כשסיימו ליצוק את חומת הבטון העמוקה (המכשול) לאורך הגבול בין ישראל לעזה, ויצרו חיץ תת-קרקעי עם הרצועה, התלוצץ אחד האלופים בצה"ל ואמר לי: "מה שנשאר לעשות זה לתקוע בזנט באדמה, לתת דחיפה ולנתק את רצועת עזה משטח ישראל, ובכך לסיים את הסכסוך".
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אני ברווז במטווח
• אבל אימא, השואה שלנו היא סוג ב'
• שיקלי, הדרך לימין לא עוברת בבג"ץ
• מבחינתם זה לא שלמה גרוניך. זה השמאל
סיום הסכסוך בין ישראל לרצועת עזה רחוק מסיום, ולא משנה כמה בזנטים ננעץ באדמה. לא נכון לומר שלישראל אין מדיניות. ההיפך הוא הנכון, והוא עוד יותר מתסכל: תופתעו לגלות - למדינת ישראל יש מדיניות ברורה כלפי עזה, ומוטב שנכיר בה, בעיקר אנחנו תושבי עוטף עזה וערי הדרום: ישראל קבעה מדיניות שלפיה היא מנהלת סכסוך מול רצועת עזה, ולא מביאה לסיומו.
המשמעות היא שאחת לכמה זמן, במסגרת ניהול הסכסוך, צד אחד חוטף, והצד השני מחטיף, או להיפך - וכך חוזר חלילה במעגל נצחי. גם מחוות הומניטריות, כניסת עובדים מעזה לישראל והפסקות אש לכמה חודשים נכללות בניהול הסכסוך.
ישראל צריכה להכריז על כך באופן גלוי: או שאתם באים בטוב, או שאנחנו באים בפחות טוב. ניהול הסכסוך לפי מערכת איזונים וניהול סיכונים לא יביא לשקט
אגב, סבבי הסלמה קשים גם הם במסגרת ניהול הסכסוך. אין סיבה להיות מופתעים מירי רקטות, שכן המדיניות של ישראל עקבית מאוד במעגל הדמים הבלתי נגמר. ראשי חמאס בעזה, ובראשם יחיא סינוואר, מסתובבים באין מפריע - נושמים אוויר אביבי. הם יודעים, בפרט סינוואר, שישראל לא תפגע בו. מדוע? כי ממשלת ישראל רוצה את סינוואר מנהיג בעזה. מבחינתה הוא "הרע במיעוטו". סינוואר, למרות שהוא רוצח מתועב, כך סבורים, גם דואג לאוכלוסייה בעזה ומרגיע את השטח. אדם פרגמטי שיודע לנהל סיכונים. מבחינת ישראל, במסגרת מדיניות ניהול הסכסוך אחד כזה בהחלט מתאים לתפקיד.
מנגד, ניהול הסכסוך לא פוגע ממש ביישובי עוטף עזה ובשדרות: עוד משפחות נקלטות ביישובים, שדרות בתנופת בנייה, ישנם אמצעי מיגון בכל פינה, כיפת ברזל והאזרחים ברובם מפגינים חוסן נפשי, למרות השריטות הנפשיות. אז מדוע לסיים את הסכסוך עם עזה? מוטב לנהל אותו מאשר להתאמץ ולהסתבך.
מתן צוריאלא שכאן מתחילה הבעיה, והיא מסוכנת מאוד. ניהול הסכסוך, שנמשך כבר יותר מ-20 שנה של ירי רקטות, שוחק. אם לא ייעצר - אנחנו נשלם מחיר כבד בעתיד. הממשלה צריכה להתכנס ולקבוע מדיניות חדשה שתוביל לסיום הסכסוך, בדרך מדינית או בדרך צבאית. אזרחים אינם יכולים לחיות ולגדל ילדים תחת מדיניות של ניהול סכסוך, גם אם יש תקופות טובות ושקטות. הדבר חייב להיעצר אחת ולתמיד, גם במחיר של הסלמה צבאית וביקורת בינלאומית.
תושבי הדרום זכאים שהמדיניות הזאת תיפסק לאלתר, שיימתח קו ברור שממנו מתחיל עידן חדש. זאת בתנאי שביום שאחרי - הסכסוך ייגמר אחת ולתמיד. ישראל צריכה להכריז על כך באופן גלוי, שגם יגיע לאוזניים של סינוואר: או שאתם באים בטוב, או שאנחנו באים בפחות טוב. יש להציב אולטימטום ברור ולעמוד בו. אבל להמשיך לנהל את הסכסוך, לפי מערכת איזונים וניהול סיכונים, לא יביא אותנו למקום שקט. זה הזמן לצאת מהמעגל שאנחנו רצים בתוכו ולפתוח בדרך חדשה.
- מתן צורי היא עיתונאי ynet ו"ידיעות אחרונות" ותושב עוטף עזה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
