ודים, חברו של רומן ברודסקי שהיה איתו בשיירה שהותקפה, סיפר היום (שלישי) לאולפן ynet על מה שהתרחש בתקרית שבה נהרג חברו. "ירו על האוטו ארבע דקות ללא הפסקה. צעקנו לעזרה ואף אחד לא עזר לנו. לא המשטרה המקומית ולא הצבא", סיפר ודים.
התקרית אירעה בעיר בילה צרקווה, 84 ק"מ מדרום לקייב. ברודסקי נסע במכונית שהובילה שיירת ישראלים לעבר הגבול עם מולדובה, כשבת זוגו ושני ילדיו ברכב אחר, ונפגע ככל הנראה מאש אוקראינית כתוצאה מטעות בזיהוי. מותו של ברודסקי, שעזב לפני שנתיים וחצי את ישראל, נקבע במקום.
ודים סיפר על השתלשלות האירועים בתקרית שבה נהרג חברו. "החלטנו שאנחנו רוצים לצאת מקייב לכיוון מולדובה. התחלנו לנסוע, בשעה הראשונה לא היו בעיות. אחרי זה התחילו מחסומים, מחסום אחד עברנו, את השני עברנו. הווייז הראה לנו שטעינו בפנייה, עשינו פרסה, חזרנו למחסום שבאנו ממנו והיה שם עוד מחסום קטן. חשבנו שהם בדקו אותנו אז הכול בסדר, נתנו להם מסמכים, אני עברתי עם הרכב שלי, מאחוריי עוד שני רכבים", אמר ודים.
"ברכב השלישי התחילו לצעוק והתחילו יריות", שחזר ודים. "נסענו משם מהר ככל שאפשר. האוטו השלישי שהיה מאחוריי, פגעו בו. עצרתי את הרכב ולקחתי אותם (את הנוסעים) איתי כי האוטו כבר לא יכול היה לנסוע. נסענו עוד 150 מטר, היה שם עוד מחסום עם רובים וצלפים עלינו. פתחנו את הדלתות ונשכבנו על הרצפה".
ניסיתם להסביר לחמושים?
"כן, אבל מחסום אחד לא יודע מה קורה עם המחסום השני. אין להם לא קשר, אלה אנשים מהרחוב שקיבלו אקדחים ושומרים על הבתים שלהם".
מתי הבנתם שמישהו נפגע בצורה משמעותית?
"כשהתחלנו לנסוע חשבתי ששלושה-ארבעה רכבים לא נשארו בחיים ואחר כך התברר שברכב אחד נמצא רומן חבר שלי, שנסע במכונית עם חלונות שקופים. לא הייתה שום סיבה לעשות את זה. הם אומרים שמהצד שלהם הם חששו שהוא צ'צ'ני. ירו באוטו ארבע דקות בלי הפסקה, מכל מיני כיוונים. אתמול ארבע פעמים ניסו להרוג אותנו, אנחנו בנס עדיין חיים".
כשאתם מבינים שרומן נפגע, מה אתם עושים?
"אנחנו צועקים לעזרה ואין לנו מה לעשות. צועקים לעזרה ואף אחד לא יכול לעזור לנו. לא המשטרה המקומית, לא הצבא. המשטרה המקומית אמרה שיכולים לעזור לנו למצוא בית בשטח של 10 ק"מ משם, הצבא לא מוכן כי הוא בפעולות אחרות ומי אנחנו הישראלים שהם יעשו משהו בשבילנו, ואנחנו בבעיה – ממש מרגישים שהסוף מתקרב".
מה מצבכם כרגע?
"אתמול בלילה הייתה מתקפה מאוד מאוד חזקה, רעד פה הבניין. יש פה בסיסים צבאיים ואנחנו נמצאים בתחנת משטרה אז מצד אחד מאובטח ומצד שני הכי לא מאובטח שיש. צריך לצאת ואנחנו פוחדים, לבד לא יכולים. אני מפחד לשבת מאחורי ההגה אחרי אתמול".