השחרור של יהודית ונטלי רענן הוא אירוע מרגש שמביא קצת אור בימים חשוכים אלה. שתי חטופות שוחררו על ידי הזרוע הצבאית של חמאס והן בריאות ושלמות. ועדיין, מדובר פה במהלך ציני ומכוון של הזרוע הצבאית של הארגון שנועד להשיג כמה מטרות: לשפר את תדמית הארגון בפניי הקהילה הבינלאומית ובעיקר האמריקנית; לעורר את דעת הקהל בישראל כדי ללחוץ על מקבלי ההחלטות להגיע לעסקה לשחרור אסירים במקום להמשיך במבצע הצבאי - ולמשוך זמן ולעכב כמה שרק ניתן את הפעולה הקרקעית.
הסרטון ששחררה הזרוע הצבאית של חמאס, בו נראות השתיים ברגע שהן עוברות לידי הצלב האדום, מלמד על הצורך והרצון של הארגון ב"מיתוג מחדש". טובי המוחות של חמאס עמלו שם במשך עשרות שנים על התרמית הגדולה שנקראת "המצור" על עזה למרות שבפועל לא היה שום מצור. עשרות שנים חמאס מטפח את תדמית "דוד" מול גוליית, והנה הפעולה ב-7 באוקטובר הפכה אותם בעיני רבים, כולל בעולם הערבי, לדאעש. אז מה זה כבר לשחרר שתי חטופות אמריקניות שיזכו אותם בנקודות בדעת הקהל העולמית ואולי לעוד קצת תקשורת מערבית אוהדת נוסח ה-BBC (שעדיין מסרב לקרוא לחמאס ארגון טרור אפילו אחרי מעשי הטבח הזוועתיים)?
בחמאס שואבים עידוד גם מהעיכוב בפעולה הקרקעית, שעדיין לא ברור לגמרי ממה הוא נובע. כוחות צה"ל מוכנים לפעולה ומישהו בדרג המדיני מעכב את הפעולה. שחרור בטפטוף של בני ערובה, כפי שהיה אתמול, ייצר כנראה עוד לחץ על הישראלים להמתין עם הכניסה הקרקעית.
קטאר בשירות אימפריית הטרור
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הודה אתמול בדבריו גם לקטאר וישראל על שסייעו לאפשר לשחרור לצאת לפועל. ישראל היא זו שמנהלת שיחות מאחורי הקלעים עם הקטארים, שמשמשים סוג של מתווך מול חמאס. אבל צריך לומר את מה שהיה צריך להיאמר ממזמן: ההחלטה של ממשלות נתניהו ובנט, לאפשר הכנסה של כ-1.4 מיליארד שקלים בכל שנה לעזה (360 מיליון דולר), סייעה לחמאס לבנות את התשתית הצבאית. הכסף אמנם לא הגיע ישירות לעז א-דין אל-קסאם, אבל אפשר לחמאס להפנות כספי מיסים שגבה, לטובת תשתית צבאית במקום לתשתית אזרחית.
קטאר סייעה פה לבנות את אימפריית הטרור הזו, את המנהרות, את הרקטות וכמובן מארחת גם ברגעים אלה את כל צמרת חמאס המדינית שיושבת בחו"ל. איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של הארגון, האיש מספר אחד לכאורה (דה פקטו סינוואר הוא המספר אחד), ועוד רבים אחרים מהלשכה המדינית מתגוררים באורח קבע בדוחא וזוכים שם לחסינות שאין לה סיבה. ההסכמה בשתיקה של ישראל לפעילות של קטאר חייבת להסתיים, תוך הבהרה שכל בכיר בחמאס הוא בן מוות - בדוחא או בכל בירה ערבית או מוסלמית אחרת.
בינתיים, יחיא סינוואר, אחיו מוחמד (מראשי הזרוע הצבאית), מוחמד דף, מרוואן עיסא ועוד חברים בזרוע הצבאית והמדינית ממשיכים כנראה להסתתר להם במחילות של עזה ולהתבשם בהישג הצבאי שלהם.
יחיא סינוואר, שהיה במרץ 2021 כפסע מהדחה מצמרת חמאס, בין היתר בגלל המדיניות הפייסנית שהוביל אל מול ישראל, הבין אז את המסר: כדי להישאר מנהיג הארגון - הוא חייב להוביל מדיניות קיצונית הרבה יותר. חודשיים לאחר הכמעט הדחה, הוא הורה על התקפה על ישראל שזכתה לשם מבצע "שומר החומות". כעת, הוא ייזכר תמיד כארכיטקט של הניצחון הגדול של חמאס על ישראל.
ההתקפה של חמאס ביססה את מעמדו של סינוואר - והוא יכול לכוון לראשות הלשכה המדינית כולה. היריב העיקרי שלו היה סאלח אל-עארורי, שזכה להרבה אהדה בשורות חמאס בגלל הפיגועים שהוציא לפועל בגדה. אבל כעת ברור שסינוואר הצליח להדהים לא רק את הישראלים, אלא גם את אל-עארורי והנייה. אם יגיע בחיים לבחירות להנהגת חמאס ב-2025, אין ספק שייבחר - וברוב גדול.
מלחמת השחרור של העם פלסטיני עדיין לא כאן
צמרת חמאס המדינית והצבאית נותרה גם כעת, ביום ה-15 ללחימה, ללא פגיעה קשה. איימן נופל, מח"ט מרכז הרצועה, שחוסל, הוא אבדה ללא ספק. אבל הארגון עדיין מפגין שליטה במה שמתרחש בשטח, ומצליח להמשיך בירי הרקטות. דובריו מתפארים בהישג הצבאי ומזהירים את ישראל שפעולה צבאית קרקעית תעלה לה ביוקר.
דבר אחד עדיין לא קורה - ועשוי לייצר מצוקה עתידית בחמאס: ההצטרפות של החזיתות האחרות. חמאס בנה על פתיחה של כמה חזיתות נגד ישראל, מעין מלחמת "השחרור" הגדולה של העם הפלסטיני, שתבעיר את הגדה, את ירושלים, את ערביי ישראל, את סוריה ולבנון, וגם את תימן ומקומות אחרים. זה לא קורה עד עכשיו. אפילו ההפגנות אתמול ברחבי הגדה המערבית לא היו יוצאות דופן בסדר הגודל שלהן. הקרב מול לוחמי הימ"ס בנור א-שמס ליד טול כרם שלשום הסתיים אמנם ב-12 פלסטינים הרוגים, אבל לא גרר אחריו ערים אחרות בגדה.
גם ערביי ישראל מסרבים להצטרף לאירוע בפעילות נוסח "שומר החומות", כנראה בגלל מספר ההרוגים הגבוה של בדואים וערבים ישראלים ב-7 באוקטובר. סוריה מגמגמת, וגם הניסיון הנרחב לשגר עשרות כטב"מים מתימן וטילי שיוט - כשל בזכות האמריקנים.
השאלה שנותרה עדיין פתוחה היא חיזבאללה. לפי הדיווח היום ב"ניו יורק טיימס", נתניהו מנע פעולה גדולה נגד חיזבאללה ששר הביטחון גלנט דחף אליה. נתניהו לקח כאן הימור לא פשוט. אם חיזבאללה לא יצטרף למערכה וישראל תוכל למקד את הפעילות שלה בעזה, הרי שההימור שלו הצליח. אם חיזבאללה יצטרף ויסתבר שמי שמנע פעולה משמעותית נגד הארגון השיעי, ראש הממשלה יצטרך לתת גם על כך הסברים. עוד הסברים לדברים שגם כך, קשה להסביר.