לא קל להגן על ראש אמ"ן היוצא האלוף אהרון חליוה. הוא התאים לשמש בתפקידו זה כמו שהטקס ההזוי והמוגזם שנערך אמש בגלילות לרגל פרישתו התאים לימי מלחמה וכאב אלה. האטימות, הניתוק, תחושת השחץ של "אני ואפסי עוד", הפוליטיזציה הגסה והנהנתנות ששפעו בטקס מייצגים נאמנה את חליוה הרבה לפני 7 באוקטובר ולמרבה התדהמה גם לאחריו. אבל - וזה אבל ענק - מכאן ועד לדרישות ששוטפות את הרשתות החברתיות ואת התקשורת להעמידו לדין, לשלוח אותו לכלא ולשלול את דרגותיו המרחק כה עצום עד שהוא לא באמת אפשרי לצליחה. עם כל הכבוד למבקרים הכואבים, זה לא מגיע לחליוה.
בסופו של דבר מדובר באדם ברוך כישרונות וכישורים שבחר להקדיש 39 שנים מחייו לביטחון ישראל ולהגנת כולנו במקומות המסוכנים ביותר - בשדות הקרב כלוחם שהיה נכון הלכה למעשה "לחזור בארון" כפי שאמר בדרכו הבוטה (אבל הכנה) לא פעם לחייליו. וכן, אף היכולת להתחבר למוקדי כוח בתקשורת, בפוליטיקה ובשלטון ולהתקדם בזכותם אינה מצויה בשפע. מרבית אלה שזכו בה מנצלים אותה "לעשות לביתם" כמיטב הקלישאה המבחילה, קרי: לצבירת כסף. חליוה תחת זאת בחר להמשיך ולסכן את חייו גם כמח"ט וגם בתפקידיו בהמשך. זה ראוי לכל שבח.
אחרי 7 באוקטובר אין ספק בכלל שהוא לא התאים לתפקידו האחרון, שמחייב סט תכונות אחרות מאלה שהוא ניחן בהן, אבל את זה יש לזקוף קודם לכל לחובת הרמטכ"ל אביב כוכבי שמינה אותו למרות אזהרות שקיבל. חשוב מזה, כמי שמשרת כקצין מודיעין כבר 37 שנים, אני יכול להעיד שהוא אינו ראש אמ"ן היחיד שלא התאים לתפקיד. למעו האמת, למעט שלושה אלופים בתקופה זו (אורי שגיא, אהרון זאבי פרקש והרצי הלוי) איש ממי שמילא את התפקיד לא באמת הבין מודיעין ולא "השיג הישגים רבים" ואפילו לא מעטים. העובדה שחלקם הגדול - מברק ועד כוכבי - קודמו לשמש כרמטכ"לים רק מלמד על כך שאלה לא היו מעידות מקריות אלא השיטה עצמה. להאשים את חליוה לבדו זה לא הוגן. .
אך ברור שהיה ראוי בימים כאלה לוותר על 1,500 המוזמנים, על התשבוחות המנותקות מהמציאות ובכלל על הפרכוס ההדדי של חברי אליטה שבעת רצון (שכוללת גם הרבה בדימוסים), שלמרות כל אמירותיהם על "לקיחת אחריות" לא באמת עשו חשבון נפש לגבי חלקם בחורבן 7 באוקטובר ובמקום זה ממשיכים לשלוח אצבע מאשימה רק לחזות אחרים. זה נכון. אבל גם לא ראוי לשלוח את חליוה לצאת בבושת פנים מהשער האחורי של הקריה, כמו שרבים דרשו.
בעידן של בריחה מאחריות, חליוה ידע להתפטר לבדו מהתפקיד כנדרש בפסוק "מודה ועוזב - ירוחם", מגיע לו לפשוט את המדים בכבוד
אם אנחנו רוצים שאנשים טובים יבחרו בשליחות קשה כזו לאורך השנים, כפי שעשה חליוה, אסור לנו לנטוש אותם גם כשהם כושלים. גם משום כך אנחנו חייבים דווקא בשעות אלה לזכור ולהזכיר שהאלוף חליוה לא ביקש לחולל רע. להפך. הוא בא לעשות טוב ובמשך קרוב ל-40 שנים הוא אכן עשה זאת ובגדול לטובת כולנו. על כך וגם על העובדה שבעידן של בריחה מאחריות, הוא ידע להתפטר לבדו מהתפקיד כנדרש בפסוק "מודה ועוזב - ירוחם", מגיע לו לפשוט את המדים בכבוד ולשמוע מכולנו לפחות מילה אחת: תודה. תודה, אלוף חליוה.
