אילנה ראדה על חתונת בנה: את תאיר לא הצלחתי להביא לחופה
(צילום: אביהו שפירא, אסף חן)
עם תום שלב הסיכומים במשפטו החוזר של רומן זדורוב, שהורשע בעבר ברציחתה של הנערה תאיר ראדה בקצרין בדצמבר 2006, אמה אילנה אמרה היום (רביעי) לאולפן ynet: "הרגשתי ביטחון רב מאוד בתוך ההליך המשפטי, אני בטוחה שעושים הכול כדי להגיע לחקר האמת". על חתונת בנה רועי השבוע סיפרה: "לא הצלחתי להביא את תאיר לחופתה. הרגשנו גם שמחה, גם עצב, וגם ראינו את כל הטוב שזכינו לו".
איך את מרגישה עם תום השלב הזה של המשפט?
"עברתי כברת דרך במשפט הזה, עם עליות ומורדות. אבל בעיקר הייתי מאוד מאוד מרוצה, והרגשתי גם ביטחון רב מאוד בהליך המשפטי. לפני המשפט, הרגשתי ששום דבר לא ישתנה. היום, אני בדעה מאוד נחרצת שלמעשה, עושים הכול מהכול כדי להגיע לחקר האמת.
את מרגישה ששמעת דברים שלא ידעת עד עכשיו, למרות כל השנים שעברו?
"כן. גם שמעתי דברים שלא שמעתי זה 16 שנים וגם התגלו דברים שהוסתרו גם מהסנגור וגם מבתי המשפט. ויותר גרוע מכך - ברמה העבריינית, הייתי קוראת לזה – שהושמדו ראיות והליכים לא נעשו כחוק. זה מספר את כל הסיפור של עינוי הנפש הזה".
המשפט הזה הוא בעיקר "כן זדורוב-לא זדורוב", אבל מבחינתך, את מרגישה שאפשר להגיע לחקר האמת, או שזה משהו שהמדינה לא שואפת לעשות?
"המדינה לא שואפת לזה, אין לה שום אינטרס. הייתי בהלם מוחלט מההתנהלות שלהם אז וגם במשפט הזה. למרות שחשבתי שיפתיעו אותי באיזו ראיית זהב. אני רוצה את הרוצח, בין אם זה היה זדורוב, או מישהו אחר או רוצחים אחרים. ציפיתי שלמרות שעברו 16 שנים, כשמביאים שבעה פרקליטים מכל המחוזות, עורכים סיעור מוחות נרחב ונוברים בתוך התיק - הם חוזרים על הטענות הקודמות. ועוד יותר מכך, תוך כדי, אנחנו מגלים שהם מנסים – הם ורק הם – להסתיר את הראיות שאנחנו כבר נחשפנו אליהן".
את חושבת שהם מסתירים דברים נוספים, אולי? ראיות שנשכחו, עוד שערות?
"בוודאי. הם ידעו ויודעים הכול. מי שאז התחיל את המשפט הזה - החוקרים, הפרקליטים, צוות השופטים שהיה אז - אני לא אמחל להם על כך. אבל כנראה שצריך לעבור את העינוי הזה, ולהמשיך להתפלל ולסמוך רק על הקדוש ברוך הוא, ובסוף להגיע לאנשים שמוכנים להקריב את עצמם לחקר האמת".
לתחושתך, הבנתך – זדורוב לא האיש?
"דווקא במשפט הזה אני חושבת שכולנו יצאנו מבולבלים. אף אחד לא יכול לבוא ולחרוץ את דינו של זדורוב כרגע, כי יש שני דברים בפתח שעלולים להפוך את הקערה על פיה: אותן שערות שעדיין לא הגיעו ואנחנו מחכים לבדיקות שלהן, וחילוץ התוכן של הטלפון של תאיר - תהליך שלקחתי על עצמי עם מיטב המומחים בארץ ובחו"ל".
כלומר, את מאמינה שבאותו טלפון מסתתרת איזושהי ראייה שעשויה להוביל לרוצח\רוצחת\רוצחים האמיתיים?
"כן".
צריך להגיד לך גם מזל טוב, חיתנת בן השבוע. איך חווית את האירוע הזה בתוך החוויה של המשפט?
"תודה רבה, אני עוד קורנת משמחה. השתדלתי מאוד לנתק את עצמי מתוך כל סערת הרגשות של המשפט. זאת אומרת, לא להתייחס כל כך לאמירות ולמה שכותבים. הרגשתי את כל סף הרגשות שבן אדם נורמטיבי בדרך כלל מרגיש כשהוא מוביל את הבן שלו אל החופה. זו זכות גדולה של כל הורה, וזו זכות שכל הורה צריך לקבל בחיים. אני את תאיר לא הצלחתי להביא לחופתה. אני כאבתי וכואבת ומתגעגעת מאוד. שמוליק – יומיים לפני שהוא נפטר – הביע משאלה בפני רועי, אחיה של תאיר, שהוא רוצה להיות בחופה שלו, ולא זכה לכך".
"הכול צף ביום הזה – שמחה, עצב, חסר. וגם לראות, במקביל, את כל הטוב שזכינו לו. אנשים באו לחבק – גם אם לא הזמנתי אותם. זה מחמם מאוד את הלב, וזו השאיפה שלנו בעצם לשנה הבאה – לשאוף להיות רק בשמחה, רק באהבת חינם, ונקווה שהמדינה סוף סוף תשכיל כדי לשפר את עצמה – ויש הרבה מה לשפר, ובמיוחד ברצח של תאיר. כי פה אפשר ללמוד כל השיעורים האפשריים – שיעורי אזרחות, משפטים וגם עיתונות".
