"ניצוץ שאי אפשר לכבות"
רס"ר (מיל') ליאב אטיה ז"ל
מאות ליוו למנוחות את רס"ר (מיל') ליאב אטיה ז"ל, שנפל בקרבות בדרום רצועת עזה. חבריו לצוות הגיעו לבית העלמין הצבאי בבאר שבע כשהם פצועים כדי לחלוק לו כבוד אחרון.
"אנחנו לא תופסים את גודל האסון. אנחנו חסרי נשימה, חסרי יכולת להבין שלא נוכל עוד לחבק אותך. מקווים שלא נהרגת לשווא", ספדה לו האם רבקה. "אני בטוחה שאתה מתבונן עלינו מלמעלה. אנחנו מבקשים שתחזק את הדר, זוגתך שאיתך שנים, שהייתה איתך לאורך כל המלחמה הזאת. ליאב, היום אני מצדיעה לך, מצדיעה לך על זה שאתה משאיר אותנו פה, ונהרגת למען כולנו".
זוגתו הדר ספדה לו בבכי: "אהוב שלי, במקום לשמוח שאתה פותח את כל ההודעות שלי כשאתה חוזר, הן לנצח יישארו כמו שהן, בלי שתגיד לי שאני משוגעת שכותבת לך מלא הודעות ואתה בכלל בעזה. אמרתי לך בלי שטויות, והנה, כמו תמיד, אתה עקשן ולא מקשיב".
"אתה שלי, אהובי, גם עכשיו וגם לפני וגם לנצח. אתה הכי שלי בעולם. ראיתי לך בעיניים את העצב על מה שקורה במדינה שאתה כל כך אוהב ונאמן לה", הוסיפה הדר. יש לך ניצוץ בעיניים שאי אפשר לכבות, אהבה אמיתית והבנה בחשיבות השמירה על המדינה. אין מאושרת ממני שהצלחתי לראות אותך בלילה שלפני המשימה, וידעתי שלא משנה מה השעה אגיע רק בשביל חיבוק קטן ונשיקה צידה לדרך. יש לי חור בלב בצורה שלך, ואין שום דבר שיצליח לסגור אותו".
אחיו נתנאל ביקש ממנו לשמור על חבריו, שעדיין נלחמים ברצועה: "המלחמה עוד לא נגמרה, יש לך למעלה עוד עבודה מרובה. תשמור עלינו ועל הלוחמים בשטח. תדאג שיחזרו, לא כמוך, שיחזרו בחיים. החברים שלך עוד נמצאים בלחימה, שמור עליהם".
"אף אחד לא האמין שתהפכו לשכנים"
רס"ר (מיל') עמרי בן שחר ז"ל
מאות ליוו למנוחות את רס"ר עמרי בן שחר, שנפל בקרבות ברצועת עזה. בן שחר נטמן בבית העלמין הצבאי קריית שאול, סמוך לחברו סמ"ר שחר סטרוג ז"ל, לוחם דובדבן שנהרג לפני כשש שנים מפליטת כדור.
"המקום הזה אינו זר עבורי, וגם לא לעמרי", סיפר אחיו התאום נדב. "אחרי שאיבדנו את שחר לפני שש שנים הפכנו למבקרים קבועים בחלקה הזו בקריית שאול. לא מעט פעמים הגענו לפה רק אני ואתה, לבד, באמצע הלילה, כי הרגשנו צורך, והיה ברור שכשאחד צריך – השני מגיע איתו. אף אחד לא האמין שתהפכו להיות שכנים. אני אוהב אותך עד הסוף ואזכור אותך לנצח בראש, ובעיקר בלב שלי".
ליאור בת זוגו ספדה לו: "גיבור שלי, לפני שנכנסת לעזה אמרתי לך שאני גאה בך, ואני גאה בך היום יותר מתמיד. על בן האדם שאתה, ועל האיש המיוחד שאתה. על הערכים שלך, על האכפתיות שלך, על הדרך שבה דאגת ופינקת אותי. אתה מלאך, ומקומם של מלאכים הוא בשמיים – אז עכשיו אתה שם, ואנחנו פה כואבים את לכתך. אני אהיה חזקה כמו שביקשת וכמו שהבטחתי. תודה שהיית נסיך החלומות שלי".
"עמרי, ילד אהוב ויקר שלנו, לכל מקום שהגעת הבאת איתך אור עם חיוך נצחי על פניך. אנרגיה טובה וחיובית שקשה לתאר", ספד אביו. "אנרגיה זו היא מתת אל אדירה. כנראה שבימים חשוכים אלו אלוהים היה זקוק לה בחזרה. כעת נפלה עלינו אפלה קשה מנשוא, ואתה מאיר עולמות אחרים, אבל צופה בנו".
