נוכח האתגרים הגלובליים עלולה המערכת העולמית לעמוד בפני שינוי שלא נראה מאז תום מלחמת העולם השנייה. המערכת העולמית הקיימת, שנבנתה ומתוחזקת על ידי הדומיננטיות האמריקנית, עשויה להפוך בקרוב למערכת שמדינת ישראל מעולם לא חוותה או הכירה. הדבר שממנו ישראל צריכה לחשוש יותר מכל אינו שחקן חדש שיחליף את מנהיגות ארה"ב - שחקנים דומיננטיים באו והלכו לאורך ההיסטוריה – אלא מעולם חסר מנהיגות, דבר שעלול להביא לכך שאנרכיה, מאבקים ומלחמות ימלאו את הוואקום הזה. היווצרות עולם ללא קטבים, שבו לא יהיה למדינה אחת מספיק כוח כדי להקרין יציבות כלשהי, יהיה הניסיון הגדול ביותר של ישראל אי פעם.
בספטמבר 2002 פרסמה ארה"ב אסטרטגיית ביטחון לאומי שבו ציינה ש"כוחותינו יהיו חזקים מספיק בכדי להניא את היריבים הפוטנציאליים מלהמשיך להתפתח צבאית לשם מימוש תקוותם להתעלות או להשוות את כוחם לארה"ב". עם זאת, כפי שהראו אירועים כגון סיפוח חצי האי קרים ב-2014, היציאה מאפגניסטן, ההתעצמות הסינית, המשך ההרג בסוריה, החוב הלאומי של הממשל האמריקני, כמו גם בעיות כלכליות מבית ומגמות דעת הקהל בארה"ב - ייתכן שוושינגטון כבר לא יכולה או רוצה להמשיך למלא את נעלי ההנהגה העולמית.
מציאות זו עלולה לא רק לסיים את שליחת הסיוע למדינות שונות, לרבות ישראל, אלא גם לייצר מהלך שבמסגרתו תחדל וושינגטון מלשלוח כוחות לאזורי עימות, או להמשיך ולהחזיק בבסיסים מעבר לים (במערב אירופה ובמזרח אסיה למשל), מה שעלול לעודד עימותים בזירות חדשות, כולל במיצר טאיוואן ובקוריאה.
אירוע מרכזי שמעיד על הפוטנציאל לשינוי מערכתי עולמי הוא המלחמה באוקראינה. מה שמדאיג את ישראל, יותר מהפעולות של מוסקבה, הוא חוסר פעולה אפקטיבי מצד ארה"ב. המלחמה נועדה לא רק לגרום לשינוי המערכת הקיימת באוקראינה, אלא גם לעורר שינוי מערכתי במאזן הכוחות בעולם.
חוסר יציבות עולמית עשוי גם להגביר את העלייה של יהודים. בהתאם, יש לבצע הכנות גדולות יותר הן להבאתם למקום מבטחים, והן לספק להם דיור, טיפול רפואי ומקומות עבודה
ישראל ניסתה לתווך בין הצדדים לא רק נוכח המצב ההומניטרי באוקראינה, אלא גם על רקע הפוטנציאל למלחמת עולם שלישית, הפעם עם נשק להשמדה המונית. ברית נאט"ו, למשל, הייתה איתנה בגינוי פעולות רוסיות במילים, אך לא ברור אם תגיב גם צבאית אם אחד מחברותיה, או משלוחי הנשק שלה, יותקפו בדרך כלשהי. המבחן הזה עלול להגיע בקרוב.
העידן החדש והפוטנציאלי של חוסר מנהיגות אמריקנית יוביל לאתגרים קשים. ראשית, היעדר דומיננטיות של הצי האמריקני יהפוך את הימים והאוקיאנוסים להרבה יותר מסוכנים להובלת סחורות. הסיכונים בשמירה על שרשראות האספקה יעלו, ובהתאם גם המחירים. אפילו האינטרנט, שפועל באמצעות כבלים תת-ימיים, יהיה תחת איום גדול.
לפיכך, ישראל חייבת להיות מוכנה הן להרחיב את מצבורי החירום הנוכחיים שלה בתחום התזונה, הרפואה והאנרגיה, כמו גם את היכולות לייצר משאבים חיוניים אלה, והן להגדיל באופן אקספוננציאלי את זרוע הים על חייליה וספינותיה. זו האחרונה עשויה להיקרא יותר ויותר ללוות אוניות ישראליות או להתמודד עם איומים חדשים כגון פיראטים.
גנץ על אוניית הצי האמריקני בבחריין. עד מתי?
(צילום: אליאור לוי, אלעד מלכה)
חוסר יציבות עולמית עשוי גם להגביר את העלייה של יהודים. בהתאם, יש לבצע הכנות גדולות יותר הן להבאתם למקום מבטחים, והן לספק להם דיור, טיפול רפואי ומקומות עבודה. ישראל חייבת לחזק את המבצר שלה, ואת יכולתה להגן מפני איומים יבשתיים, אוויריים ותת-קרקעיים, גם לנוכח האפשרות שמדינות כגון איראן, סוריה וגרורותיהן יקבלו עוד יותר מוטיבציה לפגוע באינטרסים שלה.
ד"ר יונתן פרימןצילום: ג׳ני פפרמןיחד עם זאת, גם הזדמנויות עשויות לצוץ לנוכח השינוי. ראשית, מדינות עשויות לעודד את ישראל להתפתח בהיבטים של אחריות שבאופן היסטורי היו בידי ארה"ב - בין אם תיווך, סיוע למדינות, ואפילו הובלת קואליציות צבאיות בינלאומיות נגד שחקנים עוינים. תעשיית הנשק בישראל, שכבר יש לה השפעה עולמית, תהיה מבוקשת יותר ככל שהצורך יגדל בעולם. כמו במאבק הנוכחי והמתמשך נגד נגיף הקורונה, ישראל עשויה להפוך להיות הספינה הכי מנוסה ורגועה בלב הים הסוער.
ייתכן שזהו השקט שלפני הסערה, ושזמנים מורכבים הדורשים את תשומת ליבנו ואחדותנו עוד מצפים לנו. אזרחי ישראל צריכים לא רק להתכונן לבעיות אפשריות בשרשרת האספקה, אלא להיות מוכנים להימנע מלהיגרר לפלגנות חברתית בעקבותיה. אין לנו ישראלים מיותרים.
- ד"ר יונתן פרימן הוא מומחה ליחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
