צבא ארצות הברית פיתח תוכניות תקיפה חדשות באיראן, שכוללות שימוש אפשרי ב"אם כל הפצצות" (MOAB) כדי לפגוע במטרות תשתית ובאתרי גרעין - אם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ יורה לחדש את המתקפות על הרפובליקה האיסלאמית, לפני או אחרי בחירות אמצע הקדנציה. כך אמרו ל-CNN גורמים אמריקנים המעורים בנושא.
חיל האוויר האמריקני מטיל פצצת MOAB באפגניסטן
אם אכן האמריקנים יעשו לראשונה בלחימה מול איראן שימוש ב-GBU-43/B, הפצצה הלא-גרעינית הגדולה ביותר בארסנל האמריקני, תהיה זו הסלמה משמעותית. עם זאת, מקורות הבקיאים בדיונים פנימיים בצבא האמריקני על האפשרות לשימוש בפצצה, אמרו כי יש ספקות בנוגע למידת יעילותה בהשגת היעדים האסטרטגיים המוצהרים של טראמפ או בשינוי מאזן המלחמה.
אחד הגורמים אמר ל-CNN כי טראמפ הורה לצבא לפתח חבילות תקיפה נוספות נגד איראן, הכוללות "תשתיות אנרגיה רבות" ואת האפשרות להשתמש ב-MOAB. אותו מקור אמר כי הניסוח שבו נעשה שימוש היה שהתקיפה תתבצע "לפני הנסיגה האמריקנית מאזור האחריות של פיקוד המרכז של ארצות הברית (CENTCOM)", דבר המצביע על כך שהממשל עשוי לצאת לתקיפות הנוספות, לנסות להכריז על ניצחון ולהוציא במהירות את כל הכוחות.
מקור נוסף אמר לרשת האמריקנית כי התוכניות הצבאיות לתקיפת אתרי הגרעין באיראן, ובהם הר המכוש, כוללות במפורש קריאה להשתמש בפצצת MOAB. בחודשים האחרונים איים טראמפ שוב ושוב לתקוף את הר המכוש, שבו להערכת ארצות הברית וישראל, טהרן אחסנה רכיבים של תוכנית הגרעין שלה.
הר המכוש. לא בטוח שהפצצה תוכל לחדור מספיק עמוק כדי להשמיד את מתקני הגרעין החשודים
(צילום: Vantor/Handout via REUTERS )
אך כאמור, יש סימני שאלה באשר ליעילותה של פצצת MOAB נגד מתקני הגרעין של איראן ואתרים אחרים הממוקמים עמוק מתחת לפני הקרקע. הפצצה, המונחית באמצעות GPS, מסוגלת להשמיד שטח השווה לתשעה "בלוקים" עירוניים, אך לפי חלק מהגורמים, ככל הנראה אין לה יכולת לחדור לעומק מספיק מתחת לפני הקרקע כדי להשמיד את מתקני הגרעין החשודים בהר המכוש, שלפי ההערכות מוגן בשכבות של סלע גרניט, וכן באתרי הגרעין האיראניים האחרים שנותרו על כנם.
ב"אם כל הפצצות" נעשה עד היום שימוש מבצעי אחד ויחיד - באפגניסטן, ב-2017. היא פותחה ערב המלחמה בעיראק וניסוי ראשון נערך בה ב-2003. דובר צבא ארצות הברית אמר לאחר הטלתה באפגניסטן לפני כמעט עשור, על מנהרות של מחבלי דאעש, כי בפצצה היו כ-11 טונות חומר נפץ. עקב גודלה, היא הוטלה אז מחלקו האחורי של מטוס מטען C-130 של חיל האוויר האמריקני.
הייצור של פצצות GBU החל בשנות ה-90, ומטרתו הייתה לפגוע בפני השטח - ולא בבונקרים. פצצות GBU נעשו שכיחות יותר ויותר עם הופעת טכנולוגיית ה-GPS, משום שהיא הביאה לדיוק מקסימלי בהטלתן. פיתוחה של ה-GBU 43 החל ב-2002, והאמצעי היחידי לשאת אותה היה מטוס הרקולס (CH-130). הפצצה מוטלת ממטוס ומכוונת ליעד ב-GPS.
