חודש למלחמה באוקראינה - והעולם מופתע. הוא מופתע מעוצמת התגובה האוקראינית לפלישה הרוסית, מעצם העובדה שיש לאוקראינה צבא שמצליח, פעם אחר פעם, למרות הקושי והאבדות, לבלום את ההתקדמות הרוסית. מופתע מההתנגדות האזרחית ההרואית בערים המופצצות, הכבושות, שרוחות המוות נושבות ברחובותיהן. העולם מופתע מקייב שלא נכבשה ב-72 שעות, גם לא בחודש ימים.
אך עוד יותר, העולם מופתע מהניתוק מהשטח של הקרמלין והיושב בתוכו: בליצקריג כושל, טיהורים בצמרת הביטחון, סגירת התקשורת העצמאית, גנרלים חיוורים מדווחים על הישגים על רקע הפסדים כבדים והרוגים רבים. העולם מופתע מהכרזת פוטין שהשלב הראשון של ה"מבצע" הסתיים בהצלחה (החלפת שלטון בקייב, מישהו?) ועכשיו אפשר להתרכז בשחרור דונבאס - המטרה העיקרית של הפעולה (לשמה גרסו את חרקיב? נו, שוין).
הניתוק הזה, שמתחיל מהראש, עובר דרך תקשורת תועמלנית ומתפשט במהירות שיא לקצוות השונים של המדינה הענקית, גורם לאחרוני הליברלים לברוח מרוסיה וממסך הפלדה שיורד על ראשם כמו חרב - אך נראה שאיש לא עוצר אותם. להפך, ייתכן שהבריחה הזאת משרתת את פוטין.
באתר "קומסומולסקיה פרבדה" התפרסמה כתבה נלהבת תחת הכותרת: "חודש למבצע המיוחד: אוליגרכים מפורקים מכסף, פייסבוק נחסמה, המפורסמים עפו החוצה. יותר מזה לא יכולנו לבקש". מחבר המאמר שיבח את התקדמות הכוחות באוקראינה וכינה אותם "מגיני המולדת", מתגאה בפריחה של הרשתות החברתיות המקומיות לעומת המערביות שנחסמו, נוקב בשמות של האוליגרכים שנפלו קורבן לסנקציות, ומביע שמחה בשם אזרחי רוסיה הגדולה לנוכח העזיבה ההמונית של המפורסמים: זמרים, אנשי תרבות, אנשי תקשורת, פובליציסטים ועוד.
רוסיה מתנתקת סופית מהנרטיב ההיסטורי הקולקטיבי. היא משתחררת מהנטל המזיק - האזרח החושב ששואל שאלות - ואוטמת את פתחיה כמו צוללת המתכוננת להיעלם במעמקים
במקביל, השבוע הפסיק את פעילותו העיתון "נובאיה גזטה", מעוז החופש האחרון, לאחר התרעה נוספת מהגוף המפקח של הצנזורה הרוסית. רק לפני כמה חודשים זכה העורך הראשי שלו, דמיטרי מוראטוב, בפרס נובל לשלום, וניסה להמשיך בפעילות העיתונאית במציאות ההשתקה הטוטאלית. אך כעת באתר העיתון מופיעה הודעה קצרה: "פעילותנו הופסקה עד תום 'המבצע המיוחד' באוקראינה".
בזמן שהעולם מופתע, רוסיה מתנתקת סופית מהנרטיב ההיסטורי הקולקטיבי, וחוזרת אחורה בזמן. מרצונה היא משתחררת מהנטל המזיק - האזרח החושב ששואל שאלות - ומתחילה לאטום את פתחיה כמו צוללת המתכוננת לשקוע ולהיעלם במעמקים. נדמה שתמונת הניצחון מאוקראינה כבר לא מעניינת את נשיא רוסיה, גם לא נאט"ו או גופות החיילים שלו.
נועה לביאצילום: טל שחרבזמן שהעולם ניסה לבודד את רוסיה כלכלית, פוטין הצליח תוך חודש לבודד אותה תודעתית, לטפח מחדש את שנאת המערב ולעוות את הערכים בהתאם למורשת הסובייטית: עוני שווה מוסריות, הצלחה היא סיבה להשמדה וחופש זו מילת גנאי. רוסיה איבדה את שאריות החופש שנותרו בה. אוקראינה, לעומת זאת, סופגת אבידות בנפש וברכוש, אך זוכה לכבוד ואהדה בעולם ופיתחה זהות עצמית חדשה, עוצמתית ומאוחדת יותר.
חבר וקולגה, עיתונאי אוקראיני שעירו אירפין ספגה הפצצות כבדות ונהרסה כליל, מספר ששלח את משפחתו למערב אוקראינה ועכשיו הם עברו למונטנגרו. "יש שם ים ואוכל טוב, מזג האוויר נפלא, אבל אשתי רוצה הביתה", הוא מספר. "אנחנו צוחקים שדווקא כשהעולם פתח דלתות לאוקראינים, שתמיד היו צריכים ויזות לכל מקום - כל מה שאנחנו חולמים עליו הוא לחזור הביתה".
- נועה לביא היא עיתונאית "ווסטי" ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