"אם הייתי יודעת שזו השיחה האחרונה – לא הייתי מנתקת"
רס"ל (מיל') עומרי רוט ז"ל
רס"ל (מיל') עומרי רוט, מפקד טנק בגדוד 53 שבחטיבה 188, נפל אתמול בקרבות ברצועת עזה. היום הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראש פינה. "במשך שלושה ימים הובלנו את הגדוד עד ללב העיר עזה, היינו הראשונים שהגיעו לים. הרגנו הרבה אויבים, לא אכלנו, לא ישנו, והכי חשוב – לא עצרנו", סיפר בהלוויה חברו לגדוד.
"באותו לילה אני נפצעתי ואתה נשארת להילחם. באתם לבקר אותי בבית, חברים מהפלוגה, ישבנו שעות ונהנינו מכל רגע. ביקשתי שתשמור על עצמך, ואתה עם החיוך אמרת לא לדאוג, וזהו, יותר לא ניפגש", הוסיף. "חשוב לי שתדע שהשפעת על המון אנשים, הובלת את חייליך בעוז, אתה מלח הארץ הזו, ובזכותך, ובזכות אנשים כמוך, אנחנו כאן".
בת זוגו, נטע אזרי, ספדה לו בכאב: "כמה תוכניות היו לך, כמה תוכניות היו לנו ביחד. היינו צריכים לחגוג שלוש שנים באוקטובר, ובגלל המלחמה חיכינו לחגוג כשתחזור מהמילואים. אמרת שכל מה שאתה מחכה זה להיות איתי בבית לבד. רק לפני שבוע סיכמנו שאני אחפש דירות, וכשתחזור אראה לך ונחליט איפה נגור. התרגשת מזה".
"בשלישי דיברנו בטלפון ארבע דקות ואמרת שתכף תשוב, אם הייתי יודעת שזו השיחה האחרונה בינינו – לא הייתי מנתקת את הטלפון לעולם", הוסיפה נטע. "אני צריכה אותך, זה לא אותו הדבר בלעדיך. אין מילים שיסבירו מה היית בשבילי. כמה הודעות שלחתי לך בזמן שהיית בעזה בלי הטלפון. שלחתי חיזוקים ותמונות של אוכל שהכנתי. מי היה מאמין שלעולם לא תראה את ההודעות שלי".
"היית קם בבוקר עם שובבות"
רס"ר (מיל') נפתלי יונה גורדון ז"ל
בבית העלמין הצבאי בהר הרצל הובא היום למנוחות רס"ר (מיל') נפתלי יונה גורדון ז"ל, לוחם שריון בחטיבה 188, שנפל בקרבות ברצועת עזה ביום חמישי שעבר. מאות מחבריו ובני משפחתו ליוו למנוחות את מי שהיה עבורם "איש של מעשים". גורדון עבד בשנים האחרונות כפיזיותרפיסט בקופת חולים בירושלים. אחותו שירה סיפרה כי הוא היה "איש של אמת וצדק, מלא בחיוניות, שמחה והומור".
בקול שבור, אך מלא גאווה ואהבה, הודתה הרעייה פסי לנפתלי על שנים של זוגיות ומשפחה. "הנחמה שלי היא שחיית חיים טובים. היית חיובי ולמדת תחום שאהבת. היינו מאושרים, היית כיפי, קליל, זורם, קם בבוקר עם שובבות. מאז שנכנסת לחיים שלי הם היו מוארים, כל כך רציתי להזדקן איתך יחד. אהוב שלי, הלוואי שטוב לנשמה הטובה שלך. נפלת הכי על קידוש השם, האמנו שנינו שאין ברירה, אין לנו ארץ אחרת, ומישהו חייב להגן על הבית. אני מקווה שה' יפנק אותך בלי סוף בעולם הבא".
"עף על החיים שלו"
דרור קפלון ז"ל
בבית העלמין משמרות שבדרום הובא למנוחות דרור קפלון ז"ל, תושב קיבוץ בארי בן 68, שנרצח במתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר. עד סוף השבוע הוגדר קפלון חטוף, אז הוכרז על מותו. הוא תועד מובל לעבר גדר הקיבוץ באותה שבת יחד עם בת זוגו, מרסל פרייליך קפלון ז"ל, שגופתה זוהתה כשבוע לאחר מכן.
"דרור חיכה לרגע שיוכל לצאת לפנסיה", נכתב בהודעת מטה משפחות החטופים. "לפני שנה זה קרה ומאז הוא 'עף על החיים שלו', כפי שתיאר בנו. הוא התנדב בספרייה של הקיבוץ, האזין לפודקאסטים, בישל אוכל בריא ובעיקר בילה עם חמשת נכדיו. הוא היה סבא טוטאלי – כשהיה עם הנכדים הוא היה איתם במאה אחוז, והם החזירו לו אהבה".