להיות עם הנשים. הוא אמר לי 'עדה תשמרו על אופטימיות זהירה'. הוא היה שומע עם השומרים אל-ג'זירה ואמר לנו 'אתן תצאו קודם'. כשיצאנו שאלתי לאן הוא הולך ואמרו 'לגברים', לא נתנו לנו להיפרד מאלעד. אני הייתי הראשונה לראות אותו והאחרונה. בלילה הראשון שלי בשיבא ביקשתי להתקשר לכרמית, לספר לה שהוא חי. הוא לא ידע מה קרה להוריו. ביום שהודיעו שחילצו את הגופה שלו התפרקתי לגמרי. עמדתי בעצרת בכרמי גת וספדתי לו, ידעתי שללוויה בניר עוז לא אגיע, אני לא מסוגלת להגיע למקום הזה. 20 היום איתו היו רגעים של חסד. קיבוץ זה לא רק מקום מגורים, זה משפחה. ניר עוז הייתה משפחה שאיבדתי".
נילי מרגלית, ששוחררה גם היא מהשבי, שחזרה את הקשיים המנטליים בשבי: "הטרור הפסיכולוגי מצלק את נפש האדם. לאורך זמן, כשזה נמשך ונמשך, זה הופך לקשה יותר ויותר. ייאוש וחוסר תקווה הם אויב מר של עצמך - כמו החמאס. קשה להילחם בו, וחייב להילחם בו. ככל שעוברים הימים אני לא יודעת איך אעשה את זה".
בכנס דיברה גם ליאת אצילי, ששוחררה מהשבי אחרי 54 יום, ואיבדה את בעלה אביב שנרצח על-ידי מחבלי חמאס. "אני מורה, ועובר לי בראש אם כל התלמידים שלי היו נכשלים בבגרות מה הייתי מספרת לעצמי? שכולם מטומטמים? לא. הייתי מחפשת איפה אני טעיתי. ראש הממשלה, במקום להאשים אחרים, לא לקחת אחריות, לזרוק הכול על הצבא, עלינו האזרחים שמחאו בשנים האחרונות על ההפיכה המשטרית, לתקוף את אלה שנלחמים להשבת החטופים - תסתכל לעצמך בעיניים ותשאל את עצמך מה הדבר המוסרי, הנכון, הטוב לעשות. תבחר בטוב. תשחרר אותנו מהעול שלך. מגיע לנו יותר טוב מזה", היא אמרה.
הדס קלדרון, שילדיה נחטפו וחזרו, ואביהם עופר עדיין בשבי, אמרה: "אתם לא מחזיקים רק את מפתחות המדינה, אתם מחזיקים את הלבבות המדממים של כולנו בכף ידיכם. חורבן בית שלישי או גאולה, זה בידיכם. החזירו אותם בעודם בחיים לשיקום ולתקומה ואת המתים לקבורה מכובדת. בלילות מתחיל להיות קריר, החורף מתקרב. הלוואי כשיגיעו גשמי הברכה נקבלם בשמחה. בשבעה באוקטובר ארז (בנה - י"צ) ראה את אבא שלו על הברכיים, כנוע, מושפל, פצוע, וחמאסניקים מסביבו. ארז חייב לראות את אבא שלו גאה, זקוף, רוקד בבר מצווה שלו. זאת תמונת הניצחון".
5 צפייה בגלריה
הדס קלדרון על הברכיים. "ארז ראה אותו כנוע, הוא חייב לראות אותו רוקד בבר המצווה שלו"
(צילום: פורום חיים)
את הספר "מר הפקרה" שעוסק בראש הממשלה בנימין נתניהו חיברו משפחות חטופים, חטופים ששבו ואנשי הגות ורוח. באירוע דיברו גם ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, המחזאי יהושע סובול ופרופ' אהרן צ'כנובר. "כשהתחילה להתברר התמונה - שיש בצד השני של הגבול יותר מ-250 גברים, חיילות, חיילים, תינוקות ואנשים בגיל השלישי, הדבר הראשון שעלה בראשי זה שראש הממשלה חייב להחליט שלפני שיורים כדור אחד - מחזירים את כולם", אמר פרדו. "כשההפקרה התבצעה בשבעה (באוקטובר - י"צ), ציפיתי שבשמונה יהיה תיקון - ולא היה".
סובול, מצידו, סיפר שהתקשר בבוקר 7 באוקטובר לחברו עודד ליפשיץ (85), שעדיין בשבי חמאס. חייגתי וחזרתי וחייגתי וחזרתי ולא הייתה תשובה. הבנתי שהוא בין החטופים. הוא בן גילי, 85, חסר ישע. לא יכול להגן על עצמו מפני התעללות". סובול קרא לתבוע את ראש הממשלה נתניהו, ודני אלגרט, אחיו של איציק החטוף, צעק מהקהל והניף את הספר "מר הפקרה" בקריאה: "זה כתב האישום נגד נתניהו".
פרופ' אהרן צ'כנובר, זוכה פרס נובל, אמר באירוע: "חיי האדם הם הערך העליון ביותר שמדביק חברה. כשעקרנו את הערך הזה מתחתית הבניין, עקרנו את הבניין כולו. השרה סטרוק אומרת שלישראל אין זכות קיום אם נפסיק את המלחמה ונשחרר 30-20 חטופים. הנרמול של אובדן חיי אדם מביא להרס החברה כולה ומי שאחראי לזה הוא איש אחד בלבד - נתניהו. חובה עלינו להשתחרר מעולו".
