ביקור נשיא ארה"ב - נאום ביידן
(צילום: קונטקט)
מה שמייחד את ביקורו בישראל של ג'ו ביידן כנשיא ארה"ב זה רמת האינטימיות והקשר הרגשי-אנושי שהופגנה בקבלת הפנים בנתב"ג וביתר שאת ביד ושם. אפשר לומר שלא היה נשיא בארה"ב, כולל אפילו ביל קלינטון, שהפגין מידה כזאת של חמימות ואינטימיות לעם היהודי ולמדינת ישראל כמו ביידן. דונלד טראמפ, בביקורו בארץ, אמר את כל המילים הנכונות, אבל חמימות אנושית יוצאת דופן לא הייתה שם.
מארחיו של ביידן, נשיא המדינה יצחק הרצוג וראש הממשלה יאיר לפיד, חשו בכך וגמלו לו ביחס דומה. לקלינטון בשעתו היה קשר אישי למנהיגים, לראש הממשלה יצחק רבין למשל, אבל אצל ביידן הקשר עם העם היהודי בארצו הוא העיקר.
- לעדכונים שוטפים על ביקור הנשיא ביידן - כנסו לבלוג של ynet
הביקור תפור מראש למשעי, והתנהל ביום הראשון לפי התוכנית. כל אחד מהפוליטיקאים הבכירים שלקחו חלק באירועי קבלת הפנים ויד ושם קיבל את מנת התועלת הפוליטית והאסטרטגית שקיווה להפיק. ביידן קיבל אהדה וחיבה בשפע וכן את מפגן האהדה לשורדות השואה שיעזור לו עם הבוחרים היהודים של המפלגה הדמוקרטית, ולא פחות מכך אזכור לשורשיו במשפחה נוצרית חובבת תנ"ך שיעזור לו בקרב בוחרים נוצרים בארצו.
בנאומו בנמל התעופה בן גוריון, ביידן גם לא שכח לציין את תמיכתו ברעיון שתי המדינות, מה שאמור להפיס את דעתם של אנשי האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית שמאוד לא מרוצים מהעובדה שהנשיא האמריקני אמור להיפגש עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, וגם מן העובדה שביידן אינו ממש מתאמץ לקדם את עניינם של הפלסטינים.
עצם הביקור בישראל והבטחות אנשי ביידן לקדם את נרמול היחסים בין ישראל לסעודיה, נועד בעצם להכשיר את התפנית במדיניותו של ביידן כלפי ריאד. הצורך לחזר אחרי הסעודים ובמיוחד אחרי יורש העצר בן סלמאן נובע ממשבר מחירי האנרגיה שנוצר בעקבות המלחמה באוקראינה.
האינפלציה בארה"ב היא אחת התוצאות של המשבר הזה, שעלול לחבל במאמצי המפלגה הדמוקרטית בבחירות אמצע התקופה בארה"ב שייערכו בסתיו הקרוב. לכן, ביידן נאלץ לחזור בו מההתחייבות שנתן לאגף הפרוגרסיבי במפלגתו במסע הבחירות שלו, להפוך את סעודיה למדינה מצורעת בגלל רצח העיתונאי הסעודי בעל האזרחות האמריקנית, ג'מאל חשוקג'י.
הנפט יעמוד במרכז המפגש בעיר ג'דה עם מנהיגי מדינות ערב המפרציות ובראשן סעודיה, אבל לביידן וגם לסעודים לא נוח לעשות מהלך שבעצם יאמר שארה"ב מקריבה את ערכיה תמורת מחיר גלון בנזין בתחנת הדלק האמריקנית. נרמול היחסים בין סעודיה לישראל וקידום "הסכמי אברהם" הם לפחות כלפי חוץ מטרה הרבה יותר ראויה. גם הפגנת החיבה לישראל לא תזיק לביידן - אולי אפילו תועיל לנבחרי המפלגה הדמוקרטית - בבחירות אמצע התקופה.
