לא במקרה שמע הציבור על חוק הגיוס המתוכנן לחרדים יחד עם הדיווחים על מודל הגיוס הדיפרנציאלי וחוק יוקרת השירות. הניסיון לכרוך את השלושה ביקש להמתיק את אי-הצדק המשווע בחוק המוצע, הפוטר הלכה למעשה את תלמידי הישיבות משירות בצה"ל, ללא כל דרישה, ומשאיר את גיוסם לרצון לבם בלבד. היה מי שחשב שבחסות הצפת האינפורמציה והתרחבות הלב מההטבות לחיילים של כולנו, יוכל החוק לעבור בשקט.
מחשבה אפשרית אחרת, קשה מזו, היא שהיו שקיוו שהמשוואה בין שירות מסכן חיים לבין תגמול כספי תעבור גם היא בטוב בציבור שיתמסר למילים מכובסות על כמה אנחנו אוהבים את חיילינו. במילותיו של מזכיר הממשלה: "המודל שהממשלה הזאת שוקדת עליו הוא מודל של שילוב חוק גיוס לצד חוק יוקרת השירות שמבטיח תגמולים והטבות למשרתים". מה שאי אפשר לקנות ביושרה, מקווים בממשלה, אפשר יהיה לקנות באתנן מלא פאתוס.
אלא שאדריכלי התוכנית לא הביאו בחשבון שבחודשים האחרונים ילמד הציבור דבר או שניים על מה מוכרים לו, ושום אריזה לא תצליח להסתיר את העובדה שהיא עוטפת חוק בזוי השם ללעג כל שיח על סולידריות חברתית, ואשר יפורר סופית את מה שנשאר מהצבא המכונה צבא העם. אי אפשר להגזים כמה צביעות צריך כדי לשלוח אנשי מילואים לעזאזל ביד אחת, ולהנדס חוק השתמטות ביד שנייה, ואין מספיק מילים כדי להזהיר מפני השלכות החוק המתוכנן על כשירותו וקיומו של צה"ל.
גם ללא "חוק יסוד: לימוד תורה", שממנו מבקשים היום להתנער חברי הליכוד, אף שהוא מעוגן בבירור בהסכמים הקואליציוניים, חוק הגיוס המוצע מביא אותנו לאותה נקודת שפל. הוא מכשיר בחותמת חוקי המדינה השתמטות מנשיאה בנטל החובה הכי משמעותית וקשה שהמדינה דורשת מאזרחיה. בניגוד לנוסחים קודמים של החוק, הוא נעדר סנקציות או מכסות אפקטיביות, ולפי הדיווחים יהיה חסין מביקורת שיפוטית, שהרי אין דרך להצדיק עוול שכזה בפני בית משפט – יהיה הרכבו אשר יהיה. במילים אחרות: החוק מאשרר סופית שמדינת ישראל ויתרה אפילו על מצג של שוויון או שאיפה כלשהי להשתלבות של חרדים בנשיאה בנטל. אפילו המקפצה מהמשל הידוע כבר מתקפלת מבושה.
אבל לא פחות משחשוב להזכיר את העוול המקבל הכשר, ראוי גם להפריך את הטענה המרכזית המבקשת להצדיק אותו ולשכנע אותנו שנכון, החוק לא מריח משהו, אבל את הצחנה נכסה באמצעות "השתלבות בשוק התעסוקה". על פי הטענה המוכרת, הורדת גיל הפטור תאפשר לחרדים, שגם ככה לא באמת מתגייסים, להשתחרר מהחובה ללמוד בישיבה ולהמיר אותה בכניסה לעבודה ובכך לפחות לתרום במשהו לכלכלת המדינה.
ד"ר עידית שפרן גיטלמןאלא שהתיקון לחוק הגיוס אינו מונח לבדו בשק ההטבות לחרדים. לצדו מתקיימת הכפלה של קצבאות האברכים, הגדלה דרמטית של התקציב לרשתות החינוך החרדיות הפרטיות והחצי פרטיות, שאינן מלמדות ליבה או שמלמדות ליבה באופן חלקי בלבד, ותקצוב נוסף בעלות של למעלה ממאה מיליון שקל. במציאות כזו, המחשבה שאם רק יאפשרו לצעירים החרדים להשתחרר מעול לימוד התורה הם ימהרו להשתלב בשוק העבודה, דורשת עצימת עיניים קיצונית.
אם נותרה יושרה לחלק מחברי הכנסת, זה הזמן להוציא אותה מההקפאה ולהודיע שלא יהיו שותפים לחרפה הזו. זהו זמנו של הרמטכ"ל להזהיר, ולשוב ולהזהיר. הפעם לא יעזרו ציוצים לועגים של שרים בממשלה למי שיודיע "עד כאן". הם יוכלו לכנות את המוחים בכינויים הכי שפלים שבנמצא ולשתף סרטונים המציגים אותם כמי שהפקירו את חבריהם להתבוסס בדמם כי לא חבשו כיפה. כלום לא יכסה על כך שהאצבעות שיצביעו בעד החוק יהיו האצבעות שינחיתו על צה"ל את הפגיעה האנושה ביותר שידע, ושום מעגל שיח לא יאפשר להן לבצע בו החייאה כשיקרוס.
- ד"ר עידית שפרן גיטלמן היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
