קורבן הפיצוץ שהיה תחת איפול במשך ימים - והתברר כפיגוע של חיזבאללה - מדבר: ב-13 במרץ, לפני קצת יותר מחודש, נסע שרף א-דין חמאייסי, תושב סאלם, ממקום עבודתו לכיוון ביתו. בדרך, חלף בצומת מגידו, שסמוך לה הטמין מחבל שחצה את הגבול מלבנון מטען חבלה תקני רב-עוצמה. המטען התפוצץ ופצע באורח קשה את חמאייסי. בריאיון ל-ynet, הוא שחזר לראשונה את רגעי הפיגוע, סיפר על הימים הקשים שהוא עובר וחשף את הבשורה הקשה שקיבל, שלפיה הוא צפוי להישאר עיוור כתוצאה מהפגיעה.
כשהוא נתמך באביו טאהא, שרף א-דין נכנס למרפסת בית המשפחה בכפר סאלם שהוא חובש משקפי שמש. הצעיר בן ה-21 ניהל אורח חיים של סטודנט עד הפיגוע. הוא עבד בלילות, למד בבקרים - והכול כדי לקבל את ההסמכה של הנדסאי בניין במכללת אל-קסאמי בבאקה אל-גרבייה. גם ביום הפיגוע רצה לחזור לביתו לפני שייסע למכללה. באותו בוקר הוא הפך לנפגע פעולות איבה - ומאז מטופל במחלקת שיקום בבית החולים השיקומי בית לוינשטיין.
"עבדתי בלילה ורציתי לחזור ללימודים במכללה. הייתי בדרך בכביש כשקרה הפיגוע. אני זוכר הכול. חזרתי מהעבודה לכיוון הבית. יש שם מצלמה, ולידה היה הפיגוע - אירע הפיצוץ. ניסיתי לעצור את הרכב אבל הברקס לא עבד. הורדתי גיר לניוטרל עד שעצר הרכב, ובזמן הזה אני כבר לא רואה. עצרתי את הרכב, בא אליי אדם ששאל 'מה קרה, מה השם שלך' ואמרתי לו. הוא אמר אל תילחץ", שחזר חמאייסי. "הייתי מאושפז חודש וכמה ימים בבית החולים רמב"ם בחיפה".
הוא סיפר כי הרופאים הסבירו לו שהוא איבד את הראייה לגמרי כתוצאה מהפיצוץ, וסובל גם מבעיות בשמיעה. "ביטוח לאומי מטפל בי. עזרו לנו. עוד אין הגדרה של אחוזי נכות, 21 יום יימשך בינתיים השיקום, ואז יבדקו את ההמשך", אמר.
חמאייסי אמר שהוא לא יודע מי אחראי לפיגוע הזה - וגם לא רוצה לדעת. במערכת הביטחון הטילו רשמית את האחריות בשבוע שעבר על חיזבאללה, וקבעו כי ארגון הטרור השיעי היה אחראי על המחבל שחדר מלבנון, הגיע לצומת מגידו - מרחק של כ-70 ק"מ אל תוך עומק ישראל - והפעיל את המטען. המחבל כמעט ברח בחזרה ללבנון, אך חוסל בסופו של דבר על ידי כוחות הביטחון ליד הגבול.
"בתחושה שלי, עצרתי פיגוע שהיה עלול לגרום לעשרות הרוגים. אני עדיין לא יודע מי עשה את הפיגוע, לא צריך לדעת וגם לא רוצה לדעת. שמעתי הרבה דברים, לא יודע מה נכון ומה לא נכון. יש הרבה דברים", אמר שרף א-דין.
אביו, טאהא, אמר כי הוא רק רוצה שבנו יהיה עצמאי כמו פעם. "אנחנו רוצים לחיות בשלום. אנשים פשוטים. חוץ מזה חשבתי על כלום. הוא איבד ראייה, אבל מה שאכפת לי שהוא יהיה עצמאי ויחזור להיות אדם רגיל. המזל שלנו שלא הייתה תנועה חזקה בבוקר. אנחנו סובלים, אבל העיקר שלא נפגעו עוד. תמכו בנו הרבה ואני מודה להם. החלום שלי לראות אותו מבריא - שיחזור לחיים רגילים וילמד מה שהוא רוצה. אין לנו שנאה לאף אחד. בוודאי שכאב לנו, אבל תמיד יש קורבנות".
האב סיפר כי הידיעה הראשונה על פציעת הבן הגיעה לבנו הבכור. "אמרו לו שירו בו ואני לא האמנתי ואמרתי לו תפסיק לעשות צחוק. אין לנו סכסוכים עם אף אחד", אמר האב. "אחרי חמש דקות התקשרו אחרים ושוב קמתי ויצאתי לצומת. לקחו אותו לבית החולים בעפולה והעבירו אותו לרמב"ם. עשרה ימים לא הרגשנו את החיים עד שהוא התאושש".
לשרף א-דין עדיין לא נקבעו אחוזי נכות, אך הוא מלווה על ידי המוסד לביטוח לאומי. "שלושה ימים אחרי הפיגוע הגיעו שלוש עובדות בכירות של הביטוח הלאומי לביקור בבית החולים רמב"ם ונעשתה הערכת צרכים ראשונית. הצוות פגש את הוריו של שרף, הוסברו להם זכויותיהם והייתה גם תמיכה רגשית. הביטוח הלאומי סידר להם חדר במלונית של ביה"ח רמב"ם ליד מיטת הפצוע, על חשבון ובמימון הביטוח הלאומי. המשפחה מילאה טפסים והם הועברו למנהלת מחלקת איבה בחדרה. הוסבר להם על זכאותם לנסיעות וכלכלה והושארו להם טפסים לשישה בני משפחה. אנו בקשר רציף איתו", אמרו במוסד לביטוח לאומי.