כבר 90 יום שישראל נמצאת במלחמה, ובזמן שמילואמיניקים רבים עזבו הכול כדי להילחם בחזית, משפחותיהם נמצאים בלחימה מסוג אחר - מלחמת הישרדות יומית. שתי נשים, אחת של איש קבע ואחת של לוחם במילואים, התראיינו הבוקר (חמישי) ל-ynet Live וסיפרו על הקשיים שהן וילדיהן חווים בעקבות המצב המורכב. צפו בריאיון.
הדר שחר, נשואה לאיש קבע ומנהלת קהילת "נשות המילואימניקים והקבע", הסבירה על הקהילה שהקימה. "הקהילה שלנו באמת שמה דגש על הקושי הנפשי ועל ההתמודדות. הקהילה שלנו היא מרחב נשי לפשוט לפרוק, לתמוך ולהיתמך", הסבירה. "יש את הקושי שהוא הרבה פחות מדובר - הבדידות שפתאום נכפתה על כולנו. גם אני בתור אישה של איש קבע, שכביכול אמורה להיות רגילה לדבר הזה, בסוף אני לא רגילה להיות כל כך הרבה זמן לבד, ויש בדידות מאוד גדולה. בסוף זה להיות בערב לבד. גם אח שלי משרת בעזה וכשקשה לי, אין לי למי לפרוק".
לדבריה, "יש הרגשה של נטישה מהחברה, שפתאום אנשים נעלמו. זה לא מכוון, אני מניחה שרוב האנשים פשוט לא מבינים את הסיטואציה, אבל הרבה נשים מרגישות שפתאום ברגע האמת המשפחות, החברים, הסביבה, השכנים והעבודה לא מבינים כמה הן באמת צריכות הבנה והכלה.
"יש גם את הנושא של הקושי כשגברים חוזרים לאפטר, חוזרים בעצם הביתה מהקרב, שזו סיטואציה לא פשוטה בכלל. פתאום יש כאלה שלא היו ארבעה שבועות בבית ולא מבינים פתאום איך הבית מתנהל, כי נוצרה איזושהי שגרה חדשה בבית בלי אבא, ופתאום הם נכנסים לתוך סיטואציה שהם לא מכירים, וזה קשה".
לנה הרמץ-וקנין, אמא לשלושה ונשואה ללוחם במילואים, סיפרה גם היא על הקשיים. "אני משתמשת בכל מה שאפשר, במשפחה ובקהילה, אבל יש ציפיה שאולי מערכת הביטחון ואולי אפילו מערכת החינוך שהבן שלי נמצא בה, שהתמיכה מהן תהיה הרבה יותר גדולה. שאנחנו לא נצטרך לחפש אותה בפורומים, בעמותות, בהתנדבויות וכאלה", אמרה.
לדבריה, "החיים שלנו הפכו מ-7 באוקטובר לחיים מקבילים. בעלי בשלו עושה בשביל המדינה, וגם בשבילנו כמובן, ואנחנו בשלנו. אני חושבת שהנשים מתפקדות, אבל עושות הכול מאוד טכני. הילדים בסוף הולכים למסגרות, כנראה שהם לא רעבים, כנראה שמישהו הלביש אותם, אבל איפה אנחנו בתוך הסיפור הזה? אנחנו צריכות תמיכה ושיעטפו גם אותנו. שמישהו ירים טלפון וישאל 'מה את צריכה?'. אנחנו צריכות הכול, ממש ממש הכול. שיעזרו עם הילדים, שיעזרו עם אוכל, שיעזרו עם כביסה. בעיקר שייתנו לנו את מה שאנחנו צריכות, כי אני חושבת שכולנו שכחנו מי אנחנו בכלל".
על תוכנית הסיוע למילואימניקים שהציגו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הביטחון יואב גלנט אמרה הדר: "התוכנית נשמעת מאוד מבטיחה, אבל אני חושבת שרובנו לא יכולות כרגע לתלות בזה תקוות כי אנחנו לא באמת יודעות מה יהיה ומה יאושר. אני חושבת שצריך להיכנס יותר לעומק של הדברים כי הרי כל אחת צריכה בסוף משהו אחר. גם כשהתוכנית הזאת תאושר, ואני מקווה שהיא תאושר, אני מקווה שלא יהיה מאוד קשה לנשים לקבל את הדברים האלה, כי הבירוקרטיה היא סופר קשה.
"יש היום את הקרן לסיוע של המילואים שרוצה לעזור, אבל להרבה נשים מאוד קשה למלא את הטפסים ולפנות, למרות שהם מאוד פשוטים, אבל קשה להן להגיע למצב הזה, ואז צריך לבקש ואז לא חוזרים אליהן. כל הדבר הזה הוא גם קשה בפני עצמו. כולנו צריכות עכשיו עזרה, כולנו משתמשות בבייביסיטר, כולנו מתחילות לקחת מנקה או דברים שלא ידענו לפני וכולן מוציאות כרגע יותר כסף ממה שהן הוציאו".
על התמודדות הילדים סיפרה הדר: "בהתחלה היה קושי אחד, עכשיו יש קושי קצת אחר. יש לי ילד בן 4.5 שבהתחלה היה לו מאוד קשה נפשית. היו לו התפרצויות והתנהגות מאוד חריגה שאני לא מכירה ממנו. דווקא עכשיו יש לו מין הדחקה כזאת, הוא לא מדבר על זה בכלל, הוא לא רוצה לדבר עם אבא שלו כל כך. כשאבא שלו מתקשר בווידאו או מגיע, הוא לא מתייחס לזה כאל אירוע רציני. כשהוא הולך הוא לא אומר לו יותר מדי ביי וזה גם קשה. הוא לא מדבר על זה בכלל ואני מרגישה שהוא מאוד עצור. אני מרגישה שהילדים האלה צריכים תמיכה. יש בתי ספר שעושים את זה באופן פרטני כי הם בתי ספר טובים והמחנכות אולי הן מעולות, אבל למשרד החינוך אין מתווה של מה עושים עכשיו עם ילדי המילואימניקים שלא יכולים להתנהג כמו ילדים רגילים.
"אני גם שומעת הרבה אמהות שאומרות שהן לא מספיקות תמיד בבוקר להכין כריך ואז הגננת או המורה שולחת להן 'למה הילד הגיע היום עם עוגה?'. הם גם לא מספיקים להכין שיעורי בית כי האמא לא מספיקה לעזור להם, היא לא נמצאת שם בשביל לעשות את זה. גם לאמא קשה נפשית. צריך להבין שגם אחר הצהריים, כמה שהיא מנסה לתפקד, גם לה לפעמים קשה נפשית והיא שניה צריכה את הזמן שלה, והמורים לא מבינים את זה ולא מכילים".