גם ראש הממשלה לפיד קיבל את הנתח שלו ברוחב לב. ביידן הפגין חיבה וחברות ותרם בצורה ניכרת ללגיטימציה שלפיד שואף אליה, למעמדו כראש ממשלה שמוכר ואהוד בזירה הבינלאומית, ובעיקר בקרב בעלי בריתה של ישראל במערב. הנאום שלפיד נשא היה מכובד ולא טרחני. הוא נמנע בקפדנות מלהביך את האורח גם בנושא האיראני שבו יש חילוקי דעות די מהותיים בין ישראל לארה"ב.
שר הביטחון בני גנץ בא אף הוא על סיפוקו וקיבל מנה נכבדה של דקות ביידן בשידור ישיר. צריך לציין שגנץ לא בזבז את ההזדמנות ועד כמה שאפשר היה להתרשם, התאמץ לקדם את הסיכוי שארה"ב תגביר את סיועה הביטחוני לישראל, תוך כדי שהוא מדגיש שהסיוע הזה משרת את האינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים של ארה"ב, באותה מידה שהוא משרת את ישראל וזה נכון במיוחד בתקופה הנוכחית.
ברור לגמרי שהממשל הנוכחי בארה"ב מעדיף את הממשלה הנוכחית על פני ממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו, אבל ביידן בהיותו ג'נטלמן, ניגש גם ליו"ר האופוזיציה ואמר לו "אני אוהב אותך". נתניהו השיב מה שהשיב, אם כי לא באותה חמימות, אבל ביידן הוכיח שתמיכתו בישראל אינה תלויה באישיות שעומדת בראשה אלא כמו שהוא התבטא בנאומו, היא "עמוקה עד לעצמות".
ביידן גם הקפיד לציין שהקשר האינטימי עם ישראל הוא לא רק לטובתה של ארה"ב אלא לטובת העולם כולו, כשהוא רומז ליכולות הטכנולוגיות והמדעיות של שיתופי הפעולה עם ישראל. ביום השני לביקור זה יופגן ביתר שאת, בשיחת הוועידה שתתקיים בין ביידן, לפיד, ראש ממשלת הודו מודי ונשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד שבו בעצם הקידום הטכנולוגי לטובת ייצור המזון בעולם יהיה כנראה הנושא המרכזי.
ביקור נשיא ארצות הברית - נאום יאיר לפיד
(צילום: קונטקט)
ביקור נשיא ארה"ב - נאום יצחק הרצוג
(צילום: קונטקט)
ביקור נשיא ארצות הברית ביד ושם
(צילום: גיל יוחנן)
בין אלו שהביקור עשה להם טוב אפשר למנות את ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט, ולהבדיל גם אבו מאזן והפלסטינים שכאמור קיבלו הבעת תמיכה עקרונית ברעיון שתי המדינות מפי הנשיא ביידן ועוד הצהרה לא מחייבת על הצורך בקונסוליה אמריקנית במזרח ירושלים מפיו של היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן בתדריך לעיתונאים במטוס. זה לא הרבה, זה כנראה המינימום שהאמריקנים חשבו שהוא מתחייב בנסיבות הנוכחיות והם פעלו בהתאם.
אי אפשר בלי להזכיר את נאום קבלת הפנים שנשא הנשיא יצחק הרצוג. זו הייתה מלאכת מחשבת ששילבה הבעת חיבה והערכה לעמדתו הפרו-ישראלית העקבית וארוכת השנים של האורח עם תכנים תנ"כיים שעשויים לסייע לביידן בקרב בוחריו. זו הייתה סטייה יצירתית וחריגה מהטקסטים הדיפלומטיים היבשים השגורים במקרים כאלה.
אסור לזלזל בעובדה שהכול דפק כמו שעון, הנאומים והטקסים היו קצרים במידה, והמפגש עם שתי שורדות השואה – גם הוא היה מרגש במידה. ללא שום ספק, גם ישראל כמדינה יוצאת נשכרת אסטרטגית עד כה מהביקור שהפגין עד כמה הדוקה הברית שלה עם המעצמה הדמוקרטית המובילה.
